ניגוד עניינים אד אבסורדום – האיסור המשפטי על ראש הממשלה למנות ראש שב"כ חדש

אם המסקנה המשפטית שהגעת אליה מובילה לאבסורד, אז אתה צריך לבדוק אם יש לך טעות בניתוח המשפטי שעומד ביסודה. חזקה זו חוצה את כל תחומי המשפט לאורכם ולרוחבם מפרשנות חקיקה, דרך משפט פלילי ומשפט אזרחי ועד למשפט מנהלי.

אחד המקומות שבהם אנו רואים, פעם אחר פעם, שהמשפט מוביל לתוצאות מוזרות ולא הגיוניות, הוא היחס המשפטני הפשטני לניגוד עניינים (ניגוד עניינים הוא מצב שבו לנבחר ציבור או עובד ציבור שמפעיל את סמכותו לגבי נושא מסוים, יש עניין אחר, אישי או מוסדי, באותו נושא).

היחס המשפטני הפשטני שאני מדבר עליו הוא ההתייחסות לניגוד עניינים כאל איסור מוחלט שגובר על כל שיקול אחר, וזאת במקום להתייחס לניגוד עניינים כשיקול אחד בתוך מערך שיקולים רלוונטיים. השגיאה הזו הביאה את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה להודיע אתמול לראש הממשלה בנימין נתניהו שהוא לא יכול לבחור את ראש השב"כ הבא. בהודעתה, בהרב-מיארה הסתמכה על פסיקת בג"ץ שניתנה באותו היום בעניין פיטורי רונן בר מראשות השב"כ, וששם נקבע שראש הממשלה היה מצוי בניגוד עניינים כאשר הוחלט להפסיק את כהונת ראש השב"כ וזאת בשל חקירות השב"כ בפרשת הדלפת המסמכים המסווגים ובפרשת המימון הקטרי (בג"ץ 54321-03-25).

וכך הודיעה היועצת המשפטית לממשלה לראש הממשלה:

"בפסק דינו של בג"ץ מהיום בעניין סיום כהונת ראש השב"כ נקבע, כי החלטתך להביא את הנושא בפני הממשלה נעשתה במצב של ניגוד עניינים. עוד נפסק, כי היה עליך להימנע מכל מעורבות בסוגיה זו. במצב דברים זה, ובמכלול נסיבות העניין, עליך להימנע מכל פעולה הנוגעת למינוי ראש שב"כ קבוע או ממלא מקום. זאת, עד להשלמת הבחינה המשפטית של העניין, לימוד פסק הדין ויישומו על הנסיבות העובדתיות העדכניות".

ההתבססות על מצב ניגוד עניינים כדי להטיל איסור מוחלט על ראש הממשלה מעיסוק בסוגיה שמעורבותו נדרשת בה, הומחשה באופן חד ונוקב כבר בתקופת הרפורמה המשפטית. באותה העת, היועצת המשפטית לממשלה הציגה עמדה האוסרת על כל מעורבות של ראש הממשלה בעניין הרפורמה. האבסורד בעמדה זו התחדד כשעלתה השאלה האם לראש הממשלה אסור אפילו למתן או לעצור את המהלך שהוביל אז שר המשפטים. יתר על כן, גם אם ראש הממשלה מצוי היה בניגוד עניינים באותו עניין, היה זה בלתי סביר לחלוטין למנוע ממנו להיות מעורב בנושא הציבורי החשוב ביותר באותה העת – נושא שהסעיר את הציבור ושהיה בעל משמעויות כבדות משקל. ואכן, האבסורד היה כל כך מובהק, שבפועל האיסור שהטילה היועצת המשפטית לממשלה על התערבותו של ראש הממשלה ברפורמה התפוגג לחלוטין, ואף אחד לא ניסה לאכוף אותו.

חשוב להבין שניגוד עניינים הוא שיקול שהשלכותיו המשפטיות צריכות להשתנות בהתאם לנסיבות עליהן מדובר. כך, למשל, אם שופט מצוי בניגוד עניינים, בדרך כלל לא ייווצר שום נזק מהעברת הטיפול בתיק לשופט אחר מפני שבראיית החוק והאינטרס הציבורי, אין הבדל אם שופט פלוני ידון בתיק המדובר או שופט אלמוני. לעומת זאת, בענייננו, על אף שראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים מסוים, ברור שיהיה זה בלתי מתקבל על הדעת שהממשלה לא תמנה ראש שב"כ.

יתרה מכך, גם למנוע מראש הממשלה עצמו לעסוק בבחירת ראש השב"כ, זו תוצאה מופרכת ולא הגיונית. לא מכיוון שיש לי איזשהו עניין ספציפי שדווקא נתניהו יבחר את ראש השב"כ, אלא שברור שמבחינת הדין, האינטרס הציבורי, וההליך הדמוקרטי התקין, ראש הממשלה חייב להיות מעורב בבחירת ראש השב"כ. את מהלכיו של ראש השב"כ שייבחר, יהיה אפשר לבחון באופן עצמאי וענייני כשייכנס לתפקידו.

בשורה התחתונה, ניגוד עניינים מעלה חשש לפגיעה בתקינות הבחירה, אבל איסור על ראש הממשלה להיות מעורב בבחירה, הוא פגיעה ודאית בתקינותה.

עו"ד רועי ורהפטיג הוא שותף במחלקת דיני תחרות והגבלים עסקיים במשרד פישר (FBC & Co)