טבח שמחת תורה וקיצן של שתי קונספציות כושלות

"עזה תהיה סינגפור של המזרח התיכון". זוכרים? זו הייתה הבטחתו של שמעון פרס ערב ההתנתקות. הדבר המדהים באמת באמירה זו היא שהיא נאמרה 12 שנים אחרי הסכם אוסלו, אז הוא הבטיח כי "תמו מאה שנות טרור".

קונספציית "ויהיה טוב" וקיצה

שמעון פרס אינו העניין. העניין הוא הקונספציה. יהונתן גפן ניסח קונספציה זו באופן תמציתי ואפקטיבי בשירו "יהיה טוב": "רק תצאו מהשטחים, ויהיה טוב, יהיה טוב, כן".

כלומר, על פי קונספציית "ויהיה טוב", הסכסוך עם הפלסטינים הוא תוצאה של כיבוש שטחי 67', ולפיכך סיום הכיבוש יביא לסיום הסכסוך. ברם, קונספציה זו מנותקת מכל הקשר היסטורי של סכסוך שימיו כימי הציונות. מיום שהעם היהודי החל לחזור לארצו, החלו ערביי ארץ ישראל להילחם כדי לסכל את המהלך הציוני. ב-1920 התנפלו הערבים על היישוב היהודי ומאז – זו אותה המלחמה. מלחמה אחת. מלחמת השחרור המתמשכת שלנו.

קונספציית "ויהיה טוב" נוסתה בהסכם אוסלו. נוסתה והתנפצה. נוסתה שנית בהתנתקות ושוב התנפצה (ראו אורי הייטנר, "30 שנה להסכם אוסלו – הכישלון החרוץ וההישג החלקי של הסכם אוסלו30 שנה להסכם אוסלו – הכישלון החרוץ וההישג החלקי של הסכם אוסלו"). בשבת השחורה של מתקפת חמאס, התרסקה קונספציה זו באופן סופי.

ב-1994, במהלך יישום הסכם אוסלו, נסוגה ישראל מהעיר עזה ומשאר ערי הרצועה. ב-2005 ישראל נסוגה לקווי 4 ביוני, עד גרגר החול האחרון, עקרה את כל היישובים היהודים ברצועת עזה, גירשה את כל הישראלים משם, וכנבואתו של מוחמד דרוויש, גם את מתינו לקחנו אתנו.

ומה הובטח לנו עבור הנסיגה וגירוש יהודים מביתם? הבטחות "ויהיה טוב", כמובן. ברגע שנעזוב, נאמר לנו, לא יהיה לפלסטינים ברצועת עזה שום תירוץ להילחם בנו. כל העולם (כולל אנחנו) עמד בתור כדי להשקיע ברצועת עזה ולהפוך אותה לסינגפור. אם רק תיירה יריה אחת מרצועת עזה, הבטיח לנו אריק שרון, נוכל להכות בהם ללא רחם, עם גיבוי בינלאומי מלא ובלי כל המגבלות שהיו עלינו כשישבנו שם.

את כל הבטחות "ויהיה טוב" האלו ראינו נכזבות האחת אחר השנייה. ראינו איך החמאס ממשיך לירות עלינו לאחר ההתנקות, ראינו את החמאס משתלט על רצועת עזה, וראינו את החמאס מקים מדינת טרור רצחנית בדרום מדינת ישראל. וכאשר הזכרנו איך מאז ההתנתקות חצי ממדינת ישראל מטווחת באופן תדיר ברקטות, השיבו לנו תומכי הקונספציה: כן, אבל יש פחות הרוגים מכפי שהיה לפני כן. וגם את זיבורית הקונספציה הזו ראינו קורסת השבוע – במחיר דמים בלתי נתפס.

אבל למה הפלסטינים של רצועת עזה תוקפים אותנו אחרי שנסוגונו משם? למה הם לא פיתחו את רצועת עזה, אלא הפכו אותה לבסיס של תוקפנות וטרור? האמת שתומכי הקונספציה לא אוהבים לשמוע היא שהפלסטינים לא נאבקים נגד כיבוש זה או אחר. כאשר הם מדברים על מאבק נגד הכיבוש, הם מתכוונים לתל-אביב, לחיפה, לאילת, לקריית שמונה – למדינת ישראל כולה. כאשר הפלסטינים מדברים על "זכות השיבה", הם לא מדברים על לחיות לצידנו אלא לחיות במקומנו. ולכן, גם לאחר שנסוגונו לחלוטין מרצועת עזה הם חינכו, ואימנו ילדים, נערים ומבוגרים לשחוט יהודים – תינוקות, ילדים, נשים, זקנים. ובטבח שמחת תורה הם מימשו את החינוך שקיבלו.

ישראל אינה יכולה להתעלם מהאיום הדמוגרפי שמסכן את ייעודה כמדינה יהודית בעלת רוב יהודי מוצק לדורות. לפיכך, אין להחיל את הריבונות הישראלית על האזורים המאוכלסים במיליוני פלסטינים. קיומה של רשות פלסטינית מפורזת, שלצה"ל ולשירות הביטחון יש חופש פעולה מלא בתוכה, זו הדרך הנכונה, לפחות בעתיד הנראה לעין. זהו המצב ביהודה ושומרון מאז "חומת מגן". בהקשר זה אציין שלמרות שמבצע "חומת מגן" היה מוצלח מאוד, היה בה מחדל ביטחוני חמור עליו אני יכול להעיד באופן אישי. בשלב השני של "חומת מגן" גויסתי בצו 8 לפעולה ברצועת עזה. החטיבה שלי, חטיבת הצנחנים הדרומית, הייתה אמורה להיכנס לציר פילדלפי יחד עם כוחות הנדסה. שעות ספורות לפני שנכנסנו לרצועה, הפעולה בוטלה. בכיה לדורות. אילו בוצע מבצע "חומת מגן" ברצועת עזה, יכולות האויב ברצועת עזה לא היו כאלו שיש לו עתה.

במשך שנים הטפתי למבצע "חומת מגן" ברצועת עזה, ולהחזרת חופש הפעולה של צה"ל שם. אולם, מבצע כזה אינו רלוונטי אחרי אירועי שמחת תורה. כעת יש צורך בפעולה צבאית ש-"חומת מגן" תיראה לעזתים כמו קייטנת נופש בהשוואה. יש להכות בפלסטינים ברצועת עזה מכה שלא נראתה כמוה במזרח התיכון מעולם. על חורבות רצועת עזה ועל קברי החמאס והג'יהאד האסלאמי, אפשר יהיה להעבירה לשליטת הרשות הפלסטינית, כאשר לצה"ל ושירות הביטחון יישמר חופש פעולה מלא שם וציר פילדלפי יוחזק בידי ישראל.

קונספציית "אין חשיבות לעומק אסטרטגי" וקיצה

קונספציה נוספת הגיע לקיצה השבוע – התפיסה שבמאה ה-21 אין משמעות לשטח ולעומק אסטרטגי. אחרי אירועי שמחת תורה איש לא יוכל לשוב ולומר את השטות הזו ולהילקח ברצינות.

כה כתב שמעון פרס בספרו "המזרח התיכון החדש": "מה ערך יש למרחב ולמכשולי הקרקע, שעליהם התבססה תפישת ההגנה הקלאסית – להרים, לנהרות, למדבריות – אם הטיל טס מעליהם בדרך אל היעד שנקבע לו?". אני זוכר נאום של פרס, שבו אמר בסרקזם, תוך לעג יהיר ומתנשא כלפי "אנשי האתמול": "האם הטיל יעצור מעל שמי קיבוץ מרום גולן ויבקש ממזכירות הקיבוץ אישור להמשיך במעופו?" האמירה הסרקסטית הזו כבר לא תצחיק את נטבחי בארי, ניר עוז, כפר עזה ושדרות.

נסיגה לקווי 67' ביהודה ושומרון, כפי שנסוגונו מרצועת עזה, תהפוך את גוש דן לעוטף עזה 2. המרחק מגבול רצועת עזה לאופקים הוא כמרחק מהקו הירוק ללב תל אביב. מתקפה כמו זו שחווינו מגבול עזה, לו באה מיהודה ושומרות, הייתה מביאה לאלפי נטבחים בתל אביב, בגבעתיים, בפתח תקווה, בראשון לציון ובנתניה.

אחרי טבח שמחת תורה, מישהו יכול להעלות בדעתו הגנה על מדינת ישראל מכביש 6?

ישראל אינה יכולה לוותר על עומק אסטרטגי. נהר הירדן חייב להיות גבולה המזרחי של ישראל, ובלשונו של יצחק רבין, בנאומו האחרון בכנסת, בו הציג את הקווים האדומים שלו במשא ומתן על הסדר הקבע מול הפלסטינים: "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". יש להחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן רבתי וליישב אותה, וכך הרשות הפלסטינית תהיה אוטונומיה מפורזת שלא תוכל לסכן את מדינת ישראל.

וכעת, אחת המטרה – לנצח במלחמה, ניצחון שייצרב לדורות בתודעתו של כל אדם במזרח התיכון.

אורי הייטנר הוא איש חינוך ופובליציסט 

מערכת "דיומא" רוצה להודות לאורי הייטנר על הסכמתו לפרסום עיבוד למאמר שפורסם באתר "בין חברים"