בעקבות הוויכוח הציבורי הסוער אודות הפסקת כהונתו של רונן בר בראשות השב"כ נזכרתי שהייתי שותף לדיונים בוועדה של הכנסת שעסקה בחקיקת חוק השב"כ. פשפשתי בפרוטקולים של הכנסת ולא האמנתי למראה עיניי – מני מזוז, אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ולימים היועץ המשפטי לממשלה בעצמו ושופט בבית המשפט העליון, מסביר באופן חד וברור כיצד משרד המשפטים שסייע בהכנת החוק, מציע לכתוב ביחס לסיום כהונתו של ראש השב"כ "רק הוראה כללית, שהממשלה – לא ראש הממשלה – רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום כהונתו. בלי להיכנס לעילות, אם זה מסיבה א', ב' או ג'".

יצאתי מהמעלית בצעד כושל ומילאתי את הריאות בלגימה אחר לגימה של אוויר בניסיון לשחרר את הלחץ בחזה. להרגיע את עצמי. לנשום.

הכול בסדר, הכול בסדר...

אני בסדר...

בשיעור הראשון שלמדתי בתואר ראשון לקולנוע, המרצה אמרה לנו שלא נוכל להמשיך ולצפות בסרטים באותו אופן שבו צפינו בהם עד תחילת הלימודים. "מהרגע הזה ואילך", היא אמרה "אתם תביטו בזוויות צילום, תסתכלו על קומפוזיציות, תנתחו כל מיזנסצנה לפרטי פרטים ותבינו את האומנות הזו". ככה זה גם לקרוא ספרים כאשר אתה עורך. אתה לא ממש יכול ליהנות מהספר כי אתה כל הזמן בודק שהסופר יודע מה הוא עושה ושהסיפור נבנה בצורה טובה.

בתחילת החודש חל יום הולדתו של מאיר אריאל (הוא נולד ב-2 במרץ 1942). אריאל היה אמן המילים ודווקא משום כך קשה לתאר את כתיבתו המופלאה.