הדרך הלא נכונה להילחם במלחמת רעיונות – טוויטר ופארלר כמשל

בימים האחרונים טוויטר חסמה לצמיתות את חשבונו של נשיא ארצות הברית היוצא דונלד טראמפ (פייסבוק חסמה את החשבון שלו לצמיתות או למצער עד לתום תקופתו כהונתו – כך לפי התגובה הרשמית של החברה). כמו כן, גוגל ואפל הסירו מחנות האפליקציות שלהן את הרשת החברתית "פארלר", אשר שימשה בעיקר פעילי ימין, ואמזון הודיעה לפארלר שהיא מסירה השירות משירותי האחסון שלה (נכון לעכשיו, פארלר כבר אינה זמינה ברשת).

החסימה של טראמפ וההסרה של פארלר עוררו שיח ציבורי ער. בדיון הציבורי שנוצר שבו ועלו שתי סוגיות שחשוב להבחין ביניהן.

רגולציה של הרשתות החברתיות

הסוגיה הראשונה עוסקת בכוחן המונופוליסטי של חברות המדיה החברתית, באחריות שלהן ובמידת הרגולציה עליהן. מהצד השמאלי של המפה ישנם רבים הטוענים כבר זמן רב כי החברות האלו לא עושות מספיק על מנת לחסום דעות ימניות קיצוניות, בעוד שמהצד הימני של המפה יש הטוענים כי החסימות מוגזמות, לא דמוקרטיות, מוטות כנגד ימנים ונובעות מהטיה פוליטית של מנהלי החברות ושל העובדים הבכירים בהן.

למעשה, שני הצדדים של המפה הפוליטית מעוניינים ברגולציה כבדה יותר על הרשתות החברתיות ובהגברת השליטה הממשלתית על פעילותן, וזאת על מנת שיהיה להם יותר קל לכפות את הדעה האישית שלהם על השיח.

למאמץ להגביל את הרשתות החברתיות מצטרפים גם אנשי תקשורת רבים, אשר הרשתות החברתיות פוגעות במונופול שהיה להם בעבר על הפצת מידע, ומאפשרות לאנשים לבקר אותם באופן חופשי.

בהחלט יתכן שיום אחד, אפילו בעתיד הלא רחוק, האינטרנט יהיה חסום ומגודר מכל הכיוונים; הרשתות החברתיות יהיו נתונות לצנזורה מעיקה, רגולציה מכבידה ומשפטיזציה נרחבת; דעות "לא נכונות" ייעלמו; הממים המעטים שיעברו את מבחן ועדות האישורים העליונות ובתי המשפט יהיו מצחיקים כמו סדרה של הטלוויזיה החינוכית; אנשים גסים או פרובוקטיביים יחששו לאבד את עבודתם בעקבות כתיבתם ברשת וייעלמו בהדרגה מנוף המדיה החברתית; וחופש הביטוי, ההבעה והמחשבה ייחנקו יחד עם כל אותן התקוות היפות שהאינטרנט הביא לעולם בתחילת דרכו. אך למרבה האכזבה, גם כשיגיע היום הזה, אנשים פופוליסטיים וקיצוניים ימשיכו להיבחר כראשי מדינות, מאותן הסיבות שבגללן הם תמיד נבחרים. ההבדל היחידי הוא שיהיה להם הרבה יותר כוח לפגוע ביכולת של מתנגדיהם להביע את דעתם.

סיום עידן המערב הפרוע של רשת האינטרנט יהיה יום עצוב עבור הקדמה הטכנולוגית, המדעית, המסחרית, האמנותית והפילוסופית של תקופתנו. זאת מכיוון שרק חופש הביטוי וההבעה ותחרות חופשית בשוק הרעיונות מסוגלים לעודד קדמה שכזו.

מלחמת הרעיונות

הסוגיה השנייה שנובעת מהחסימה של טראמפ ותומכיו עוסקת במלחמת הרעיונות עצמה, ובמידת החוכמה שבחסימה של דעות באופן כללי. אנשים כל הזמן מערבבים את הסוגיה הראשונה עם הסוגיה השנייה, אך אין שום קשר ביניהן. הרי את הדיון אודות חסימת דעות, יכולנו לנהל גם בעידן שלפני הרשתות החברתיות המודרניות. כך, למשל, אפשר לשאול האם היה ראוי לאפשר להיטלר להוציא לאור את ספרו "מיין קאמפף" בשנת 1925? אפשר גם לשאול האם ההחלטה של האימפריה העות'מאנית במאה ה-16 לאסור הכנסת מכונות דפוס לתחומיה – זאת מתוך מטרה למנוע הפצעת דעות סותרות ופגיעה בערכי הדת האיסלאמית – הייתה חכמה.

לדעתי, צנזורה אינה הדרך הנכונה לנצח במלחמת הרעיונות. חסימה של אנשים לא מובילה לחסימת רעיונות, לא פוגעת בהפצתן ולא מונעת אלימות. במקום זאת, היא מובילה לניוון רעיוני ורוחני ולהיווצרות "תיבות תהודה" בשני צידי המתרס. חסימה של דעות רק מוכיחה לאוחזים בהן שהם צודקים. אנשים נוטים להידחק לפעולות אלימות כשהם מרגישים שכל העולם מתאחד נגדם ושאף אחד לא מוכן להקשיב להם ולהתווכח איתם באופן הוגן, באמצעות טיעונים ולוגיקה. זהו הדשן שמצמיח שנאה ואלימות.

כמובן, ניתן לחסום ציוצים אשר מהווים עבירה על החוק, כגון הסתה לאלימות. אך יהיה זה נבון להשתמש בכלי החסימה בזהירות רבה, לעיתים רחוקות ובמקרים קיצוניים בלבד. יתרה מזאת, רצוי לא לחסום אנשים באופן מוחלט – אפילו כשהדעות שהם מביעים הן קונספירציות ו-"חדשות מזויפות" העומדות בסתירה לעובדות ידועות. ממילא תקשורת המיינסטרים מפיצה מדי יום שלל דעות העומדות בסתירה לידע עובדתי – לא פחות מקונספירציות רשת פופולריות.

על מנת לנצח במלחמת הרעיונות, עלינו להתווכח עם רעיונות גרועים. זה לא קל, ולפעמים המאבק נמשך שנים ארוכות. בדרך כלל, אנשים לא משתכנעים בקלות מעובדות ומנתונים הסותרים את הדעה המוקדמת שלהם, ועל כן החסימה המוחלטת קוסמת לנו. החסימה המוחלטת היא קלה, מיידית, וזהו, אנחנו לא רואים יותר את אותם אנשים שחושבים מחשבות כל כך נוראיות. אבל גם אם אנחנו לא רואים אותם, זה לא אומר שהם נעלמו. הם פשוט ימשיכו להפיץ את הרעיונות שלהם במקום אחר, בתיבת תהודה מהודקת יותר, שבתוכה הרעיונות האלו יהדהדו הלוך וחזור בעוצמה הולכת וגוברת, ללא אף אחד שייאבק נגדם.

בטווח הארוך, רעיונות גרועים בדרך כלל מפסידים במלחמת רעיונות חופשית, כזו שמעניקה במה הוגנת לכל הצדדים ושמבוססת על טיעונים לוגיים ועל עובדות. בלתי-משוכנעים רבים צופים מהצד במאבקים רעיוניים, ונימוקים טובים יכולים לשכנע אותם. כמו כן, בכל תקופה עולה דור חדש של צעירים שאינם מרגישים מחויבים לרעיונות של הדור שקדם להם ושמסוגלים להקשיב לשני הצדדים בראש פתוח. חסימה של דעות היא לא פתרון קסם, ובסופו של דבר היא רק מובילה להתגברות הקיצוניות, הפילוג והאלימות. הדרך לקדם את המין האנושי למקום טוב יותר היא דרך ויכוח פתוח וחופשי.

אורי כץ הוא ד"ר לכלכלה, מדען נתונים, ולשעבר חוקר בפורום קהלת לכלכלה