הנטייה האנטי דמוקרטית המדאיגה של ראש הממשלה יאיר לפיד

עד לאחרונה חשבתי שיאיר לפיד מפגין נטיות דיקטטוריות רק בתוך מפלגתו. היות שמדובר במפלגה שהיא עדיין חדשה בהשוואה למפלגות הוותיקות בהן נהוג פריימריז, סברתי שמדובר בהתנהלות לא חיובית במיוחד אבל מתקבלת על הדעת. ברם, בתקופה הקצרה בה הוא מכהן כראש ממשלה לפיד שב ומפגין נטיות אנטי דמוקרטיות גם בניהול המדינה.

לרוע המזל, נטיות אנטי דמוקרטיות אלו לא מרוסנות על ידי היועצת המשפטית לממשלה שנראית נחושה לרצות את כל גחמותיו של ראש הממשלה, ולא מאותגרות על ידי רוב אמצעי התקשורת המובילים בהן הוא זוכה לאתרוג נרחב. כפועל יוצא, נדמה שהנטיות הלא דמוקרטיות של לפיד רק מתגברות והולכות.

כך, למשל, בתחילת אוגוסט הורה לפיד על חיסול ממוקד של בכיר בארגון הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה – חיסול שהייתה סבירות גבוהה שיגרום לסבב לחימה, כפי שאכן קרה – בלי שטרח לבקש אישור מהקבינט (לפרשה זו ולאישור שקיבל לפיד מהיועצת המשפטית לממשלה לאי זימון הקבינט ראו ניסים סופר, "שרי המלחמה – אישור מבצע צבאי כהחלטה שרירותית של יועצים משפטיים לממשלה"). לאחרונה עתרה יש עתיד נגד ערוץ 14 לוועדת הבחירות המרכזית, מהלך שיכול להביא לביטול רישיון השידור של הערוץ. ועכשיו החליט ראש הממשלה לא להביא את הסכם הגבול לאישור לפי מתווה חוק יסוד: משאל עם ואפילו לאישור "סטנדרטי" דרך הכנסת הוא מתנגד בכל תוקף.

לדעתי, חוק יסוד: משאל עם הוא דין מחייב ביחס להסכם דנן בעוד הבאה של הסכמי העברת שטחים בפני הכנסת היא לכל היותר נוהג חוקתי. כלומר, לדידי ראש הממשלה לא יכול לעקוף את הוראות חוק יסוד: משאל עם אבל הוא כן יכול לעקוף את הנוהג של הבאת הסכם מדיני לאישור סטנדרטי של הכנסת וזאת למרות שבהסכמים מדיניים בהם מועברים שטחים של מדינת ישראל מקובל לבקש את אישור הכנסת.

אגב, להערכתי יש סיכוי טוב שההסכם יזכה בכנסת לתמיכה של 61 חברי כנסת או יותר. אולם, נדמה שלפיד לא רוצה לקחת את הסיכון שצבי האוזר או יום טוב כלפון יפילו את ההסכם בהצבעה בכנסת בשעה שבממשלה יש לו רוב מוצק לאישורו. על כל פנים, יש את מה שמותר לראש הממשלה לעשות ויש את מה שמניע אותו לעשות את מה שמותר לו. במסיבת העיתונאים היום סיפק לפיד הצצה למה שמניע אותו, קרי לסיבה בגינה הוא לא מוכן להביא את ההסכם לאישור הכנסת.

וזה מה שאמר ראש הממשלה: "אנחנו נעשה את ההסכם הזה עכשיו, ואנחנו גם לאור ההתנהגות הלגמרי מופקרת של האופוזיציה, לא חשבנו שנכון להביא את זה להצבעה בכנסת".

אני מניח ש-"ההתנהגות הלגמרי מופקרת" של האופוזיציה שלפיד מדבר עליה, עיקרה ההצבעות של מפלגות גוש הימין-חרדים נגד הצעות החוק של הקואליציה והביקורת העזה שחברי מפלגות אלו מותחים על מפלגות הקואליציה ועליו. לפיד כנראה לא מבין מהן המחויבויות של אופוזיציה במשטר של דמוקרטיה פרלמנטרית.

במאמר שפורסם באתר מידה הגדרתי את מאפייני הפעילות של אופוזיציה בדמוקרטיה, וביניהן את תפקידה: "תפקיד האופוזיציה הוא אחד ואחד בלבד: לייצג את בוחריה כפי שהיא רואה לנכון. לקואליציה יש תפקידים נוספים – למשל, לתמוך בממשלה – אבל האופוזיציה צריכה לייצג את בוחריה לפי מיטב שיפוטה. הא ותו לא" (ניסים סופר, "לא, אופוזיציה לא אמורה לעזור לקואליציה"). לפיכך, אם מפלגות האופוזיציה סבורות שייצוג נאות של בוחריהן פירושו הצבעות נגד הצעות החוק של הקואליציה ומתיחת ביקורת על השלטון – זה בדיוק מה שהן צריכות לעשות.

כאמור לעיל, בחירתו של ראש הממשלה לא להביא את ההסכם לאישור סטנדרטי בכנסת, היא לגיטימית לדעתי, אפילו אם לא כך נוהגים בדרך כלל (אשוב ואציין שהממשלה חייבת, כך אני סבור, לאשר את ההסכם על פי מתווה חוק יסוד: משאל עם, קרי באישור במשאל עם או באישור של 80 חברי כנסת). ברם, הסיבה בגינה הוא לא מוכן להביא את ההסכם לאישור הכנסת, כי מפלגות האופוזיציה מתנהלות כמו אופוזיציה לוחמנית, מלמדת שלפיד אינו מסתגל היטב לדפוסי פעולה דמוקרטיים ואף לוקה בנטייה אנטי דמוקרטית. וזה מדאיג. מדאיג מאוד.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא