סיפורה של גדר ההפרדה – הגדר הטובה

הדרך היחידה לעצור את ההידרדרות המדינית, הביטחונית והמוסרית של ישראל היא להסיט את הגה הספינה לעבר חוף ההפרדה. הקמת גדר ההפרדה הייתה הצעד המשמעותי ביותר שביצענו מאז מלחמת ששת הימים בכיוון הנכון.

רק אנשי שמאל רדיקלי המשתוקקים לכינונה של מדינת דו-לאומית דמוקרטית ונטולת גבולות שתתבסס על שותפות שוויונית עם הפלסטינים, רשאים להתנגד לגדר. אני עצמי אינני שותף לכמיהה למדינה כזאת ואינני סבור שמדובר בפתרון בר קיימא. אי אפשר לדלג בקפיצה פתאומית מיחסי איבה ספוגים ברצח ובדם ליחסי שותפות, ידידות והדדיות. ההיסטוריה האנושית רצופה בדוגמאות שמוכיחות שאין שחר לרעיון הנשען על מפנה כזה, מפתה ככל שיהא. במקום להישען על פנטזיות מומלץ ללמוד ממודל ההפרדה שגובש באירופה בעשורים הראשונים לאחר מלחמת העולם השנייה או מהמודל שיושם בהצלחה בקפריסין.

בשמאל הקיצוני יש מי שמכנים את גדר ההפרדה "חומת אפרטהייד", ועד היום אינם חדלים להשמיץ ולגדף אותי על כך שיזמתי את הקמתה. הם אינם מבינים שהפרדה מדינית אינה אפרטהייד, אלא דווקא היפוכו. הגדר אינה רק חיץ שמפריד בין העמים הניצים ומונע שפיכות דמים, אלא גם הדרך היחידה להתקרב לקץ הכיבוש ולמנוע מישראל להפוך למדינת אפרטהייד.

• סיפורה של גדר ההפרדה – התחלות

• סיפורה של גדר ההפרדה – ההתנגדות לגדר

• סיפורה של גדר ההפרדה – מבצע "חומת מגן"

• סיפורה של גדר ההפרדה – הקמת הגדר

• סיפורה של גדר ההפרדה – הפסקת הבנייה

• סיפורה של גדר ההפרדה – תקופת נתניהו

בסדרת מאמרים זו הראיתי מספר פעמים כיצד בזירה הפוליטית הישראלית מייחסים משמעות מדינית לגדר ההפרדה, אבל גם בצד הפלסטיני היה לגדר אימפקט מדיני. ההמחשה הטובה ביותר לערכה המדיני של הגדר וליתרונותיה מבחינתנו, היא התפנית שהתחוללה בעמדה הפלסטינית בנוגע למעמדם של שטחי הגדה המערבית לאחר הקמת הגדר. עד לפני שנים לא רבות, השתמשו הפלסטינים במוטו של קדושת האדמה הפלסטינית, שלפיו אסור מבחינתם לוותר על אף שעל ורגב מהשטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים. לפיכך, מ-1967 ועד בניית גדר ההפרדה, נוסחה תביעתם של הפלסטינים כתביעה לחזרה "לגבולות 1967" וזאת למרות שתביעה זו הפכה לבלתי ריאלית נוכח גושי ההתיישבות הגדולים שהוקמו בשטחי יהודה ושומרון, סמוך לקו התפר. אף על פי כן, עד לעשור האחרון, קיומם של גושי ההתיישבות לא הניע את הפלסטינים לשנות כהוא זה את תביעתם לנסיגת ישראל מכל השטחים בכפוף לתיקונים קלים בקו הגבול.

הדבר היחיד שבכל זאת גרם לפלסטינים להתגמש בתביעה שלהם כלפי ישראל היה גדר ההפרדה. עם בנייתה חל שינוי מכריע ברטוריקה הפלסטינית. הפלסטינים חדלו לתבוע חזרה "לגבולות 1967", והם תובעים עתה לקבל בחזרה את "שטחי 1967". כפי שהם עצמם מסבירים, כיום הם מוכנים להגיע איתנו להסדר קבע גם אם לא יימסרו לשליטתם כל שטחי הגדה המערבית, כל עוד היקף השטח הכולל שיועבר לידיהם יהיה שווה בגודלו לשטח שנכבש. הפלסטינים הסכימו, לרבות בניירות עמדה שהציגו לישראל, לוותר על חלק מאותם שטחים שבהם שוכנים גושי ההתנחלות – שגודלם אינו עולה על 5% משטחי הגדה, ושבהם יושבים מאות אלפי מתנחלים – תמורת שטחים אחרים באותו היקף ובאותה איכות ("the same quantity and quality") המצויים כיום בתוך הקו הירוק. תפיסה זאת באה לידי ביטוי מובהק במשא ומתן בין אהוד אולמרט לאבו מאזן בשנים 2008-2007.

משעה שישראל לקחה לידיה, באופן יזום וחד צדדי, את האחריות על גורלה שלה והסיטה את הגה הספינה לחוף ההפרדה, לגדר הטובה, היא יצרה בשטח מציאות בלתי מתפשרת שחייבה גם את הצד הפלסטיני לחשב מסלול מחדש. הפלסטינים הבינו שהדרך היחידה להיחלץ מבוץ הסכסוך ולשפר את מצבם היא הדרך המדינית, ולכן שבו לשולחן המשא ומתן בתקופת ממשלת אולמרט.

גדר ההפרדה היא לא פתרון קסם. הגדר לא יכולה למנוע פיגועים באופן מוחלט, ולא יכולה לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אבל גדר ההפרדה, כשמה כן היא, יכולה לספק סוג של הפרדה בין הפלסטינים לביננו. עם גדר ההפרדה, צה"ל והשב"כ יכולים לסכל יותר פיגועים ולמחבלים פלסטינים קשה יותר להוציא פיגועים. עם גדר, לפושעים מהשטחים ולשוהים בלתי חוקיים קשה יותר להיכנס לישראל. ונוסף על כל התועלות הביטחוניות, האזרחיות והכלכליות שלה, גדר ההפרדה יוצרת מציאות דה פקטו של הפרדה מדינית ומחסום (לא מושלם) מפני הדרדרות למדינה דו לאומית. גדר ההפרדה היא בפירוש הגדר הטובה.

"הגדר הטובה"

גם הממשלה הנוכחית, כמו ממשלות נתניהו לפניה, הזניחה את גדר ההפרדה. אבל התעלמות מהצורך בהפרדה לא ביטלה את הצורך בהפרדה. וכך, מחבלים פלסטינים שוב הסתננו לישראל דרך פרצות בגדר ושוב נרצחו ישראלים עקב כך. בתגובה, הקימה הממשלה "גדר חיה" והציבה כוחות גדולים כדי לסתום את הפרצות בגדר. אבל כוחות גדולים לא יכולים לשמור על הפרצות לנצח, ומתישהו החיילים יצטרכו לחזור להתאמן ולהשתתף בפעילות מבצעית אחרת. הגיע הזמן אפוא לא רק לתקן את הפרצות שניבעו בגדר בשנות ההזנחה הרבות, אלא גם להשלים את תוואי בניית הגדר וליצור מציאות ביטחונית חדשה.

התוכנית של שר הביטחון בני גנץ לסגור את הפרצות בקו התפר ולהקים מכשול של ארבעים קילומטרים עם חומת בטון בגובה תשעה מטרים מצפון השומרון ועד בת חפר, היא התחלה טובה. גם הידיעה שפורסמה היום לפיה צה"ל יקים חטיבה משימתית שתספק מענה לפרצות בקו התפר, מעודדת. חבל שהממשלה הבינה שגדר ההפרדה מצילה חיים רק אחרי שנרצחו עוד ישראלים, אבל המכשול שנבנה עתה בקו התפר ימנע פיגועים רבים בעתיד. תקוותי היא שהבנייה בקו התפר תהיה רק הצעד הראשון בדרך להשלמת הגדר כולה, ואז המהלך שהתחלתי לקדם לפני יותר מעשרים שנה יושלם סוף סוף.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל

* סדרת מאמרים זו מבוססת על הדיון בגדר ההפרדה בספר נגד הרוח שהוצא לאור על ידי "ידיעות ספרים". מערכת "דיומא" רוצה להודות לחיים רמון על הסכמתו לפרסום עיבוד לדיון בספר