ועדת חקירה ממלכתית עכשיו אבל לא בראשות שופט בית המשפט העליון

הפגנה הקוראת להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר מלחמת לבנן השנייה, 2006

זמן קצר לאחר מתקפת שבעה באוקטובר החלו לעלות קריאות לחקור את האסון שאירע באמצעות הכלי החקירתי החזק ביותר הנהוג לאחר מחדלים כגון אלה – ועדת חקירה ממלכתית. למרות זאת, יותר משנה לאחר המתקפה הרצחנית טרם מונתה ועדת חקירה ממלכתית והקריאות להקמתה מתגברות והולכות.

על פי החוק, הממשלה מחליטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ונשיא בית המשפט העליון ממנה את יושב ראש הוועדה ואת חבריה: "ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור, רשאית היא להחליט על הקמת ועדת חקירה שתחקור בענין ותמסור לה דין וחשבון... החליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה, תודיע על כך לנשיא בית המשפט העליון, והוא ימנה את יושב-ראש הועדה ואת שאר חבריה".

החוק קובע כי "יושב-ראש ועדת חקירה יהיה שופט של בית המשפט העליון או שופט של בית משפט מחוזי או שופט כאמור שיצא לגמלאות או שפרש" אך ברוב המקרים ממונה לתפקיד נשיא או שופט בית המשפט העליון מכהן או בדימוס. כך היה, למשל, בוועדות החקירה שמונו לעניין מלחמת יום הכיפורים (בראשות הנשיא המכהן של בית המשפט העליון שמעון אגרנט), לעניין הטבח במחנות הפליטים צברא ושאתילא (בראשות הנשיא המכהן של בית המשפט העליון יצחק כהן), ולעניין רצח רבין (בראשות הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון מאיר שמגר). המסקנות של ועדות אלו זכו לאמון גורף מהציבור, בין השאר בזכות ניקיון כפיהם של חברי ועדות החקירה, והיעדר הקשרים פוליטיים לחקירה הבלתי תלויה שניהלו.

לעומת זאת, היו גם ועדות חקירה שהיה טעם לפגם במי שמונה לעמוד בראשן.

כך, למשל, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות מינתה את קודמתה בתפקיד, מרים נאור, לעמוד בראשות ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון. אולם נאור כיהנה כנשיאת בית המשפט העליון כאשר הוגש בג"ץ נגד צו ההפקעה שחתם שר האוצר יאיר לפיד בעקבות החלטת הממשלה להפקיע את האתר מידי ההקדש (נכסים המנוהלים על ידי גורמים דתיים) ולהעביר את ניהול המקום לידי חברה ממשלתית (החלטת ממשלה 3886, 27 לנובמבר 2011). הרכב השופטים בראשות חיות, לחץ על המדינה להגיע להסכמה עם העותרים על מודל תפעולי אחר במקום מהלך ההפקעה: "במהלך הדיון ובעקבות הערות בית המשפט עלתה אפשרות לקדם הידברות בין הצדדים על מנת לנסות ולבנות מודל ניהול שיופעל בשלב ראשון כמודל ניסיוני חלף מימוש ההפקעה" (בג"ץ 48/14). בסופו של דבר, המדינה קיבלה את הצעת בית המשפט והפקעת האתר והעברתו לניהול מסודר על ידי חברה ממשלתית – שאולי היו מונעים את האסון – בוטלו. ההחלטה של מי שישבה בראש הרכב השופטים בעתירה זו למנות את מי שהייתה אז נשיאת בית המשפט העליון כדי לחקור את האירוע, הטילה צל כבד על ועדת החקירה הממלכתית הזו ועל ממצאיה.

החלטתה של הנשיאה חיות למנות את קודמתה בתפקיד, השופטת בדימוס מרים נאור לראשות ועדת החקירה לאסון מירון, ממחישה שוב את האופן בו שופטי ביהמ"ש העליון מתעלמים מניגודי עניינים שלהם עצמם.
נאור ישבה בהרכב שמנע הפקעת אתר קבר רשב"י וההסדרה שלו, ובכך היא שותפה ישירה, לפחות פוטנציאלית, >

— התנועה למשילות ודמוקרטיה (@Meshilut) June 27, 2021

ועתה, יש סיכוי סביר שיצחק עמית, ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, ימנה לראשות ועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדל שבעה באוקטובר את נשיאת בית המשפט העליון בדימוס אסתר חיות. הבעייתיות במינוי זה נובעת מכך שחיות ישבה בראש ההרכב שדן בעתירה נגד בהוראות הפתיחה באש של כוחות הביטחון במרחב המכשול הביטחוני בין רצועת עזה לישראל במהלך "צעדת השיבה הגדולה" (בג"ץ 3003/18). כזכור, מדובר היה באירועים המוניים ואלימים שהוכוונו על יד ארגון חמאס ושבהם השתתפו עשרות אלפי פלסטינים. פסק הדין של בג"ץ אמנם דחה את העתירה, אך הנזק כבר נעשה. הדיון המשפטי אילץ את צה"ל להתייחס לניסיונות חדירה מהרצועה לישראל פחות כפעולה לוחמתית ויותר כהפרת סדר. כפועל יוצא, הוראות הפתיחה באש שאושרו על ידי הפרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי לממשלה כמעט ולא התירו ירי חי לעבר מי שנכנס לאזור החיץ או אף לעבר מי שהגיע לגדר עצמה.

התקפת שבעה באוקטובר הצליחה, בין היתר, בגלל שחיקת הפרימטר הביטחוני. למעשה, תכנון המתקפה לפרטיה התאפשר בזכות יכולתם של מחבלי חמאס להתקרב לגדר ללא פגע, ולמצוא את נקודות התורפה בגדר המערכת ובמערך ההגנה הישראלי. מינוי של שופט בית המשפט העליון, קל וחומר נשיאתו לשעבר חיות, לעמוד בראשות ועדת חקירה ממלכתית שאמורה לבדוק את הסיבות להצלחת מתקפת חמאס ולכישלון ההגנה הצה"לית, הוא מינוי של "בעל עניין" מובהק. לא זאת בלבד, תפקיד מרכזי של וועדת החקירה יהיה לחקור את הסרבנות הפוליטית שפשתה בצה"ל כדי "להגן" על בית המשפט העליון מפני חקיקה של הכנסת. מעורבות של שופט שכיהן עד לאחרונה בבית המשפט העליון בחקירת סרבנות פוליטית זו, תהיה נגועה בניגוד עניינים עמוק.

הפתרון המתבקש לבעיה זו ובעצם הפתרון היחיד שישמור על אמון הציבור יהיה להקים ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט מבית המשפט מחוזי שממילא לא ישב בתיקים בבית המשפט העליון ושלא ישב בשום דיון אחר הקשור לרצועת עזה ולהתנהלות הצבאית מול אזור זה, וכאמור, החוק מתיר למנות שופט מחוזי לראשות הוועדה. חשוב להזכיר כי בית המשפט המחוזי אחראי על ניהול משפטים מורכבים ביותר, כך שאין מקום להטיל ספק בכשירות שופטי בית המשפט המחוזי לשבת בראש ועדת חקירה. גם תקדימים יש בידינו, כגון ועדת החקירה הממלכתית בראשות מרדכי קנת, נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ועדת החקירה הממלכתית בראשות ורדי זיילר, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, וועדת החקירה הממלכתית בראש דן ביין, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. לצורך העניין ניתן להציע תיקון קטן לחוק ועדות חקירה, כך שבפנייתה לנשיא בית המשפט העליון, הממשלה תוכל לקבוע מי לא יהיה חברה ועדה (בדרך זו הממשלה תוכל למנוע את מינוים של כל המעורבים בבג"ץ צעדות השיבה)..

כדי לשמור על אמון הציבור במערכות השלטוניות צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדל שבעה באוקטובר, וכדי לשמור על אמון הציבור בוועדת החקירה הממלכתית הזו, מי שימונה לעמוד בראשה לא צריך לבוא משורות בית המשפט העליון.

ד"ר שריאל בירנבוים הוא מומחה למזרח תיכון בן זמננו, מחבר הספר "בחזרה לעבר, היסטוריה מצולמת בקולנוע הערבי"