בתמונה "הכרזת העצמאות" מאת ג'ון טראמבל
את שיטת המשטר המוכרת כיום בתור דמוקרטיה, או ליתר דיוק דמוקרטיה ייצוגית, הגדירו האבות המייסדים של ארצות הברית כשלטון בהסכמת הנשלטים. הריבון בשיטה זו, העליון על כל רשות, מוסד או אדם בעל עוצמה, הוא העם. זו גם משמעותו המילולית של המונח המקורי ביוונית – שלטון העם".
במאמר הקודם ראינו כי הפילוסופים היוונים לא אהבו את "שלטון העם" כשיטת משטר, הן בשל תכונותיו "העממיות" והן משום שחששו שהוא ידרדר לצורת משטר גרועה עוד יותר. לזמנם, בהחלט ניתן להבין את חששם היות שהדמוקרטיה ביוון הייתה ישירה וההחלטות התקבלו על ידי אזרחי הפוליס (נשים, מהגרים ועבדים לא נחשבו כאזרחים). ערי המדינה הגדולות מנו, לפי ההערכות המקובלות, רק אלפי אזרחים או לכל היותר עשרות אלפי אזרחים בעלי זכות הצבעה. היות שרבים מהאזרחים של הפוליס היו אנלפבתים קשיי יום, חששו הפילוסופים היוונים שניתן יהיה לתמרן את ההמון הנבער להצביע עבור שלטון עריץ של יחיד או של מיעוט, אם בתרגילים רטוריים ואם בשוחד פוליטי.
ארצות הברית לא הוקמה כדמוקרטיה כי אם כ-"רפובליקה". זאת משום שגם האבות המייסדים של ארצות הברית לא התלהבו לתת יותר מדי כוח לאזרח הפשוט. ברם, הם גם הבינו, אחרי שנים של כפיפות לשליט נאור לזמנו אך מנותק, שלהפרדה בין כוח השלטון לבין רצון הציבור יש מחיר גבוה מדי משום שניתוק זה הופך חיש מהר לניצול עוצמת השלטון לרעה. האבות המייסדים בנו אפוא מנגנון מורכב שמכיר בעליונות המוסרית של חירות הפרט ושמקדש את העם כריבון שאין בלתו. רמזים מטרימים לשיטת המשטר שתוקם בארצות הברית אפשר למצוא כבר בהכרזת העצמאות בניסוחו של תומאס ג'פרסון:
"מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם, וביניהן הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר: שכדי להבטיח זכויות אלה, מוקמות בקרב בני האדם ממשלות אשר סמכויותיהן הצודקות נובעות מהסכמת הנמשלים: שבכל מקרה שצורת ממשל כלשהי נעשית מנוגדת למטרות אלה, זכותו של העם לשנותה או לבטלה ולייסד ממשל חדש שיושתת על עקרונות אלה, ויארגן את סמכויותיו כך, שייראו להם כמבטיחות ביותר את ביטחונם ואת אושרם" (תרגום: פרופ' ארנון גטפלד).
בשונה מהדמוקרטיה היוונית, יצרו האבות המייסדים של ארצות הברית מערכת שמאפשרת לאזרחים להשפיע על הליכי קבלות ההחלטות אך לא באופן ישיר ושמציבה שלל רסנים על ריכוז הכוח השלטוני. בגרסה הרפובליקנית או "הייצוגית" לדמוקרטיה, האזרחים מאצילים את כוחם הריבוני לידי נציגים מוסכמים – באמצעות בחירות. הסמכות השלטונית המואצלת לנציגים הנבחרים היא לפרק זמן קבוע מראש שלא ניתן להאריכו בלי הסכמה חוזרת של הפרטים לכך – כלומר בחירות מחזוריות קבועות. המתח הקבוע בין מי שהכוח נובע ממנו (העם) לבין מי שמוסמך להשתמש בו (נבחרי העם) מסייע לשחקנים לשמור אחד על השני מפני השחתה.
חירות וסמכות
"האמנה החברתית" נוצרה כהצדקה מוסרית בדיעבד למצב קיים (ראו נגה ארבל, "עקרונות השיטה הדמוקרטית המודרנית – "האמנה החברתית" ו-"מעגל" המשטרים"). האבות המייסדים של ארצות הברית בנו מודל שלטוני מוסרי מלכתחילה ואז החילו אותו על המושבות. כיוון שביקשו להבטיח את חירות הפרט קבעו האבות המייסדים אותה כברירת המחדל השלטונית. בהתאם, הרפובליקה מותירה בידי היחיד את סמכות קבלת ההחלטות ונדרשת הסכמתו המפורשת להגבלתה או להעברתה. כך, למשל, אף שהחוקה האמריקאית הסמיכה את הקונגרס לגבות מיסים באופן כללי כבר בעת כתיבתה ב-1787, רק ב-1913 אושר התיקון הנדרש לחוקה שאפשר לממשל לגבות מס הכנסה.
גם כשמוענקת למשטר סמכות, היא איננה מופקעת שלא לצורך מידי האזרח. כך, הצבא הפדרלי מופקד על הביטחון הלאומי, אבל לכל אזרח יש זכות חוקתית לשאת נשק בעצמו. בארצות הברית, הממשל צריך סיבה טובה או הצדקה כדי לקחת את הנשק מאדם (וזאת בניגוד, למשל, לישראל בה הממשל צריך סיבה או הצדקה כדי להתיר לאדם לשאת נשק).
כיוון שהסמכות מבוזרת בין כל האזרחים, צריך הממשל לקבל את הסכמת הנמשלים כדי להשיג את ריכוז הכוח הנחוץ להפעלת כוח שלטוני. כפועל יוצא, רבות מהסמכויות בארצות הברית נמצאות ברמה המדינתית או המקומית (מה שכמובן מקבל משנה תוקף מכך שהמשטר בארצות הברית הוא פדרלי). לשם דוגמא, החלטות על תכני הלימוד בבתי ספר מתקבלות במועצות חינוך קהילתיות מקומיות ולא ברמה הפדרלית או המדינתית.
שיטת המשטר של ארצות הברית היא מורכבת ביותר, ומעבר למרכיב הייצוגי נבנו בתוכה מערכת רסנים נוספת כדי ליצור הגבלות צולבות על השחקנים השונים. בהמשך הסדרה נתייחס לרעיון האיזונים והבלמים אבל עוד קודם לכן צריך להבין את ההצדקה לקיומה של הכרעת רוב במסגרת שלטון העם ובכך יעסוק המאמר הבא.
נגה ארבל היא חוקרת מדיניות, בעלת תואר ראשון בממשל מהמרכז הבינתחומי הרצליה ותואר שני בלימודי ביטחון מאוניברסיטת תל אביב
Report