סיפורה של גדר ההפרדה – תקופת נתניהו

בתמונה חייל ישראלי ליד מקטע לא גמור בגדר ההפרדה, 2004

בנימין נתניהו חזר לשלטון ב-2009. תחת שרביטו הוקפאה בניית גדר ההפרדה ביהודה ושומרון. אפילו פרצות שניבעו במקטעי הגדר לא תמיד תוקנו. הסיבה להפסקת הבנייה לא הייתה מכשולים טכניים או מאבקי כוח אישיים, אלא אידיאולוגיה. עם עליית נתניהו לשלטון חזרנו לאותה נקודת אפס בה עצם רעיון הקמת הגדר היה שנוי במחלוקת. נתניהו, כתומך בחזון ארץ ישראל השלמה, ושותפיו הטבעיים, מנהיגי המתנחלים, סולדים מרעיון גדר ההפרדה ומתנגדים בתוקף להשלמתה. נתניהו הפקיר את ביטחון תושבי ישראל, ואת העיכוב בבניית הגדר הוא תירץ בתירוצים שקריים של היעדר תקציב או בעיות לוגיסטיות.

זאב אלקין, המשתייך לחסידי ארץ ישראל השלמה, מנהל איתי זה שנים ויכוח בעניין הגדר בירושלים. אלקין שב וטוען שהקמת גדר הפרדה שתחסום את הכפרים הפלסטיניים שסופחו לירושלים, היא עניין מסובך מבחינה הנדסית ויקר מבחינה תקציבית. השבתי לו בזמנו: "אני ואתה איננו מהנדסי בניית גדרות. אני מדינאי. אני משאיר לבנאים את ההחלטה איך לבנות את הגדר. כבר לפני 40 שנה הגענו לירח, ואני מאמין שנצליח גם להקים את הגדר הזאת... מוטב שתגיד את האמת: אתה מתנגד להקמת הגדר מבחינה אידיאולוגית, ואתה רוצה לראות את מחנה הפליטים שועפאט ואת ג'בל מוכבר כחלק בלתי נפרד מירושלים, וכל היתר תירוצים". 

כאשר נתניהו דחה הצבעה בממשלה על בניית גדר ההפרדה בגוש עציון בירך דוידי פרל, ראש המועצה האזורית גוש עציון, את כלל הגורמים שפעלו לדחות את ההחלטה בנושא, והסביר כי "דווקא בימים בהם הממשלה נאלצת לבצע קיצוצים כואבים בחינוך, ברווחה, בבריאות ובשירותים לאזרח, לא ראוי היה להשקיע סכום עתק העומד על 300 מליון ש״ח בפרויקט עם תרומה שולית לביטחון". לירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה גוש עציון, שעמד בחזית המאבק, היה הסבר אחר: "בניית הגדר תהיה בכיה לדורות. אין בה צורך בטחוני. היא תעלה מאות מיליוני שקלים למשלם המיסים ובנייתה תרמוס ערכי טבע והיסטוריה ייחודיים. ביתר ההיסטורית של בר כוכבא תישאר מחוץ לגדר. המעיינות באזור ייפגעו והטרסות הנדירות ייהרסו. באזור הזה לא הייתה גדר לפני מלחמת ששת הימים ובאזור הזה אין סיבה שתהיה גדר עכשיו".

אלקין, פרל, רוזנטל ודומיהם ניסו לכסות את התנגדותם לגדר במניעים הנדסיים, אקולוגיים ותקציביים משום שגם הם ידעו שרוב הציבור, ובכללו ימנים רבים, תומכים בבניית הגדר.

• סיפורה של גדר ההפרדה – התחלות

• סיפורה של גדר ההפרדה – ההתנגדות לגדר

• סיפורה של גדר ההפרדה – מבצע "חומת מגן"

• סיפורה של גדר ההפרדה – הקמת הגדר

• סיפורה של גדר ההפרדה – הפסקת הבנייה

• סיפורה של גדר ההפרדה – הגדר הטובה

גדר ההפרדה היא חיונית משום שהיא מצילה חיים. ב-2001, השנה שקדמה לתחילת העבודות על הגדר, התרחשו 31 פיגועי התאבדות שבהם נרצחו 84 בני אדם. בשנת 2002 שבה רק החלו העבודות, התרחשו 47 פיגועי התאבדות, שגבו את חייהם של 225 בני אדם. ב-2003, למעלה משנה וחצי אחרי מבצע "חומת מגן", כאשר נבנו רק הקילומטרים הראשונים של הגדר, אירעו 22 פיגועי התאבדות שבהם נהרגו 142 איש. מאותה עת ואילך, ככל שהגדר התארכה, כך פחתו והלכו פיגועי ההתאבדות, עד שכמעט נעלמו. מאז 2006, מנעה גדר ההפרדה אינספור פיגועים שהיו יכולים להתממש. וחשוב להזכיר שפיגועים שהתרחשו מאז, כגון הפיגוע בשרונה ב-2016 והפיגועים הרצחניים שנערכו אך לאחרונה בבני ברק ובדיזינגוף, התאפשרו בגלל הפרצות בגדר.

גדר ההפרדה ליד רמאללה, 2010

הקשר בין מחדל הגדר לבין פיגועים בשטחי מדינת ישראל ברור. המחבלים מגיעים, רובם ככולם, דרך פרצות בגדר או דרך פתחים בגדר (כלומר אזורים בהם לא נבנתה גדר או שבניית הגדר לא הושלמה). אבל למרות הקריאות להשלמת הגדר נמנע נתניהו מהשלמתה כדי להמשיך במדיניות הסיפוח הזוחל של יהודה ושומרון לישראל.

במרץ 2016, כמה חודשים אחרי פרוץ אינתיפאדת היחידים, פרסמתי מאמר ב-"ידיעות אחרונות" שכותרתו "מחדל האין גדר רוצח", שבו התרעתי על הסכנה החמורה הנשקפת מאי-השלמת הגדר. לצערי, קריאתי נפלה על אוזניים ערלות. רק כשהגיע הטרור הפלסטיני עד מתחמי הבילוי של תל אביב, ביוני 2016, שבה ועלתה גדר ההפרדה לכותרות. מאז הגדר שוב נעלמה מהדיון ושוב חזרה לשיח בעקבות גל הטרור הנוכחי, כאילו לא למדנו דבר.

פיגועים אינם הבעיה היחידה. יישובים חקלאיים במועצה האזורית ברנר, השוכנת באזור שפלת החוף, סמוך לרחובות ויבנה, סובלים מפשיטות של פלסטינים על בתיהם ורכושם. הפלסטינים חודרים ליישובים החקלאיים דרך הפתחים הגדולים בגדר שבאזור ביתר עילית וגוש עציון. השטח בין בית שמש וביתר עילית לבין קריית גת – שטח הכולל את דרום-מזרח השפלה, את חבל עדולם ואת חבל לכיש – הפך ליעד מועדף על שודדים וגנבים פלסטינים החודרים לישראל דרך האזורים שבהם לא נבנתה גדר או דרך פרצות שנוצרו בגדר עם הזמן ושלא תוקנו.

ב-2016 זומנה ועדת הכנסת לביקורת המדינה לדיון בדו"ח מבקר המדינה בנושא טיפול רשויות המדינה בשוהים הבלתי חוקיים. בישיבה, שהתנהלה בנוכחות הרמטכ"ל וקצינים בכירים של הצבא והמשטרה, מסר נציג המבקר, תת-אלוף (במיל') יוסי ביינהורן, כי ביקורת המדינה גילתה שורת ליקויים חמורים בגדר, אבל רובם טרם תוקנו. הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, מסר מצדו לוועדה שבכל רגע נתון נמצאים בתוך ישראל כ-50 אלף אלף שוהים בלתי חוקיים. לדבריו: "אנחנו עושים מאמץ גדול מאוד כדי לסגור את מרחב התפר ולמנוע מעבר בלתי חוקי מתוך יהודה ושומרון. יחד עם זה, עם כל המאמץ שהתקיים יש כרגע למעלה מ-100 קילומטר פרצות שאין בהן גדר. ולא צריך דמיון מפותח כדי להבין מה המשמעות לסגור מרחבים כאלה ללא תשתית פיזית, ללא גדר. ויש עדיין פערים. יש שתי פרצות שתוקצבו מתקציב הביטחון ב-265 מיליון שקל באזור של תרקומיה-מיתר, ופרצות בעוטף ירושלים כדי לסגור. ועדיין יש 70 קילומטר בדרום הר חברון – מה שנקרא ד3 באזור חוסם-בתיר ובאזור גוש-עציון, למעשה יש פרצות שגם בסוף התהליך המתוקצב יותירו 70 קילומטר שהם פרצה". ראש מִנהלת מרחב התפר, תת-אלוף ערן אופיר, הוסיף כי הממשלה לא הקצתה תקציב להשלמת השליש החסר בגדר ההפרדה.

ב-7 בפברואר 2019 נרצחה הנערה אוֹרי אנסבכר בעין יעל סמוך לגן החיות התנ"כי בירושלים. המחבל המתועב חדר לישראל מפתח בגדר הסמוכה לכפר בית ג'אלא. החלק המסוים הזה בגדר נותר פתוח בעקבות החלטה של בג"ץ מ-2015 (בג"ץ 5163/13). בהחלטתו הורה בג"ץ למדינה למצוא חלופות לתוואי הגדר באזור. הממשלה לא מצאה פתרון חלופי לתיחום השטח, הפרצה לא נחסמה, וכך התאפשר הרצח המזעזע. למרבה הצער אוֹרי לא הייתה הקורבן האחרון של הזנחת גדר ההפרדה.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל

* סדרת מאמרים זו מבוססת על הדיון בגדר ההפרדה בספר נגד הרוח שהוצא לאור על ידי "ידיעות ספרים". מערכת "דיומא" רוצה להודות לחיים רמון על הסכמתו לפרסום עיבוד לדיון בספר