דוד בן גוריון   מקור: ויקיפדיה
בתמונה ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון הוגה גישת הממלכתיות הישראלית

במאמרו "זילבריזם" גורס ניסים סופר כי: "לעובדי ציבור בדרגתה של זילבר אסור לבקר את הממשלה בפומבי, חד וחלק. איסור זה נקבע כבר בסעיף הראשון של חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים). האיסור הזה מופיע גם בתקשי"ר (סעיף 42.537): 'אסור על העובדים [בדרגתה של זילבר]... לבקר את הממשלה ומשרדיה ובכלל זה מדיניותם, במסיבות עיתונאים, בריאיון עם עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור בעיתון או בספר'" ("דיומא", 17.11).

• זילבריזם

סופר כמובן צודק. אסור לעובד מדינה לבקר את מדיניות הממשלה בנושאים פוליטיים. אבל זאת לא חכמה גדולה לצטט מהתקשי"ר, או מחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים). דווקא אלה המצדדים במשילות חוזרים וטוענים, גם ביחס לפקידים הבכירים וגם ביחס לשופטי בית המשפט העליון, כי אין דבר כזה פקיד "א-פוליטי", וכי הדעות הפוליטיות משתרבבות תמיד לתוך עבודתם של הפקידים. ולכן, עדיף היה, לשיטתם, לו הפקידים הבכירים, לרבות שופטים, היו נבחרים על ידי נציגי הציבור, על מנת שיהיה ברור לכל מהי עמדתם הפוליטית, ולא נמצא עצמנו ממנים חלילה פקידים אשר עמדתם הפוליטית סותרת את עמדת הממשלה. וכל זאת על מנת שהפקידים יאפשרו לממשלה למשול. ואזי, לשיטת תומכי המשילות, מדוע שלא יביעו בפומבי את עמדתם הפוליטית? הרי זה רצוי ומשובח.

ובכן, יש להבין את התכלית העומדת מאחורי הכללים שנקבעו בחוקים שאותם ציטט ניסים. כללים אלו נועדו למנוע את הסיטואציה הבלתי אפשרית, שבה פקידים, אשר אמורים לפעול ליישם את מדיניות הממשלה, נוקטים עמדה פוליטית לעומתית בפומבי, ותוקפים את הממשלה או את מדיניותה במישור הפוליטי, על יישום מדיניות שבעיניהם אינה נכונה פוליטית או מוסרית.

לדוגמא, אילו הממשלה הייתה מקבלת החלטה להכשיר הקמת התנחלות חדשה, ופקיד במשרד המשפטים היה נואם במסיבת עיתונאים כי מדובר בהחלטה לא מוסרית וכי ההתנחלויות מהוות מכשול לשלום, אזי היה אותו פקיד עובר עבירה גסה על חוק שירות המדינה.

כך הדבר גם במצב שבו מנכ"ל משרד הבריאות היה נואם בהפגנה בכיכר פריז נגד החלטת שר הבריאות להטיל סגר, או לחלופין לפתוח בתי עסק. אם המנכ"ל סבור היה שפעולות הממשלה אינן תואמות את דעתו המקצועית, עליו להתפטר, ואז יהיה הוא רשאי להפגין כנגד החלטות הממשלה.

אבל יש לשים לב לדבר אחד – אין מניעה, ונדמה לי שגם ניסים יסכים איתי, שעל הפקיד המקצועי יש לא רק את הרשות, אלא גם את החובה להביע את דעתו המקצועית במסגרת דיונים פנימיים בתוך המשרד, שאינם מקבלים פומבי ושאינם מגיעים לידיעת הציבור.

נדמה אם כן, כי המטרה העיקרית שלשמה אוסרים על פקיד ציבור להביע עמדה פומבית המנוגדת למדיניות הממשלה, נועדה בראש ובראשונה לטעת באזרחי המדינה אמון במוסדות המדינה המקצועיים, למען ידעו ויאמינו, כי הפקידות המקצועית מתנהלת כאשר היא חפה משיקולים פוליטיים אישיים. ושימו לב – האיסור החל על הפקיד הבכיר אינו נוגע רק לתקיפת מדיניות הממשלה, אלא זהו איסור על הבעת כל עמדה פוליטית, גם כזו המצדדת בממשלה ובמדיניותה.

אם כן, המטרה של חוק שירות המדינה ושל התקשי"ר, האוסרים על פקידים להביע עמדה המנוגדת למדיניות הממשלה באופן פומבי, נועדה בראש ובראשונה לשמור על הממלכתיות. מילה זו הפכה למשוקצת בעיני תומכי המשילות, המקדמים כיום רעיונות מהפכניים ואנטי שמרניים במובהק. רעיונות אלו נועדו לפגוע בממלכתיות ומקדמים גישה פופוליסטית שתעניק כוח עודף לנבחרי הציבור – הפוליטיקאים.

הממלכתיות היא אותו נכס בלתי מוחשי אשר נועד לתת לאזרחים את מראית העין שקברניטי המדינה שלנו – המנהיגים הנבחרים, כמו גם הפקידים המקצועיים – פועלים לטובת האזרחים ולרווחתם, ואינם מונעים אך ורק משיקולים פוליטיים צרים, או אישיים.

ולאור התכלית האמורה, נשאלת השאלה, מה קורה כאשר פקיד בכיר סבור, שישנם גורמים בממשלה ומחוצה לה, אשר פוגעים באותה ממלכתיות, שכאמור בלעדיה לא ייתכן אמון ציבורי במוסדות המדינה? על אחת כמה וכמה מה קורה כאשר שרים בכירים תוקפים את הפקידות ואת מעמדה הממלכתי בחריפות ובמלים משולחות רסן? האם גם במקרים שהממלכתיות נפגעת ושהפקידות מותקפת, על הפקיד הבכיר להחריש ולא להביע באופן פומבי את עמדתו המקצועית בתגובה?

כאשר שר המשפטים טוען שיש "פרקליטות בתוך הפרקליטות", רומז שיש גורמים בפרקליטות אשר ביקשו לתפור תיקים לראש הממשלה ממניעים פוליטיים, ומעלה האשמות חמורות אלה ללא כל הוכחה או ביסוס נראים לעין – האם גם ביקורת על האמירות המזעזעות הללו תיחשב ליציאה של הפקיד הבכיר נגד הממשלה? נגד משרדי הממשלה? נגד מדיניות הממשלה?

לי נדמה, שדינה זילבר כיוונה היטב את החץ למטרה. היא גילתה את מערומיהם של חסידי המשילות ואת האופן הנבזי שבו הפוליטיקאים תוקפים את הפקידות על מנת להסתיר מהציבור את חוסר המנהיגות ואת העדר המדיניות, והכל תוך שימוש באידיאולוגיה אנטי ממלכתית ריאקציונרית. ה-"זילבריזם" קיים, ללא ספק, אך טוב מאוד שכך, שכן הוא מהווה את קו ההגנה, אולי האחרון, מפני מיטוט הממלכתיות ועליית כוחם של הריאקציונרים תומכי המשילות.

בועז פינברג הוא עורך דין המתמחה בדיני מיסים

users: בועז פינברג

עוד בנושא

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר