על העלאת אחוז החסימה ועונשה

חודשיים עברו מאז סבב הבחירות החמישי בשלוש שנים ועתה כאשר ממשלת ישראל ה-37 עושה את צעדיה הראשונים בעולם, קל לשכוח את האירועים שהביאו אותנו עד הלום. כדאי לשוב ולדון אפוא באירוע שהעלה תרומה מרכזית הן ליצירת המשבר הפוליטי הממושך שפקד את מדינת ישראל, והן לדרך בה הסתיים משבר זה – העלאת אחוז ב-2014.

המערכה הראשונה

במרץ 2014 הועלה אחוז החסימה מ-2 אחוזים (השווים 2.4 מנדטים) ל-3.25 אחוזים (השווים 3.9 מנדטים). מי שיזם את העלאת אחוז החסימה היה אביגדור ליברמן, יושב ראש מפלגת ישראל ביתנו. באותן שנים קיבלו המפלגות הערביות שלושה-ארבעה מנדטים וההערכה אז הייתה שהכוונה הלא מוצהרת של ליברמן הייתה לדחוק לפחות מפלגה ערבית אחת אל מתחת לאחוז החסימה.

אם אכן זו הייתה התוכנית של ליברמן, הרי היא נחלה כישלון חרוץ. כדי להימלט מאימת אחוז החסימה התאחדו מפלגות חד"ש, בל"ד, תע"ל ורע"ם להקמת הרשימה המשותפת. בבחירות 2015 הגיעה הרשימה המשותפת עם 13 מנדטים לייצוג שיא של רשימה ערבית. בבחירות 2019 חזרה הרשימה המשותפת על הישג זה ובבחירות 2020 זכתה ב-15 מנדטים.

המערכה השנייה

באפריל 2019, נערכו הבחירות לכנסת ה-21. ימינה בהנהגת נפתלי בנט לא עברה את אחוז החסימה (לימינה היו חסרים 1,400 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה). האקדח שהניח ליברמן על השולחן במערכה הראשונה, ירה במערכה השנייה. ברם, היות שגם בלי ימינה היו לגוש הימין-חרדים 65 מנדטים לכאורה, קיבל בנימין נתניהו את המנדט להקמת הממשלה. אך ליברמן סירב להיכנס לקואליציה אם ההסכמים הקואליציוניים לא יקבעו שמתווה הגיוס שלו ייחקק בחקיקה ראשית. סירובו זה של ליברמן הביא לפיזור הכנסת ה-21. ליברמן עמד על שלו גם בכנסת ה-22 וה-23, ובכנסת ה-24 הצטרף לממשלת השינוי.

המהפך הושלם. ליברמן ישב בקואליציה אחת עם רע"ם כאשר הרשימה המשותפת מספקת לה רשת ביטחון לפרקים. וגר זאב עם כבש, ואביגדור ליברמן עם מנצור עבאס ירבץ.

המערכה השלישית

במהלך הבחירות האחרונות, היה ברור שהסיכוי של יאיר לפיד להקים ממשלה נשען על תרחיש בו כל המפלגות הערביות וכל מפלגות השמאל הציוני עוברות את אחוז החסימה. אבל הפעם המפלגות הערביות לא הצליחו להתאחד ואחוז החסימה הפך לסכנה ממשית עבורן.

בערב הבחירות, מחנה השמאל-מרכז שליברמן היה עתה בשר מבשרו, צפה בחרדה לא רק במרצ שפרפרה על סף אחוז החסימה אלא גם בבל"ד. בסופו של דבר שתי המפלגות הללו לא עברו את אחוז החסימה. האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה ושכבר ירה במערכה השנייה שב וירה במערכה השלישית, אבל הפעם ליברמן הוא זה שחטף את הריקושטים.

המונח "צדק פואטי" בא לתאר מצב שבו המציאות גומלת לאדם כמעשיו – הטוב מקבל גמול ההולם את מעשיו הטובים ואילו הרשע נענש על מעשיו הרעים (עסקתי במושג זה בהרחבה ברשימה "צדק פואטי, קארמה ומה שביניהם"). מה שאירע לליברמן בעקבות העלאת אחוז החסימה הוא צדק פואטי.

להעלות את אחוז החסימה

דעותיי רחוקות מאלו של מפלגות מרצ ובל"ד אבל לדידי לא כך ראוי לנצח בבחירות. כדי לעבור את אחוז החסימה נדרשו כ-154,850 קולות אך מרצ קיבלה כ-150,800 קולות ובל"ד כ-138,600 קולות. כלומר, קרוב ל-290 אלף קולות הלכו לפח רק על שתי מפלגות אלו בגלל אחוז חסימה גבוה באופן דרקוני. זה לא הוגן וזה פוגע במרכיב הייצוג הכה חשוב בדמוקרטיה.

כשהעלו את אחוז החסימה, אמרו שזה יביא לשיפור המשילות. אז אמרו. אחרי חמש מערכות בחירות מתישות ניתן לומר שאחוז החסימה הגבוה רק הזיק למשילות. מן הראוי שאחוז החסימה יורד חזרה לשיעור הגיוני, נניח 2 אחוזים כפי שהיה עד 2014, משום שההעלאה לא נשאה את הפירות המובטחים ורק הגבירה את חוסר יציבות הפוליטית.

מפלגות הקואליציה החדשה אולי מתבשמות עתה מפירות הניצחון אולם כפי שאחוז החסימה פגע הפעם במחנה השני, בהחלט ייתכן שבפעם הבאה הוא יפגע בהן. אחרי הכל, בסוגיית אחוז החסימה הצדק הפואטי כבר הוכיח שהוא עובד שעות נוספות.

יוחאי אורלן הוא מורה ללשון ולאזרחות, מנהל ערוץ היוטיוב הגדול בישראל ללימוד השפה עברית ובעל אתר מילימילים העוסק בכתיבה, ספרות ושפה