להגן על שלטונה של גברת כהן

בשבוע שעבר פיניתי לעצמי מעט זמן וצפיתי בכמה קטעים מהדיון החגיגי בבית המשפט העליון. ובדיון, מותב של 15 שופטים – כל שופטי בית המשפט – ישבו ודנו בכובד ראש האם לבטל את התיקון לחוק יסוד: השפיטה שהעבירה הכנסת.

התבוננתי בפניהם, אחד אחד, נשים וגברים, כולם בגיל העמידה ומעלה, אנשים מרשימים, עתירי ניסיון. ניסיתי לקרוא את מחשבותיהם, ולהבחין האם מי מהם שכח אצל מי הוא עובד. ואני מתכוון כמובן, לגברת כהן מחדרה.

קל לשכוח את גברת כהן. היא אישה פשוטה. אין לה השכלה רחבה ולא תחכום. אין לה הרבה כסף. אין לה חיילים, אין לה שוטרים ולא פרקליטים. אין לה ועד שיכול להוריד שאלטר, ולא טייסים שיכולים להשבית טייסות. אין לה יחצ"נים ממולחים ולא פרסומאים עם שלטי חוצות. היא לא כותבת יפה כמו אהרן ברק, ולא רהוטה כמו יאיר לפיד או בנימין נתניהו. רבים, רבים מאוד אפילו, איבדו בה אמון. ויש מי שמתעבים אותה ואף חרדים מפניה.

מחילופי הדברים באולם נראה היה שאולי כמה מהשופטים (וכמה מהפרקליטים) קצת שכחו שהם משרתים אצל גברת כהן. הם שכחו שהיא, ורק היא, הריבון. לא הפרופסורים, לא הגנרלים, לא הפרקליטים, לא היועצים המשפטיים ואפילו לא השופטים. כולם – כולל כולם – משרתים אותה.

אם גברת כהן תעשה טעות בבחירותיה – רק היא תתקן אותה בבחירות הבאות. אם היא תאזן ערכים בצורה לא "נכונה", רק היא תשנה את בחירתה. וכך היא תחיה ותתקיים, ותישמר האוטונומיה שלה למשול על עצמה. ואין ולא תהיה לעולם שום מטרה אחרת לשופטים החוקתיים, ליועצים המשפטיים, לגנרלים ולטייסים, אדירים וחכמים ככל שיהיו – מלבד לוודא שגברת כהן הקטנה תוכל להמשיך לשלוט בגורלה כל ארבע שנים (או פחות), על פי ראות עיניה, בחוכמה או בסכלות, לטוב ולרע.

על אף הפשטות שלה, יש לה, לגברת כהן עקרונות וערכים. יש לה ראיה היסטורית, וגם תקווה לעתיד. אולי היא שומרת מצוות, אבל היא גם ליברלית. היא מאמינה בזכויות, אבל גם בחובות. היא מאמינה בפיתוח כלכלי, אבל גם בשוויון. לפעמים היא נוטרת טינה, אבל לרוב גומלת חסד. לפעמים נבחריה מוצלחים, לפעמים לא כל כך. לפעמים ממנים בשמה אנשים טובים, לפעמים פחות. לפעמים היא אפילו רוצה שמישהו יעזור לה להציל אותה מעצמה.

בגלל שגברת כהן היא אישה פשוטה, קל להתפתות "לעזור" לה. כמה קל לספר לה שפעם היא התחייבה לכבול את עצמה לערכים מסוימים (למרות שהיא עצמה לא זוכרת שעשתה זאת) אבל כשהיא מנסה לשנות אותם באותו אופן ממש, אומרים לה שאסור לה. בגלל שגברת כהן היא אישה פשוטה, עבור שופטים עליונים יהיה כל כך קל לקחת ממנה כוח – קל כמו לקחת סוכריה מתינוק. אך דווקא אז יותר מתמיד, התפקיד של השופטים הוא לזכור שעל אף גדולתם, חוכמתם, ניסיונם וערכיהם הנעלים, הם נמצאים שם כדי לשרת את הערכים שגברת כהן קבעה, כפי שהיא חוקקה אותם, וכפי שהיא שבה ומחוקקת אותם בכל כנסת וכנסת. יתרה מכך, חובתם של השופטים להזכיר לגברת כהן שאף אחד לא יכול להציל אותה מעצמה, ושיש לה רק חובה אחת – להמשיך ולמשול על עצמה.

אולם במציאות חיינו, יושבים 15 שופטים עליונים בהיכל המעטיר בגבעת רם – שופטים שנשכרו לתפקידם על ידי גברת כהן הקטנה – ובמקום לדחות על הסף את העתירה נגד תיקון חוק יסוד מחוסר סמכות, מאזינים לנציג פרקליטות המדינה – שגם הוא נשכר על ידי גברת כהן – ולעותרים אחרים, שמסבירים על בסיס קונסטרוקציות הבנויות כמגדלי קלפים, מדוע יש לפגוע באוטונומיה של גברת כהן כבר עכשיו, ומדוע אסור לנציגיה לחוקק דבר מה – שגם אם הוא טעות וסכלות, בוודאי אינו פוגע ביכולתה להמשיך ולמשול בעצמה, ואף לחוקק בעתיד את ההיפך הגמור.

שנה חדשה עומדת בפתח, ואני מאחל לכולנו שנת שלווה ושמחה, שנה של שקט ואחדות. ומי ייתן וניזכר בעקרון היסוד האמיתי של שיטת המשטר שלנו – אותו עיקרון שהנחילו לנו האבות המייסדים של המדינה, אשר פסעו בדרך שסללו מאורות הנאורות המערבית. כולם עד האחרון שבהם הכירו את קטנותה של גברת כהן (ושל גברת סמית' ושל גברת רישאר) ואת קוצר ראותה לפרקים. אבל הם גם הכירו משטרים שבהם הגברת הקטנה אינה הריבון, ומה קורה כשהריבונות שלה על חייה ועתידה, קיימת רק מן השפה ולחוץ. מי ייתן ונתעשת ונעשה את קפיצת האמונה הנדרשת מכל דמוקרט בעולם, האמונה בגברת כהן ובערך העליון של מימוש ריבונותה. מי ייתן ונעמוד כולנו מאחורי העיקרון: "גם אם אתנגד בכל כוחי לרצונות הנוכחיים של גברת כהן, אלחם כדי שחוקיה יכובדו ושריבונותה תישמר מכל משמר", אחרת – לא יהיו לנו לא דמוקרטיה, וגם לא מדינה.

יגאל רם הוא עורך דין