ועדת חקירה ממלכתית בהסכמה

על פי חוק ועדות חקירה, נשיא בית המשפט העליון הוא מי שבסמכותו למנות את יושב הראש של ועדת חקירה ואת חבריה ("החליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה, תודיע על כך לנשיא בית המשפט העליון, והוא ימנה את יושב-ראש הועדה ואת שאר חבריה"). בעבר כשהחליטו על הקמת ועדת חקירה לא הייתה שום בעיה של אמון בבית המשפט העליון ובעומד בראשו (עד לפני 30 שנה נהנה בית המשפט העליון מאמון של 90-80 אחוז מהציבור. כיום האמון בו מגיע לפחות מ-40 אחוז). אבל מאז שבית המשפט העליון החל להתערב בכמעט כל סוגיה פוליטית, חלק גדול הציבור איבד את אמונו במוסד. מוסכם על רוב הציבור בישראל שהמחדל הנורא של שבעה באוקטובר מחייב הקמת ועדת חקירה, אבל מה עושים כאשר אין אמון בבית המשפט העליון מצד מחצית מהעם?

אם באמת היו רוצים להקים ועדת חקירה שתהנה מאמון ציבורי נרחב, אז יש פתרון פשוט למדי לבעיית אמון הציבור. הבעיה עם הפתרון הזה היא שאין היום נשיא ראוי לשמו שימלא משימה ממלכתית כגון זו.

אם היה נשיא מדינה ראוי, כמו שהיה חיים הרצוג למשל, הוא היה פונה בתחילה לראש הממשלה כדי להגיע אותו להסכמות לגבי הרכב ועדת החקירה וראשה. להערכתי ראש הממשלה סבור שאם הממשלה תחליט על הקמת ועדת חקירה, אז ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית ימנה, במקרה הטוב, את נשיאת בית המשפט העליון לשעבר אסתר חיות, לעמוד בראש הוועדה ובמקרה הרע, ימנה את השופט חנן מלצר (באשר לחברי הוועדה, עמית הרי מסוגל למנות גם קפלניסט מושבע כמו הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ). אולם, אני בטוח שנתניהו לא יתנגד לכך שבראש הוועדה יעמוד מישהו כמו אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, שזוכה לאמון ציבורי רב יותר משזוכה לו הנשיאה לשעבר חיות.

לאחר מכן היה פונה אותו נשיא מדינה תיאורטי לעמית ומסביר לו שאין שום סיכוי שהממשלה תסכים להקמת ועדת חקירה שהוא לבדו יקבע את הרכב חבריה. במקום זה, הנשיא התיאורטי היה מציע לעמית להתחייב שגרוניס יעמוד בראש הוועדה, ואז הממשלה תסכים להקמת ועדת החקירה. אני מעריך שעמית שמבין את חשיבותה של ועדת חקירה ממלכתית, היה מסכים להצעה כגון זו. אחרי שהיו מגיעים להסכמה באשר לזהותו של מי שיעמוד בראש ועדת החקירה, הנשיא התיאורטי היה יושב עם נתניהו ועמית ומגבש ביחד איתם רשימה של אנשים שמחד גיסא אפשר לסמוך על שיקול דעתם ועל עצמאותם ושמאידך גיסא הם לא מוטים מראש לצד זה או אחר.

וכך היו מגיעים ראש הממשלה וממלא מקום נשיא בית המשפט העליון לעמק השווה, ואפשר היה סופסוף להקים את ועדת החקירה הכה חיונית הזו, וזאת בלי לשנות את חוק ועדות החקירה כפי שהקואליציה מנסה לעשות עתה. יתרה מכך, ועדת חקירה כזו, שתוקם בהסכמה בין הממשלה לבין השופט עמית, תזכה לאמון של רוב העם. וחשוב לציין בהקשר זה שאם תקום ועדת חקירה ממלכתית שאינה נהנית מאמון של רוב העם, מסקנותיה לא יזכו לכבוד, וגם לא יצייתו להן.

אני חושב שיש סיכוי טוב שנתניהו היה מסכים לפשרה כזאת (וגם עמית). כמובן, הרל"ביסטים לא יסכימו לשום פשרה, כי הם לא מעוניינים בוועדת חקירה אמיתית אלא במשפט ראווה. אולם אם יקודם פתרון כמו זה שאני מציע, אני חושב שגם אם הוא לא יתקבל בסופו של דבר, הוא עדיין ייצור שיח ענייני שבו האינטרס הלאומי בא לידי ביטוי, במקום שיח החירשים המתקיים עתה בנושא.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל