ג'ורג' היה בטוח שזו קללה.

בטח ההומלסית הזו, שפעם נתקל בה ברחוב, אי שם ב-2015, וסירב לתת לה כסף לאוכל. היא קיללה אותו, הוא בטוח. היו לה עיניים של מכשפה. אז היה לו כל מה שהיה צריך – אישה נהדרת, ילד חמוד, עבודה מצוינת בהייטק. הוא היה מהנדס בסמסונג והתנאים היו מצוינים.

אבל אז, ב-2016, כשיצא הסמסונג גלקסי נוט 7 התחילו להגיע תלונות מכל העולם על בטריות שהתחממו או אפילו התפוצצו. ג'ורג' היה אחראי על שחרור הדגם והתוכנה המתוקנים אבל גם הם גרמו לעוד בעיות, והסוללות המשיכו להתחמם. הוא פוטר. מאז רדפה אותו הקללה.

השבוע הקשבתי לריאיון של יאיר לפיד לשיר ראובן בפודקאסט שלה. אני ממליץ לכולם להקשיב לריאיון הזה כי ראובן התנהלה בחוכמה מול לפיד וידעה איך לגרום לו להשתחרר ולהוריד את מגננותיו. באמצעות מסגור של הריאיון כשיח אינטימי בין תסריטאים ובעזרת תועפות חנופה שהרעיפה עליו, היא הצליחה לשחרר את חרצובות לשונו ולגרום לו להיות הוא עצמו.

זמן הד: עלייתו של דור המזרחנים השני וההתרחבות הגיאוגרפית

הדומיננטיות של גויטיין בראשות המכון למדעי המזרח, מעורבותו הענפה בפיתוח היבטים שונים בהשכלה הגבוהה והחינוך בארץ ולצדן המחויבות למפעל הציוני שביטא בהזדמנויות שונות – כל אלה היו הסיבה להפתעתם של רבים כאשר שהייתו הארוכה לצורכי מחקר בפילדלפיה הפכה להגירתו השנייה והאחרונה. אף על פי שהקפיד לציין כי מדובר בשהייה זמנית, בפועל העתיק גויטיין בקיץ 1957, בגיל 57, את חייו לארצות הברית – תחילה לפילדלפיה, ובהמשך לפרינסטון, אשר שם התגורר עד מותו – כדי לעסוק בחקר תעודות מגניזת קהיר.

תכנית "זמן אמת" ששודרה בשבוע שעבר, ושכללה ראיונות עם כמה מקציני המילואים של חיל האוויר, החזירה אותנו לרפורמה המשפטית ולמחאה נגדה, ובעיקר לקריאה לסרבנות פוליטית או ליופמיזם "הפסקת התנדבות". נראה שאנחנו עתידים לחזור שוב ושוב לנושא הסרבנות של המוחים נגד הרפורמה, משום שזהו קוץ שנותר תקוע בבשר של כולנו.