סיפורה של גדר ההפרדה – הקמת הגדר

בתמונה גדר ההפרדה ליד באקה אל-גרבייה, 2007

איני יודע מתי היה הרגע המדויק שבו גמלה בראש הממשלה אריאל שרון ההחלטה על הקמת הגדר. בספרו על שרון, מקורבו דב ויסגלס טוען כי "אפשר שנקודת המפנה ביחסו של שרון לנושא הגדר הייתה לאחר פיגוע ההתאבדות הנורא ב-18 ביוני 2002 בצומת פת בירושלים" (דב ויסגלס, אריק שרון ראש ממשלה). את הפיגוע ביצע מחבל מתאבד של חמאס שיצא משכם, עבר דרך בית לחם והגיע לירושלים, שם פוצץ אוטובוס של קו 32א' של אגד מיד אחרי שעלה עליו. בפיגוע נהרגו 19 ישראלים ונפצעו 74.

ויסגלס מתאר את המראות המחרידים של הגוויות החרוכות שקיבלו את פני ראש הממשלה ואת פניו בהגיעם לזירת האירוע, ומספר על הזעם שתקף את שרון. ויסגלס קובע כי זה היה הרגע שבו הסיר שרון את התנגדותו לגדר, "אף שסבר כי הגדר עשויה ליצור עובדה מדינית – ובכך לא רצה – הרי טרור המתאבדים גרם לו לשנות את דעתו, ולתמוך – בלא התלהבות – בהקמת הגדר".

ראש הממשלה אריאל שרון, 2005

מתנגדים נוספים מן העבר חברו לשרון בדרכו החדשה. ואולם גם אז, הם לא נסוגו לגמרי. שר הביטחון בנימין בן-אליעזר הקפיד להדגיש בכל הזדמנות שהגדר היא "ביטחונית" ותו לא, ונמנע מלראות בה הישג מדיני שמבסס את ההפרדה בינינו לבין הפלסטינים.

כך או כך, במהלך 2002 החלה בנייתם של מקטעים מסוימים של הגדר, במקביל לדיון מתמשך על התוואי המדויק. ביוני 2002 אושר שלב א' של הגדר, שכלל מאה מקטעים מסאלם ועד כפר קאסם ועוד שני מקטעים בצפון ירושלים ובדרומה. עיכובים בקביעת התוואי הכולל נבעו מרצונו של שרון בגדר בלתי אפשרית שתקיף את האוכלוסייה הפלסטינית מכל הכיוונים. ביולי 2003 מתחתי ביקורת על שרון בשל העיכובים האלה:

"איך אומר ראש הממשלה? על הכול הוא יתפשר, חוץ מאשר על ביטחון. אני רוצה לקבוע, שראש הממשלה, מטעמים פוליטיים ומטעמים אידיאולוגיים, מוותר על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, איננו עושה מה שגורמי הביטחון אמרו לו, אומרים לו ויאמרו לו, והמחדל הביטחוני של ראש הממשלה, שרוממות הביטחון בפיו, עלה מעל 400 בני-אדם. לכן, כל יום שהוא מדבר על ביטחון הוא נושא את שם הביטחון לשווא ולשקר. זה לא שלא הזהירו אותו...

עם בחירתו של ראש הממשלה... גורמי הביטחון אמרו לראש הממשלה: אם לא תבנה גדר, יהיו פיגועים. יש פיגועים כי אין גדר...

ראש הממשלה בא ואומר, אני רוצה גדר. אני רוצה גדר מדינית. איזו גדר? שתכלול מה שיותר התנחלויות. אבל הוא לא יכול, כי יש האמריקנים, וגדר כזאת האמריקנים לא ייתנו לו לבנות, כי זה ממש סיפוח של חצי הגדה. אז הוא לא בונה. את הגדר שהוא יכול לבנות, הוא לא רוצה...

הוא מקווה, כמו כולנו, שלא יהיו פיגועים, ואם לא יהיו פיגועים, לא יהיה לחץ, ואז אפשר יהיה לא לבנות את הגדר, והציבור לא יצעק. אבל אני מזהיר את ראש הממשלה: אם, חס וחלילה, יחודשו הפיגועים והם יהיו תוצאה מכך שאין גדר, תוצאה מכך שהוא לא קיבל את המלצות הדרגים הביטחוניים, דמם של הנרצחים הבאים בפעולות הטרור יהיה בראשו כתוצאה מהמחדל הביטחוני הזה" (פרוטוקול הישיבה ה-48 של הכנסת ה-16, 22 ביולי 2003).

• סיפורה של גדר ההפרדה – התחלות

• סיפורה של גדר ההפרדה – ההתנגדות לגדר

• סיפורה של גדר ההפרדה – מבצע "חומת מגן"

• סיפורה של גדר ההפרדה – הפסקת הבנייה

• סיפורה של גדר ההפרדה – תקופת נתניהו

• סיפורה של גדר ההפרדה – הגדר הטובה

ב-1 באוקטובר 2003 הביא שרון לאישור הממשלה את התוואי הכולל של הגדר. עד 2004 נבנתה גדר לאורך רובו של התוואי שראיתי לנגד עיני ושרטטתי על המפה: מאזור הגלבוע ועמק בית שאן ועד דרום ירושלים, כולל מִקטע שנבנה סביב חלק מהכפרים הפלסטיניים במזרח ירושלים. ב-20 בפברואר 2005 התקבלה החלטת ממשלה על תוואי מתוקן, בעקבות לחץ אמריקני ופסיקות בג"ץ. ראוי לציין שהמועצה לשלום ולביטחון, באמצעות אלוף משנה (במיל') שאול אריאלי, הייתה אחד הגורמים המרכזיים שהשפיעו על בג"ץ להמליץ על שינוי התוואי ולהופכו לביטחוני יותר. בהחלטה נקבע שתוואי הגדר יעבור לאורך כל "מרחב התפר" שבין הגדה וישראל, כפי שהצעתי מלכתחילה.

למעשה, הממשלה אימצה את רעיון ההפרדה וחלוקת השטח בינינו לבין הפלסטינים, לפי תוואי החופף במידה רבה את הקו הירוק. הייתה בכך הכרה בפועל בכך שיש שטח שהוא "שלנו" ויש שטח שהוא "שלהם", בידיעה ברורה שבבוא היום תהיה לכך משמעות במשא ומתן המדיני עם הפלסטינים. ויסגלס מספק חיזוק לטענתי זו. "את ההסכמה להקמת הגדר ניתן לראות כפועל יוצא מן ההשלמה עם הרעיון 'שתי מדינות לשני עמים' – מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל".

גדר ההפרדה, 2004

תוואי הגדר שנקבע בפברואר 2005 לא רק התיישב עם הצעתי הראשונית, אלא אף שיפר אותה מנקודת המבט של משא ומתן עתידי עם הפלסטינים: לפי התוואי שהגדירה הממשלה, רק 9% משטחי הגדה נכללו בצד הישראלי של הגדר, ולא 10% כפי שסומן במפה שלי. בהחלטת ממשלה מאפריל 2006 הוחלט להוציא מעברהּ הישראלי של הגדר עוד אחוז אחד משטחי הגדה, כך שבתוך החלק הישראלי נשארו רק 8% משטחי הגדה.

ישיבת הממשלה ב-20 בפברואר 2005, שבה התקבלה ההחלטה על התוואי הכולל של הגדר, התקיימה זמן קצר לאחר הצטרפות מפלגת העבודה לממשלת שרון השנייה והתמנותי לשר במשרד ראש הממשלה.

זמן קצר לפני הישיבה התברר כי יש לי סיבה כפולה ומכופלת לחגיגה. בצירוף מקרים מוחלט שנבע מסיבות טכניות לחלוטין, התקבלו בישיבה הזאת שתי החלטות הרות גורל: ההחלטה על הקמת הגדר וההחלטה להוציא אל הפועל את תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה. היו אלה שתי יוזמות שהגיתי ושנלחמתי עליהן שנים ארוכות, בבדידות לא מזהרת ובעיקשות אינסופית.

היום הזה היה אחד משני הימים החשובים ביותר שחוויתי בקריירה הפוליטית שלי. היום הנוסף נרשם למעלה מעשר שנים קודם לכן, ביוני 1994, כאשר אושר בכנסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי שיזמתי. אני מודה, חשתי התעלות. אמרתי בלבי: בשביל ימים כאלה באתי לפוליטיקה. בשביל ימים כאלה היה כדאי לסבול את העיסוק היומיומי והסיזיפי בהיבטים הפחות נעימים שלה.

העובדה שההחלטה לממש את הצעדים האלה התקבלה על ידי שרון, שעד זמן לא רב קודם לכן היה סמל מובהק של הימין הניצי, הגבירה עוד יותר את תחושת הסיפוק. מבחינתי היה זה ניצחון אמיתי, משום שהיה ברור שמהלכים כמו ההתנתקות מעזה וסימון קו ההפרדה בינינו לבין הפלסטינים יזכו לתמיכה ציבורית רחבה בהרבה אם יבוצעו בידי ראש ממשלה המזוהה באופן נחרץ עם הימין מאשר אילו בוצעו בידי מנהיג מהשמאל.

גם באותה ישיבת ממשלה היסטורית שבה התקבלה ההחלטה על בניית הגדר המחלוקות לא דעכו. ויכוחים ניטשו על התוואי המדויק של הגדר ועל סוג הגדר שיש לבנות. כדי לשים קץ לניסיונות להכשיל ברגע האחרון את ההחלטה, נטלתי את רשות הדיבור:

"אני רוצה להזכיר איך נולדה הגדר. בראשית ימיה, צה"ל התנגד לה באופן מוחלט. עכשיו צה"ל, או גורמי ביטחון מסוימים, רוצים שהגדר תפתור את כל בעיות הביטחון של מדינת ישראל – ירי שטוח מסלול, ירי תלול מסלול, וכדומה. זו לא הייתה מטרת הגדר. הגדר באה לעולם בעקבות חודש "מרס השחור", שבו נהרגו 131 ישראלים בשטחי הקו הירוק. אז אמרנו: עד כאן. נעשה חומת מגן ונבנה גדר כדי שהעניין הזה ייפסק. את השאר יעשה צה"ל. צה"ל לא מתפרק מנשקו. תיוותר לו תעסוקה גם אחרי הקמת הגדר. ירי שטוח מסלול, ירי תלול מסלול, בשביל זה יש את צה"ל".

בדברי אלה רציתי להבהיר, בין השאר, שהגדר לא נועדה למנוע גישה מצה"ל לשטחי הגדה, אם יראה צורך לפעול שם מסיבות ביטחוניות. הגדר נועדה לחזק את יכולתה של מדינת ישראל להגן על עצמה, לא לגרוע מיכולת זו.

בכך חתמתי מאבק של שנים שהשקעתי בו אנרגיות אדירות. לתחושתי, עד היום רבים בציבור אינם יודעים או אינם זוכרים שהייתי היזם שמאחורי הגדר ושניהלתי מאבק מתיש כדי שהקמתה תצא לפועל. ככה זה בפוליטיקה וככה זה בחיים: לעתים קרובות תהילתם של היזמים נדחקת מפני תהילתם של המבַצעים והמוציאים לפועל. במקרה של הגדר, הייתי היזם של הסטארט-אפ הפוליטי, אך מי שמזוהה עם הגדר יותר מכול, באופן פרדוקסלי, הוא דווקא מי שהיה ממתנגדיה החריפים ביותר זמן ארוך – אריאל שרון.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל

* סדרת מאמרים זו מבוססת על הדיון בגדר ההפרדה בספר נגד הרוח שהוצא לאור על ידי "ידיעות ספרים". מערכת "דיומא" רוצה להודות לחיים רמון על הסכמתו לפרסום עיבוד לדיון בספר