בתמונה כור המים הכבדים באראק, 2012
בשנים האחרונות יצא לי לנהל לא מעט דיונים עם ישראלים על "הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית", ועל התנהלות ממשלות ישראל בנושא. הופתעתי לגלות שמחנאות פוליטית משפיעה באופן משמעותי על השיח הישראלי הפנימי ביחס להסכם ולא בגין הבדלי דעות ביחס לאסטרטגיה "הנכונה" שיש לנקוט מול פרויקט הגרעין האיראני אלא בגין תחושות של עוינות כלפי מנהיג ישראלי מסוים.
יש להקדים ולציין כי עיון מעמיק בפרויקט הגרעין האיראני ובמגוון דרכי ההתמודדות מולו, דורשים ידע נרחב ומעמיק במגוון תחומי דעת וכן גישה למודיעין שרק מעט ממנו נחשף לציבור הרחב. ברם, לאור החשש של ישראל מפני איראן גרעינית, רוב (אם לא כל) הישראלים מחזיקים בדעה מוצקה בסוגיה זו. לפיכך, אפשר בהחלט לטעון שהדעות של הציבור הרחב לוקות בחסר עקב חוסר מומחיות בנושא ולנוכח העדר הגישה של רובנו למידע מודיעיני חסוי. אולם, אפשר היה לצפות לדיון ענייני (גם אם לא מבוסס דיו) שיתמקד בעמדות הקונקרטיות של בני הפלוגתא ביחס למה נכון לעשות כדי לבלום את פרויקט הגרעין האיראני (אם בכלל מוסכם על המתדיינים שצריך לבלום פרויקט זה), אך לא כך הדבר. ניכר שהמחלוקות הפוליטיות הפנימיות בישראל משפיעות באופן ניכר על הדיון הציבורי אודות פרויקט הגרעין האיראני – וזה מפתיע למדי לנוכח ההתנגדות העקרונית והעקבית שהפגינו שלושת ראשי הממשלה האחרונים להסכם גרעין מול איראן.
ההתנגדות העקבית של ראשי הממשלה להסכמי הגרעין מול איראן
ראש הממשלה נפתלי בנט הזהיר שהסכם הגרעין החדש שארצות הברית מנסה לגבש עם איראן יזיק להתמודדות עם תוכנית הגרעין האיראנית וייצור "מזרח תיכון יותר אלים ופחות יציב". בנט שב וציין כי הסכם גרעין חדש אינו מחייב את ישראל בשום צורה – כלומר איים איום לא ממש מוסווה בפעולה צבאית כנגד איראן. הוא אף הגדיל וקרא לנשיא ג'ו ביידן שלא לחתום על ההסכם.
בנט התנגד בתוקף גם להסכם הגרעין שהושג בתקופת הנשיא ברק אובמה – הסכם אותו השווה להסכם מינכן שנחתם לפני מלחמת העולם השנייה עם גרמניה הנאצית.
ראש הממשלה יאיר לפיד נקט בגישה קולנית פחות מזו שנקט בנט, אבל גם הוא תמך בניהול מערכה מדינית נגד ההסכם המתרקם. בתחילת ספטמבר טען לפיד שהלחץ שהפעילה ממשלת ישראל על האמריקאים עובד וההסתייגויות הישראליות נלקחות בחשבון. זמן קצר לאחר מכן הוא דיווח שישראל מנהלת מערכה מדינית מוצלחת לבלימת הסכם הגרעין ולמניעת הסרת הסנקציות מעל איראן ושיש סימנים מעודדים להצלחת מערכה זו.
בדומה לבנט גם לפיד התנגד להסכם הגרעין שהושג בתקופת אובמה. הוא טען שמדובר בהסכם גרוע ואף הגדיל וכינה את החתימה על ההסכם בתור "יום רע ליהודים".
על ההתנגדות של ראש הממשלה בנימין נתניהו להסכם הגרעין החדש, וכמובן להסכם הגרעין הישן, אין באמת צורך להכביר מילים כי הדברים ידועים ומוכרים היטב. מספיק שנציין כי נתניהו נאם בקונגרס האמריקאי נגד הסכם הגרעין שקידם הנשיא אובמה, טען שהוא יסלול את דרכה של איראן לפצצה גרעינית והמשיך לפעול נגדו גם בתקופת הנשיא דונלד טראמפ (וייתכן שאף השפיע על טראמפ לעזוב את ההסכם באופן חד צדדי). נתניהו הפגין התנגדות נחרצת גם להסכם החדש אותו כינה "גרוע פי כמה" מההסכם הישן.
אפשר לראות אפוא שלמרות הבדלי גישה בין שלושת ראשי הממשלה האחרונים, כולם, ללא יוצא מן הכלל, גילו התנגדות עקבית הן להסכם הגרעין החדש והן להסכם הגרעין הישן. יחד עם זאת, אני מתרשם שלפחות בקרב מחנה רקלאביבי ישנם רבים שדעותיהם על ההתנהלות הנכונה מול הסכמי הגרעין נגזרות אך ורק מהתיעוב שהם חשים ביחס לנתניהו – ובייחוד בולט הדבר ביחס להתנגדותו של זה להסכם הגרעין שהושג בתקופת אובמה. חשוב להקדים ולציין שזוהי התרשמות סובייקטיבית ואנקדוטלית בלבד. אולי זה רק האנשים עימם יצא לי להתווכח, ויש אחרים, רבים הרבה יותר, שדעותיהם ביחס להתנהלות הישראלית מול הסכם הגרעין מושפעת אך ורק מהבדלים גישה קונקרטיים ולא מהעדר חיבה לפוליטיקאי ישראלי כזה או אחר. ברם, לנוכח התשובות החוזרות על עצמן ששמעתי בעשרות ויכוחים שניהלתי בנושא לא הצלחתי להתאפק ויצרתי דיאלוג דמיוני אודות המערכה שישראל צריכה (והייתה צריכה) לנהל אל מול איראן בין בר פלוגתא רקלאביביסט ותומך בממשלת השינוי לביני. חשוב להוסיף שכל הטיעונים להלן נטענו בשלל ויכוחים בהם לקחתי חלק במדיה החברתית ומחוצה לה, אבל לא היה אדם אחד שהעלה את כולם יחד למרות שרוב הדיונים התקדמו, פחות או יותר, באותו מתווה.
דיון דמיוני עם רקלאביביסט התומך בממשלת השינוי על פרויקט הגרעין האיראני
רל"ביסט: ההתנגדות של נתניהו להסכם הגרעין עם איראן הייתה איוולת אסטרטגית איומה עם השלכות הרות אסון!
אני: אבל לפיד וגם בנט לפניו מתנגדים להסכם עם איראן. כלומר, המדיניות שלהם, לשיטתך, היא איוולת אסטרטגית איומה עם השלכות הרות אסון.
רל"ביסט: נכון, אבל ממשלת השינוי מתנגדת להסכם הגרעין הנוכחי הגרוע, בעוד נתניהו התנגד להסכם הגרעין הנהדר של 2015!
אני: אבל לפיד ובנט התנגדו גם להסכם הגרעין הנהדר של 2015.
רל"ביסט: נכון, אבל ההתנגדות של נתניהו להסכם הגרעין עם איראן שכנעה את הנשיא טראמפ לצאת מההסכם וזו הייתה איוולת אסטרטגית איומה עם השלכות הרות אסון!
אני: נו, אז אם ההתנגדות של לפיד תשכנע, רחמנא ליצלן, את הנשיא ביידן לא להגיע להסכם, זו תהיה איוולת אסטרטגית איומה השלכות הרות אסון.
רל"ביסט: נכון, אבל טראמפ הקשיב לנתניהו ואילו ביידן לא מקשיב ללפיד ולבנט!
אני: זאת אומרת שלשיטתך הדבר היחידי שהופך את המדיניות של לפיד ובנט לפחות קטסטרופלית מזו של נתניהו זה שהנשיא האמריקאי לא סופר את לפיד ובנט.
רל"ביסט: נכון, אבל אחרי היציאה מההסכם לא הייתה לנתניהו אסטרטגיה לעצור את המשך העשרת האורניום בפרויקט הגרעין האיראני!
אני: אם הייתה לממשלת השינוי אסטרטגיה לעצירת המשך העשרת האורניום אז אפשר לומר כבר עתה שהיא נכשלה באופן גורף לאור כמויות האורניום שאיראן העשירה לאורך השנה האחרונה, או לחלופין להגיע למסקנה שלא הייתה לממשלת השינוי אסטרטגיה כזו מלכתחילה.
רל"ביסט: נכון, אבל ממשלת השינוי נקטה במלחמה חשאית נגד פרויקט הגרעין האיראני!
אני: אבל גם נתניהו נקט במלחמה חשאית נגד פרויקט הגרעין האיראני.
רל"ביסט: נכון, אבל נתניהו הזניח את האופציה הצבאית ואילו ממשלת השינוי חידשה את ההכנות למבצע צבאי של ישראל נגד פרויקט הגרעין האיראני!
אני: אז אתה בעד שישראל תצא למבצע צבאי נגד פרויקט הגרעין האיראני?
רל"ביסט: מה פתאום! זו תהיה איוולת אסטרטגית איומה עם השלכות הרות אסון!!!
ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא
Report