למנוע מסער להצטרף לנתניהו כדי להצטרף לנתניהו – על המהלך הפוליטי המחוכם של בני גנץ

לא מעט אנשים נוהגים לחשוב על בני גנץ בתור פתי תמים שלא מתאים לתככנות ולאגוצנטריות של המערכת הפוליטית. זו תפיסה שגויה. גנץ הוא לא פתי ולא תמים ובקריירה הפוליטית הלא ארוכה שלו הוא הפגין תככנות לא מועטה ונכונות לקחת הימורים לא מובנים מאליהם כדי לקדם את מעמדו האישי. וכך, גם האיחוד בין כחול לבן לבין תקווה חדשה הוא הימור פוליטי מחוכם למדי מצידו של גנץ.

לאיחוד עם תקווה חדשה יש מספר יתרונות הברורים לכל בר בי רב: ראשית, מערכת הבחירות נפתחת כאשר כחול לבן-תקווה חדשה היא המפלגה השלישית בגודלה; שנית, גנץ דחק את עצמו בתווך בין בנימין נתניהו לבין יאיר לפיד בתור נציג המרכז ו/או "הימין הממלכתי"; שלישית, המרוץ לראשות הממשלה הפך ממרוץ דו ראשי למרוץ תלת ראשי; רביעית, המפלגה המאוחדת יכולה, לפחות באופן תיאורטי, להקים ממשלה בצוותא עם החרדים, וזאת בניגוד לשאר מפלגות גוש השינוי (מלבד ימינה השונה במספר אספקטים ממפלגות השינוי האחרות).

כל היתרונות האלו אינם בלתי חשובים אבל הם לא מבטיחים את מעמדו של גנץ אחרי הבחירות הקרובות. כך, למשל, יכול להיות שבסוף מערכת הבחירות תזכה המפלגה המאוחדת ב-14 מנדטים או אפילו ב-20 מנדטים, אבל באותה מידה היא יכולה גם לסיים על עשרה מנדטים או פחות; המיקום במרכז-ימין רך אולי ימשוך מצביעים חדשים, בעיקר מימינה ואולי גם מהליכוד, אבל אין בכך כל ודאות; המרוץ לראשות הממשלה הוא בעל חשיבות סימבולית אבל ההכרעה מי יהיה ראש ממשלה תיקבע לא לפי מיתוג אלא רק לפי הקואליציה שתוקם; הקמת ממשלה עם החרדים אינה בלתי אפשרית אבל חלוקת המנדטים הנוכחית מראה שזו לא אפשרות סבירה אם הליכוד הוא לא חלק מהמשוואה.

אולם, באיחוד עם תקווה חדשה טמון יתרון נוסף וחשוב במיוחד עבור גנץ – נטרול הסיכון הפוליטי שנשקף לו מצד גדעון סער. באמצעות האיחוד, גנץ מונע מסער להשלים 61 לנתניהו אחרי הבחירות הקרובות. עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם, אבל סער הוא רקלאביביסט קיצוני שרוחש איבה אישית לנתניהו, והוא לא יישב איתו לעולם. ובכן, כל זה נכון אבל רלוונטי לבחירות הקודמות ולא לנוכחיות.

סער הבין משהו שרבים מסרבים להפנים – ניסוי ממשלת השינוי כשל. לא זאת בלבד, סער יודע שממשלת שינוי 2.0 תהיה אפשרית רק יחד עם הרשימה המשותפת, ולזה הוא לא מוכן (ולא רק מסיבות אידיאולוגיות אלא גם משום שנותרו לו אי אלו שאיפות עתידיות ביחס לגוש הימין). אז נכון, סער עדיין מתעב את נתניהו אבל לפני הכל הוא פוליטיקאי ובבחירה בין ממשלה עם הרשימה המשותפת לבין ממשלה עם שנוא נפשו, אין לו באמת בחירה.

בצד השני, הבין גנץ שיש סיכוי טוב שגוש הימין-חרדים יגיע ל-61 מנדטים בבחירות הקרובות, אבל גם אם לא, תקווה חדשה עשויה להשלים את הפאזל עבור נתניהו. בכל מקרה, גנץ יודע שאין לגוש השינוי 61 מנדטים ושהקואליציות התיאורטיות המבוססות על הרשימה המשותפת או על צירוף שמאל-מרכז-חרדים הן חלום באספמיה. כך או אחרת, גנץ כנראה ייאלץ לשבת באופוזיציה – ולא בשביל זה הוא הגיע לפוליטיקה. ברם, אם כחול לבן מתאחדת עם תקווה חדשה, גנץ פותח לעצמו קשת של אפשרויות.

אם גוש הימין-חרדים לא יגיע ל-61 מנדטים בבחירות הקרובות, האיחוד עם תקווה חדשה ימנע מסער להצטרף לקואליציה של נתניהו ובמקום זה יאפשר לגנץ (יחד עם סער) לעשות זאת. ואז הוא יוכל להגיש נקמה קרה לנתניהו כאשר ידרוש ממשלת חילופים כשהוא הראשון ברוטציה. אבל גם אם גוש הימין-חרדים יגיע ל-61 מנדטים, גנץ יוכל להציע לנתניהו עומק נשימה קואליציוני של יותר מ-70 מנדטים. כלפי מחנה השינוי, הוא ישווק את הצטרפותו לממשלה כהקרבה שמטרותיה בלימה של בן גביר וסמוטריץ' והגנה על "שלטון החוק". במקרה הזה הוא אמנם לא יהיה ראש ממשלה אבל יוכל לקבל את משרד הביטחון ותיקים חשובים נוספים למפלגתו.

מהלך האיחוד בין כחול לבן לבין תקווה חדשה אולי לא ישפיע באופן ניכר על תוצאת הבחירות, אבל הוא יוכל לקבוע איזו ממשלה תקום לאחריהן. גנץ הצליח למנוע מסער להצטרף לנתניהו כדי ששניהם יחד יוכלו להצטרף לנתניהו ואז הוא יגשים סוף סוף את חלומו להיות ראש ממשלה. מהלך זה אולי לא יצליח בסופו של דבר, אבל מדובר בתמרון פוליטי מחוכם למדי מצידו של מי שנתפס לעתים ככבשה בין זאבים.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא