"הנחת המוצא היא שראש שירות, כמו מספר תפקידים נוספים, לא יכול לכהן אם הוא לא נהנה מאמון הממשלה" – כשהייעוץ המשפטי לממשלה הבין שלא ניתן לכפות ראש שב"כ על ממשלה שאיבדה בו אמון

בעקבות הוויכוח הציבורי הסוער אודות הפסקת כהונתו של רונן בר בראשות השב"כ נזכרתי שהייתי שותף לדיונים בוועדה של הכנסת שעסקה בחקיקת חוק השב"כ. פשפשתי בפרוטקולים של הכנסת ולא האמנתי למראה עיניי – מני מזוז, אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ולימים היועץ המשפטי לממשלה בעצמו ושופט בבית המשפט העליון, מסביר באופן חד וברור כיצד משרד המשפטים שסייע בהכנת החוק, מציע לכתוב ביחס לסיום כהונתו של ראש השב"כ "רק הוראה כללית, שהממשלה – לא ראש הממשלה – רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום כהונתו. בלי להיכנס לעילות, אם זה מסיבה א', ב' או ג'".

בסופו של דבר, כך אכן נקבע בסעיף 3(ג) בחוק: "הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום תקופת כהונתו".

אני הייתי אז חבר בוועדה המשותפת לועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט שהוקמה לעניין חוק השב"כ, שנידון בין 1998 ל-2002, בשלוש ממשלות שונות (ממשלת נתניהו, ממשלת ברק וממשלת שרון), ושלמעשה התבסס על תזכיר חוק שהוכן כבר ב-1995-1994.

במהלך הדיונים, מני מזוז המליץ לנו חברי הכנסת שלא לקבוע בחוק עילות מוגדרות לסיום כהונתו של ראש השב"כ, משום שהעיקרון המנחה שיש לקבוע בחוק הוא שראש שירות לא יכול לכהן אם אין לו את אמון הממשלה. כל חברי הוועדה קיבלו את עמדתו, וכך נקבע בחוק.

בכירי השב"כ והיועצים המשפטיים של השב"כ שהשתתפו בדיונים על ניסוח החוק מאוד לא אהבו את סעיף 3(ג) שמסמיך את הממשלה להדיח את ראש השב"כ לפני תום כהונתו, וניסו בטיעונים מטיעונים שונים להביא לביטולו. בין היתר טען אז עוזר ראש השב"כ כי "ההפסקה של כהונת ראש השב"כ היא כללית, אין פה הסתייגות. זה סעיף שלדעתי צריכה להיות לו התנגדות בחדר הזה, משום שיכול להיווצר מצב שיש ראש שירות שעושה חקירה מיוחדת, בעלת רגישות פוליטית, והממשלה לא מעוניינת שהוא ימשיך בזה ומחליטה על פיטוריו. לפי החוק מותר לה לעשות את זה. אני חושב שזה מחליש את מעמדו של ראש השירות בצורה מוגזמת, ובעצם יוצר תלות של ראש השירות בתפקוד שלו בראש הממשלה".

חבר הכנסת טומי לפיד, אביו של ראש האופוזיציה הנוכחי, ענה לעוזר ראש השב"כ בפסקנות: "לא ייתכן שלממשלת ישראל לא תהיה סמכות לפטר אותו".

אבל מה שהיה שונה אז מהיום, זה שגם בייעוץ המשפטי לממשלה ובמשרד המשפטים הבינו היטב מדוע חייבים לקבוע בחוק ברחל בתך הקטנה שהממשלה יכולה להדיח את ראש השב"כ, בכל סיטואציה שהיא. היועץ המשפטי של השב"כ ניסה לטעון שסעיף 3(ג) בחוק השב"כ הקובע כי הממשלה מוסמכת להדיח ראש שב"כ לפני תום כהונתו, כלל אינו נחוץ: "סעיף 3(ג) הוא סעיף של אסתטיקה. בעצם אפשר להסתדר גם בלעדיו, משום שעל-פי כללי פרשנות מקובלים הגוף הממנה הוא הגוף שיכול לפטר. זה קיים בחוק הפרשנות".

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מזוז לא היה מוכן לשמוע על כך שהסמכות להפסיק את קדנציית הכהונה של ראש השב"כ לפני סופה, תישאר בלי קביעה מפורשת בחקיקה והשיב ליועץ המשפטי של השב"כ: "כשיש קדנציה זה לא כך, חייבים לכתוב במפורש".

בישיבה מוקדמת יותר של הוועדה, מזוז היה נחרץ עוד יותר: "הנחת המוצא היא שראש שירות, כמו מספר תפקידים נוספים, לא יכול לכהן אם הוא לא נהנה מאמון הממשלה".

מזוז הגדיל וציין כי בסמכות הממשלה לפטר את ראש השב"כ אפילו באופן חפוז: "הממשלה היא הממנה לפי הצעת ראש הממשלה, אז גם הפסקת הכהונה תהיה לפי הצעת ראש הממשלה. אם זה עניין חיוני יכול ראש הממשלה לכנס ישיבה דחופה, אפילו במשאל טלפוני".

המרחק בין מזוז של אז לבין המשפטנים שטוענים כיום "כי העובדה שהממשלה רשאית לפטר את ראש השב"כ אין פירושה שהיא יכולה לעשות את זה בפועל. הכל תלוי בנסיבות", הוא כרחוק מזרח ממערב.

לפיכך, בדיון הקרוב בבג"ץ על הדחת ראש השב"כ לפני סיום כהונתו, אני ממליץ לממשלה לקחת את עורך הדין מני מזוז לייצג אותה, כדי שיסביר לחבריו בבית המשפט העליון לא רק מדוע הממשלה יכולה להדיח את ראש השב"כ מהיום להיום, בלי לציין שום עילה, אלא שבמדינה דמוקרטית שבה השלטון האזרחי הוא השולט על ארגוני הביון, לא ניתן לכפות על ממשלה ראש שירות ביטחון פנים שהיא אינה רוחשת לו אמון.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל