המחלוקת לגבי המטרה העיקרית של מלחמת "חרבות ברזל", משקפת הבדלים בין ימין לשמאל

למלחמת "חרבות ברזל" יש שתי מטרות עיקריות – מיטוט שלטון החמאס ברצועת עזה והחזרת כל החטופים. מטרות אלו זוכות לקונצנזוס כמעט מוחלט בחברה הישראלית. אולם, ישנה סתירה מסוימת בין שתי המטרות, ובשבועות האחרונים היא צפה אל פני השטח. זה החל עוד לפני עסקת החטופים כאשר גדי איזנקוט, המשתתף כמשקיף בקבינט המלחמה, אמר למשפחות החטופים, שלא על דעת הקבינט, כי "החזרת החטופים היא בעדיפות העליונה, לפני מיטוט החמאס".

הסתירה בין שתי המטרות הפכה פומבית יותר לאחר שעסקת החטופים הסתיימה, כאשר רבות ממשפחות החטופים אמרו בגלוי שהחזרת יקיריהן חשובה יותר מאשר מיטוט שלטון החמאס. סתירה זו הגיעה לשיאה בפגישה שנערכה אתמול בין קבינט המלחמה לבין משפחות החטופים. בפגישה היו מי שקראו להעביר את מיטוט החמאס למקום השני בסדר העדיפויות ואף הדגישו שההפצצות ברצועה מסכנות את חיי החטופים. בנקודה זו יש לציין שכולנו, ללא יוצא מן הכלל, רוצים ומקווים שהחטופים יחזרו כמה שיותר מהר, בריאים ושלמים. יתרה מכך, איש לא יכול לבוא בטענות למשפחות החטופים על דבריהן, שכן הן חוות סיוט שלא יתואר.

טועים או רעים?

הסתירה בין שתי המטרות יוצרת סדרי עדיפות שונים. אם המטרה העליונה היא החזרת החטופים, אז לא ימוטטו את שלטון החמאס ועסקת החטופים תביא גם לסיום המלחמה. ואם המטרה העליונה היא מיטוט שלטון החמאס, אז יש לקחת בחשבון שיהיה לא פשוט לשחרר את כל החטופים בחיים. ויכוח על סדרי העדיפויות הוא פוליטי במהותו, והוא מבטא הבדלים של ערכים ושל תפיסות עולם.

תפיסה ערכית אחת גורסת כי החוזה החברתי מחייב אותנו לעשות הכל כדי להחזיר את החטופים, ואין זכות קיום למדינה אם לא נעשה כל לאל ידינו כדי להצילם. איך נוכל לשלוח את ילדינו להתגייס, הם אומרים, אם אנו לא בטוחים שהמדינה תעשה הכל כדי להחזיר אותם הביתה אם ייחטפו?

התפיסה הערכית השנייה גורסת שהעיסוק האינטנסיבי בחטופים פוגע בישראל ומסייע, בלי משים, לחמאס. כך, למשל, העמדת סוגיית החטופים בראש סדר העדיפויות, מעודדת את האויב לבצע חטיפות נוספות. גישה זו גם מצטיירת בעיני אויבי המדינה כחולשה, מחזקת את המוטיבציה שלו לשוב ולתקוף את ישראל ומסכנת את החיים של כולנו. בנוסף, קשה להאמין שתושבי עוטף עזה ירצו לשוב ולהתגורר שם כשהם יודעים שהחמאס עדיין בשלטון ויכול לתכנן עוד ועוד מעשי טבח. ישראל שכחה מזמן את העיקרון החשוב שלא מנהלים משא ומתן עם מחבלים גם אם זה גובה מאיתנו מחיר ושהחוסן הלאומי שלנו נובע מעמידה איתנה ונכונות להקריב. אבל אם כבר מחליטים לנהל משא ומתן עם המחבלים על שחרור חטופים, הדרך הכי גרועה והכי לא יעילה לעשות זאת היא לשדר לאויב שמדובר בנושא הכי חשוב בעולם ושישראל מוכנה לשלם כל מחיר בעסקה כזו. האויב יבין מזה לא רק שהוא יכול להעלות את המחיר עוד ועוד אלא גם שיש לו את כל הזמן שבעולם, ושככל שיחכה, הצד הישראלי יהיה מוכן לשלם יותר. וכמובן, שחרור מחבלים מסכן את חייהם של כל אזרחי ישראל. מאות ישראלים נרצחו על ידי משוחררי עסקת שליט – האם חייהם היו פחות חשובים מחייו של גלעד שליט? האם חיי מאות או אלפי הישראלים שיירצחו בעתיד כתוצאה מעסקת חטופים עכשיו, פחות חשובים מחייהם של החטופים?

Hamas Official Ghazi Hamad: We Will Repeat the October 7 Attack Time and Again Until Israel Is Annihilated; We Are Victims - Everything We Do Is Justified #Hamas #Gaza #Palestinians pic.twitter.com/kXu3U0BtAP

— MEMRI (@MEMRIReports) November 1, 2023

שתי התפיסות הערכיות המתוארות לעיל הן לגיטימיות ומנומקות. הן גם מבטאות שתי תפיסות עולם שונות, שלרוב נהוג למסגר בתור "ימין" ו-"שמאל", אבל לא במובן המפלגתי אלא במובן האידיאולוגי. אבל מעבר להבדלים בעמדות, יש גם הבדל בדרך בה כל צד רואה את הצד השני.

בעלי העמדה הימנית חושבים שהעמדה השנייה היא תמימה, מנותקת מהמציאות, ואפילו מזיקה – אבל נובעת מכוונות טובות. לעומתם, בעלי העמדה השמאלית משוכנעים שכל מי שלא חושב כמוהם הוא חסר לב וצמא דם והם לא מסוגלים לתפוס שיש היגיון בדעה אחרת, גם כאשר לא מסכימים עימה. ההבדלים אלו בראיית הצד האחר אופייניים לכל הוויכוחים האידיאולוגיים בין ימין לשמאל. הימין חושב שהשמאל טועה, והשמאל חושב שהימין מרושע.

בנימין לאשקר הוא מנהל של חברת ברנדינג וייעוץ אסטרטגי, פעיל ב-"תקווה חדשה" וחבר בפורום מנכ"ל של המפלגה