לקבל את מתווה לוין-סער – וכבר בכנסת הנוכחית

מזה שבועות מתחנן שר המשפטים בפני ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, שיסכים לתת לקואליציה לבחור שופט אחד לבית המשפט העליון. אולם, עמית וחבריו התנגדו בהתנשאות לכך שקואליציה של 68 חברי כנסת תמנה אפילו שופט אחד (שופט אחד מתוך 15!).

ואיזו תוצאה השיגה שרירות ליבם של שופטי בית המשפט העליון? עכשיו תחוקק הכנסת חקיקת יסוד שתשלול משופטי בית המשפט העליון את היכולת למנוע מינוי שופטים חדשים למוסד, ובצדק. כך אפשר יהיה למנות, בהסכמה רחבה, שופטים עם "אג'נדה" שאינה מוצאת חן בעיני השופטים המכהנים בבית המשפט העליון, כפי שנמנע בעבר מינוים של משפטנים מכובדים כמו פרופ' רות גביזון, פרופ' נילי כהן ופרופ' גידי ספיר.

יתרון נוסף של המתווה שהוצע היום על ידי השר המשפטים יריב לוין והשר גדעון סער, הוא סילוק של עסקני לשכת עורכי הדין מהוועדה לבחירת שופטים. מעולם לא היה צריך להכניס את לשכת עורכי הדין לוועדה לבחירת שופטים, וזאת בשל ניגוד העניינים המובנה שלה בסוגיה זו (ואין צורך להרחיב על הנזק שנגרם עקב מעורבות הלשכה בהליכי מינוי שופטים). יתרה מכך, בכל ניסיון פשרה שהיה בשנתיים האחרונות, ההסכמה הגורפת של כמעט כולם הייתה שיש להוציא את לשכת עורכי הדין מהוועדה לבחירת שופטים (כך, למשל, במתווה הנשיא).

כזכור, בזמן המחאה נגד הרפורמה יצאו מאות ואלפים לרחובות בדרישה לביצוע שינויים "בהסכמה רחבה". המתווה הנוכחי יוסיף, לראשונה בהיסטוריה של הוועדה לבחירת שופטים, מנגנון קבוע של הסכמה רחבה בין הקואליציה לאופוזיציה.

חשוב להבין, כי זכות וטו מוחלטת של שופטים עליונים על כל מועמד להצטרף לבית המשפט העליון היא אנומליה אנטי-דמוקרטית, קל וחומר כאשר וטו זה עומד בניגוד עקבי להכרעתו של בעם. למעשה, ברוב המכריע של המדינות הדמוקרטיות בעולם, נבחרים רוב השופטים העליונים/החוקתיים או כולם על ידי נבחרי הציבור. ובמדינות אלו, צורת הבחירה השכיחה היא על ידי הרוב במערכת הפוליטית. אבל המתווה של לוין וסער לא מציע מנגנון בחירה על פי הכרעת רוב רגילה אלא בחירת שופטים בקונצנזוס מלא בין קואליציה לאופוזיציה. לשון אחר, בחירת שופטים על בסיס קונצנזוס רחב בעם.

את השינוי בוועדה לבחירת שופטים יש ליישם לאלתר, כבר בכנסת הנוכחית, ולא בכנסת הבאה כפי שהוצע על ידי לוין וסער. אני מניח שהשניים הציעו שהמתווה ייכנס לתוקף רק בכנסת הבאה כדי להימנע מטענות כגון "חקיקה רטרואקטיבית" או "שינוי כללי משחק תוך כדי משחק", שיועלו על ידי אלו שמתנגדים לכל ריסון של כוח המערכת המשפטית. ובכן, זו לא חקיקה רטרואקטיבית משום שעניינה במינוי שופטים שטרם מונו (אפשר גם להסכים מראש שהחוק המוצע לא יהיה תקף ביחס למינוי עמית לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, והרי גם כך וגם כך אני מעריך ששר המשפטים יסכים למינויו בזמן הקרוב). וזה לא שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק הן משום שמדובר בנושא שמשסע את העם מזה זמן רב ואין לדחות את הטיפול בו לכנסת הבאה והן משם שהשינוי המוצע לא נותן יתרון בלתי הוגן לאף צד (כל מחנה יקבל, דרך נבחריו, זכות וטו על מועמדי המחנה השני).

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל