הדילמה שעומדת בפני שופטי בית המשפט העליון בסוגיית פיטוריו של ראש השב"כ

השב"כ כָּשַׁל כֶּשֶׁל נורא במחדל שבעה באוקטובר. מובן מאליו שהעומד בראש הארגון הוא האחראי לכישלון, קל וחומר כאשר מדובר בכישלון טוטאלי ולא נקודתי כגון זה, ולכן רונן בר הוא האחראי העיקרי למחדל השב"כ. בצדק הוא אמר פעמים רבות שהוא אחראי למחדל, שהוא כשל בתפקידו ושהוא יתפטר – והיה עליו להתפטר כבר ממזמן. כפי שהרמטכ"ל פרש מתפקידו, וכפי שראש אמ"ן, אלוף פיקוד הדרום, מפקד אוגדת עזה ולאחרונה גם מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה פרשו מתפקידם, משום שכל אחד מהם נושא באחריות על חלק מסוים במחדל, כך גם ראש השב"כ היה צריך לפרוש מתפקידו. גם שר הביטחון הקודם צריך היה להתפטר, אך לא עשה זאת ולבסוף הודח, קרוב לוודאי כדי לקדם את חוק ההשתמטות. מי שעומד בראש – הוא האחראי. כך זה צריך להיות בצה"ל, כך זה להיות בשב"כ ובוודאי ובוודאי שכך זה צריך להיות בממשלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא האחראי העיקרי למחדל. הוא נושא באחריות כוללת כיוון שהביטחון הלאומי של ישראל – הנושא מצוי בליבת תפקידו – קרס כפי שלא כשל מעולם. והוא גם נושא באחריות אישית בשל מדיניות הכלת חמאס הפייסנית ובשל ההבלגה וההתמכרות לשקט, העומדות בלב המחדל, והן בשל יצירה מכוונת של קרע בעם והתעלמות מהאזהרות שהוא מחליש את החברה הישראלית ומזמין את אויבינו לתקוף.

אילו ראש הממשלה נתניהו היה אדם נורמטיבי, אדם הגון ומוסרי, הוא היה מתפטר מתפקידו מיד לאחר המחדל. אולם, בשנה וחצי האחרונות, ראש הממשלה עוסק בבריחה מאחריות, בסיכול חקירת המחדל, בגלגול האשמה לכפופים לו, בהפצת תאוריות קונספירציה מטורללות על "דיפ-סטייט" דמיוני ובהפצת עלילות דם בזויות על צבא ההגנה לישראל ועל השב"כ, וזאת תוך כדי מלחמה.

ראש השב"כ רונן בר חייב ללכת הביתה, אבל זה אבסורדי שהאחראי העיקרי למחדל הוא זה שימליץ לממשלה להדיחו מתפקידו. וזה אבסורדי שבעתיים שראש הממשלה ששיקול דעתו המיט עלינו את האסון, הוא זה שיבחר את ראש השב"כ הבא. זאת ועוד, ברור שנתניהו מדיח את ראש השב"כ בעיקר כיוון שהשב"כ לוקח חלק בחקירת החשדות לפגיעה חמורה בביטחון המדינה בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה.

אך מול כל הטיעונים האלה עומד טיעון רב משקל שאסור להתעלם ממנו. בין ראש הממשלה לראש השב"כ נוצר משבר אמון שהחריף בהודעות ההדדיות סביב ההדחה, עד שברור ששני השוורים הללו לא יוכלו לחרוש יחדיו. וזו כבר סכנה לביטחון המדינה.

לאסוננו, נתניהו הוא ראש הממשלה. הוא ראש הממשלה כי הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, וכיוון שקואליציית הפיגולים שלו, המורכבת ממשתמטים, מאנשי ימין קיצוני, ממושחתים ומקרנפים, מצופפת שורות וממשיכה להעניק לממשלתו את אמון הכנסת.

במצב הדברים, יש להחליף את ראש השב"כ.

בפני בג"ץ ניצבת אפוא דילמה קשה ביותר. מצד אחד, אין לוליינות משפטית שתוכל לטהר את שרץ ניגוד העניינים של ראש הממשלה בעיסוקו בנושא. מצד שני, תהיה זו פגיעה של ממש בביטחון המדינה אם בראש השב"כ יעמוד אדם שהוא וראש הממשלה אינם מסוגלים לעבוד יחד.

בדיון שנערך בבג"ץ, החליטו שלושת השופטים לתת צו ביניים שלפיו רונן בר, ראש השב"כ, "ימשיך לכהן בתפקידו עד למתן החלטה אחרת – על כל המשתמע מכך". השופטים אף הציעו לראש הממשלה, לממשלה וליועצת המשפטית לממשלה להגיע להסדר מוסכם לגבי סיום כהונתו של ראש השב"כ (בג"ץ 54321-03-25).

אם הממשלה והיועצת המשפטית לממשלה לא יגיעו להסדר מוסכם כזה, וכרגע לא נראה כי יש איזושהי התקדמות בנושא, בג"ץ יצטרך למצוא פתרונות יצירתיים מאוד למלכוד הזה. כך, למשל, בג"ץ יוכל לאשר את ההדחה, אך לדחות את ביצועה עד מיצוי החקירה בעניין היחסים בין יועציו של ראש הממשלה לבין קטר, תוך קציבת זמן לא ארוך לשם כך. לחלופין, בג"ץ יוכל לאשר את ההדחה אך לאסור על ראש השב"כ החדש שייבחר על ידי הממשלה, לעסוק בחקירת פרשת קטארגייט, ולהטיל את האחריות העליונה למעורבות השב"כ בחקירה על סגנו, בליווי צמוד של פרקליט המדינה. אני סמוך ובטוח ששופטי בג"ץ ישכילו למצוא דרך יצירתית לפתרון הדילמה.