הצבעה בקלפי, בחירות לנשיאות ארצות הברית  2020   מקור: ויקיפדיה

הבחירות לנשיאות בארצות הברית שנערכו בשבוע שעבר, מיקדו הרבה מתשומת הלב הציבורית בפרוצדורת ההצבעה בדואר. ברם, הצבעה בדואר היא מינוח מטעה משום שזה רק אחד מהליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים הרווחים בארצות הברית (ובדמוקרטיות אחרות).

הליך הצבעה סטנדרטי (ידוע גם כהליך הצבעה מסורתי) הוא הצבעה ביום הבחירות בקלפי שהאזרח רשום אליה. את הליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים נהוג לחלק לשלושה סוגים עיקריים – הצבעה מוקדמת, הצבעת נפקדים והצבעה בדואר.

הצבעה מוקדמת היא הליך נוחות בו אנשים שלא יכולים להצביע ביום הבחירות המיועד או שלא נוח להם להצביע ביום זה, מצביעים במהלך תקופה מוגדרת מראש לפני הבחירות. כלומר, מדובר בהצבעה השונה מההצבעה הרגילה בעיקר בממד הזמן. ההצבעה המוקדמת נעשית או בקלפיות ייעודיות או בהצבעה בדואר. בשני העשורים האחרונים הפכה ההצבעה המוקדמת להליך מקובל ביותר מעשר דמוקרטיות ביניהן נורבגיה, שוודיה, גרמניה, שווייץ, אירלנד, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה ותאילנד.

"הצבעת נפקדים" (Absentee Ballot) שמתורגמת לעתים גם ל-"הצבעת נעדר" או ל-"הצבעת נעדרים", היא הליך בו אנשים שלא יכולים להצביע בקלפי אליו הם רשומים מצביעים באופן אחר. בהצבעת נפקדים, האזרח מצביע בקלפי אחרת מזו שהוא רשום אליה, או בקלפי ייעודית, או בהצבעה בדואר, או בהצבעת פרוקסי או בהצבעה אונליין. כלומר, מדובר בהליך הצבעה השונה מההצבעה הרגילה בעיקר באספקט המיקום. הצבעת נפקדים מיועדת לאזרחים שאינם יכולים להגיע לקלפי אליו הם רשומים, כגון חיילים בשירות פעיל, סגל דיפלומטי, ימאים, אזרחים החיים מחוץ לארצם ואסירים, ולאזרחים שמתקשים להגיע לקלפי אליו הם רשומים, כגון פצועים, חולים ונכים. הצבעת נפקדים מסוגים שונים מקובלת בדמוקרטיות רבות.

הצבעה בדואר היא הליך בו ההצבעה או לפחות חלק ממנה מתבצע באמצעות הדואר. פתקי ההצבעה והמעטפות מחולקים לאזרחים דרך הדואר, והם מחזירים את המעטפה דרך הדואר, דרך מרכזים ייעודיים, או דרך תיבת איסוף ייעודית. כלומר, מדובר בהצבעה השונה מהצבעה רגילה בעיקר אמצעי ההצבעה (דואר במקום קלפי). כמו הצבעה מוקדמת גם הצבעה בדואר הפכה מקובלת ונפוצה יותר בשני העשורים האחרונים וכיום היא מקובלת ביותר מעשרים מדינות וביניהן הונגריה, אוסטריה, גרמניה, שווייץ, פינלנד, איטליה, אנגליה, ספרד, הודו, אינדונזיה, מלזיה, הפיליפינים, מקסיקו וקנדה.

בין סוגי ההצבעה הלא סטנדרטיים ישנן מספר הצטלבויות. הצבעת נפקדים והצבעה מוקדמת יכולות להתבצע בדואר (אך לא חייבות להתבצע בדואר). הצבעת נפקדים והצבעה בדואר יכולות להתבצע ביום הבחירות או בטרם יום הבחירות. הצבעה בדואר והצבעה מוקדמת לא חייבות להתבצע באזור ההצבעה הייעודי של האזרח.

אפשר לסכם ולומר שהרעיון הכללי העומד מאחורי הסוגים השונים של הצבעה לא סטנדרטית הוא לאפשר הצבעה למי שלא יכול להצביע בקלפי או לחלופין להקל על הליך ההצבעה של חלק מהאוכלוסייה או של כולה.

Barack Obama casts an early vote in the 2016 election

הנשיא ברק אובמה מצביע הצבעה מוקדמת בבחירות 2016

הליכי הצבעה לא סטנדרטיים בארצות הברית

בשונה מרוב הדמוקרטיות בעולם, בארצות הברית אין מנגנון בחירות מרכזי אחד. הואיל ומדובר בפדרציה יש לכל מדינה עצמאות רבה בקביעת כללי ההצבעה בבחירות בתחומה. לכן, יש הבדלים ניכרים בהליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים בין מדינה למדינה ולעתים גם בתוך אזורים שונים במדינה עצמה וההיסטוריה של התפתחות הליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים שונה ממדינה למדינה. להלן אנסה להסביר בקיצור נמרץ על הליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים העיקריים בארצות הברית ועל ההתפתחות ההיסטורית שלהם.

במשך שבעת העשורים הראשונים לקיומה של ארצות הברית, הבחירות נמשכו מספר ימים וזאת כדי לאפשר לאזרחים מהאזור הכפרי להגיע לערים ולבתי המשפט המחוזיים שם היה נהוג להצביע. בשנת 1845 הממשל הפדרלי קבע יום בחירות אחד אחיד בכל מדינות ארצות הברית. יום הבחירות נקבע למועד קבוע – יום השלישי שבא אחרי יום השני הראשון בנובמבר. הממשל הפדרלי קבע רק יום אחד לבחירות כדי למנוע מאזרחים לעבור בין מדינה למדינה וכך להצביע יותר מפעם אחת.

"הצבעת נפקדים" הונהגה בארצות הברית לראשונה במהלך מלחמת האזרחים. היה זה הרעיון של אדווין סטנטון, מזכיר המלחמה בממשלו של אברהם לינקולן, ליצור מנגנון הצבעת נפקדים לבחירות לנשיאות של 1864. זאת כדי לאפשר לחיילים הנמצאים רחוק מביתם להצביע בבחירות. חידוש זה השתלם ללינקולן הרפובליקני שהצליח בעזרת קולות החיילים להביס את יריבו הדמוקרטי, ג'ורג' מקללן.

ב-1896 הייתה ורמונט המדינה הראשונה לאפשר הצבעת נפקדים גם לאזרחים. עד אמצע המאה ה-20 רוב המדינות של ארצות הברית אימצו איזשהו סוג של הצבעת נפקדים – לאנשי צבא ולאזרחים.

הצבעת נפקדים בארצות הברית נחלקת לשני תתי סוגים – הצבעת נפקדים "מגבילה" והצבעת נפקדים "ליברלית". בהצבעת נפקדים מגבילה חייב המצביע להצהיר מראש על אחת ממספר סיבות מוגדרות כדי להיות זכאי להצביע בדרך זו. בהצבעת נפקדים ליברלית, הידועה יותר כ-No Excuse או כ-No Fault, המצביע אינו חייב לספק "תירוץ" כדי להיות זכאי להצביע בהליך זה. קליפורניה הייתה המדינה הראשונה שאפשרה הצבעת נפקדים ליברלית בבחירות האמצע של 1978.

בשנת 1986 עבר חוק פדרלי להסדרת הצבעת נפקדים – The Uniformed and Overseas Citizens Absentee Voting Act (UOCAVA). החוק הסדיר הצבעת נפקדים של כוחות הצבא, של הימאים בצי הסוחר, של עובדים בממשל הפדרלי המוצבים מחוץ לארצות הברית ושל אזרחים אמריקאים החיים מחוץ לארצות הברית.

Absentee voting sign Fairfax County Virginia

שלט הכוונה להצבעת נפקדים בפיירפקס, וירג'יניה

בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 החלו מדינות ארצות הברית להתנסות בסוגים נוספים של הליכי הצבעה לא סטנדרטיים בנוסף להצבעת נפקדים. כך, למשל, מספר מדינות הוסיפו הליך של הצבעת נפקדים בה ויתרו על דרישת המגורים ועל הדרישה של סיבה מוגדרת.

עם הזמן החלו המדינות לאמץ גם הליכי הצבעה מוקדמת. הליך ההצבעה המוקדמת התפתח כאמצעי נוחות, שנועד להקל על האזרחים להצביע ולהביא להגדלת שיעור ההשתתפות שלהם בבחירות.

הצבעה מוקדמת בארצות הברית יכולה להתבצע דרך הדואר, או באתרי הצבעה ייעודיים. בחלק מהמדינות נהוג למקם אתרי הצבעה ייעודיים להצבעה מוקדמת בסופרמרקטים ובמרכזי קניות, כדי להקל עוד יותר על המצביעים.

Early voting at Bauer Drive Community Recreation Center

מרכז הצבעה מוקדמת בתוך מרכז קהילתי ברוקוויל, מרילנד, בבחירות 2012

התפתחות נוספת חלה עם יצירתו של הליך הצבעה כללי בדואר (vote-by-mail). כעיקרון, הצבעה בדואר היא כל הליך הצבעה בו רשות הדואר של ארצות הברית ממלאת תפקיד בפרוצדורה של ההצבעה. כאמור, בהצבעת נפקדים ובהצבעה מוקדמת ניתן להצביע דרך הדואר, אך אפשר להצביע בהליכים אלו גם בדרכים אחרות. על כל פנים, כל מדינות ארצות הברית מתירות להצביע הצבעת נפקדים דרך הדואר. בהליך הצבעה כללי בדואר מקבלים כל המצביעים הרשומים במדינה את פתקי ההצבעה ואת מעטפות ההצבעה בדואר בשבועות לפני הבחירות. המצביעים יכולים לשלוח חזרה את המעטפות עם הצבעתם בדואר, או להפקיד אותן בתיבות איסוף ייעודיות (Drop Box) או להביא אותם לאתרים איסוף ייעודיים.

Ballot drop box 2020

 תיבת איסוף ייעודית (Drop Box)

מ-1981 ואילך התנסתה אורגון בהליך הצבעה בדואר לכלל האוכלוסייה (all-mail) – בתחילה בבחירות מקומיות, ואז בבחירות פדרליות – ובשנת 2000 הייתה המדינה הראשונה להנהיג הליך הצבעה בדואר לכלל האוכלוסייה בבחירות לנשיאות. בשנת 2011 מדינת וושינגטון אימצה את הליך all-mail, קולורדו בשנת 2013, ולאחר מכן אימצו הליך זה גם יוטה, הוואי והבירה וושינגטון די.סי.. יש לציין כי לצד הליך ההצבעה בדואר, עדיין אפשר להצביע במדינות אלו גם בהליך הצבעה המסורתית בקלפי.

מספר המדינות שאימצו הליכי הצבעה לא סטנדרטיים גדל בהתמדה וכך גם הווריאציות של ההליכים הלא סטנדרטיים. הנושא מסובך עוד יותר, שכן לעתים בוחרות המדינות להשתמש בווריאציות שונות של הליכי הצבעה בסוגים השונים של הבחירות שנערכים בה (מקומי, מדינתי, פדרלי, נשיאות).

 

היתרונות והחסרונות של הליכי הצבעה לא סטנדרטיים

מהן הדרישות השונות לקיומן של בחירות דמוקרטיות?

כדי להעריך באופן מדויק את היתרונות ואת החסרונות של הליכי הצבעה לא סטנדרטיים ראשית יש להבין מהן הדרישות השונות לקיומן של בחירות דמוקרטיות אמיתיות ואיך דרישות אלו באות לידי ביטוי בעולם המעשה. מקובל להגדיר שש או שבע דרישות שונות לקיומן של בחירות דמוקרטיות אולם אני אתמקד רק בארבע הדרישות הקשורות בהליכי הצבעה.

1. בחירות כלליות – כל אזרחי המדינה הבוגרים, ללא הבדל דת, גזע ומין, זכאים להשתתף בבחירות.
2. בחירות שוות – כל אחד הוא קול אחד.
3. בחירות חופשיות – הבחירות מתקיימות באווירה של חופש לבוחרים ולנבחרים ואין כפיית הצבעה על הבוחרים.
4. בחירות הוגנות – הבחירות מתנהלות על פי כללים מוסכמים המוסדרים בחוקי המדינה וישנו פיקוח מוסדר על הוגנות הבחירות. השמירה על הוגנות הבחירות במדינות דמוקרטיות מושגת בדרך כלל משילוב בין אמצעי פיקוח ובקרה מדינתיים לבין אמצעי פיקוח ובקרה מפלגתיים. המדינה אמורה לפקח על המפלגות, המפלגות אמורות לפקח על המדינה, המפלגות אמורות לפקח האחת על השנייה, והמדינה והמפלגות אמורות לפקח על המצביעים.
5. בחירות חשאיות – הליך הבחירות הוא חשאי. חשאיות הבחירות נועדה למנוע לחצים או השפעות בלתי הוגנות על הבוחר, אשר ימנעו ממנו להצביע לפי נטייתו ודעותיו האישיות.

 

יישום הדרישות השונות בעולם המעשה

חמש הדרישות המוזכרות לעיל מיושמות בשני סוגי מנגנון שונים – סוג אחד של מנגנונים לדרישה הראשונה וסוג אחר של מנגנונים לארבע הדרישות האחרות.

הדרישה של בחירות כלליות מצריכה מהמדינה יצירת מנגנוני הצבעה זמינים. אם מדובר בקלפיות צריכה המדינה לדאוג שמספר הקלפיות יהיה מותאם למספר האזרחים הרשומים אליהן, ושלאזרחים אלו תהיה נגישות לאותן קלפיות. אם קיים רישום מוקדם של מצביעים כדרישת חובה לפני הצבעה, על המדינה לדאוג שהרישום יכסה את כל האזרחים ללא הבדל דת, גזע ומין. אם מדובר בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים עליהם להיות זמינים לאזרחים.

כהכללה, אפשר לומר שבארצות הברית לא תמיד יש הקפדה נאותה על אספקת מספר מספק של קלפיות, על מרחק סביר של מגורי האזרח מהקלפי שהוא רשום בה, ועל רישום מוקדם מסודר והוגן. רבים רואים בליקויים אלו אמצעים מכוונים לדיכוי הצבעה, לרוב של מיעוטים.

לעומת הדרישה של בחירות כלליות שמצריכה יצירת מנגנוני הצבעה, ארבע הדרישות האחרות מצריכות יצירת מנגנוני פיקוח ובקרה על טוהר הבחירות. מנגנונים אלו צריכים להבטיח שההצבעה תיערך לפי כללים מוסכמים, שכל מצביע יצביע רק פעם אחת בבחירות, שהבוחרים יוכלו לבחור באופן חשאי, חופשיים מהשפעות בלתי הוגנות ומכפיית הצבעה ושההצבעה תהיה כפופה לסוגים שונים של פיקוח ובקרה שמטרתם מניעת הונאה וזיופים.

קיימת סתירה מסויימת בין הדרישה שהבחירות תהיינה כלליות ככל הניתן – כלומר שכמה שיותר אזרחים יצביעו בהן – לבין הרצון לשמור על טוהר הבחירות. בניגוד להצבעה מהבית, הצבעה בקלפיות היא נוחה פחות למצביעים שצריכים להגיע אליהן. זה אולי יישמע מוזר לישראלים, אבל דרישת אמצעי זיהוי בטרם הצבעה, גם היא מהווה סוג של מדכא הצבעה במדינות מסוימות.

לעומת זאת, צמצום משמעותי של מנגנוני הפיקוח והבקרה מהווה סכנה ברורה לכשרות הדמוקרטית של הבחירות. מנגנוני הפיקוח והבקרה שפותחו מהמאה ה-19 ואילך כדי לשמור על טוהר הבחירות לא הומצאו כך סתם, אלא כדי להתמודד עם האינטרס לזייף את הבחירות כדי להשיג תוצאה פוליטית רצויה.

מנגנון ההצבעה הסטנדרטי המוכר לנו כיום נכנס לראשונה לשימוש בשנת 1856 באוסטרליה ומשום כך הוא מכונה הצבעה אוסטרלית (Australian Ballot). עקרונות ההצבעה האוסטרלית הם הצבעה חשאית (בתא או מאחורי פרגוד) באמצעות פתקי הצבעה רשמיים המודפסים על ידי המדינה. ההצבעה האוסטרלית היא מנגנון יעיל מאוד למניעת זיופים, השפעות בלתי הוגנות על הבוחר וכפיית הצבעה.

New York polling place

קלפי בניו יורק בסביבות שנת 1900. משמאל תאי הצבעה

 

יתרונות הליכי הצבעה לא סטנדרטיים

ניתן לחלק את היתרונות של הליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים לשתי קבוצות עיקריות – מה שמתחייב מהדרישה של בחירות כלליות ומה שמקל על המצביעים להצביע.

כאמור, בחירות כלליות דורשות שכל אזרחי המדינה הבוגרים ישתתפו בבחירות. הצבעת נפקדים אמורה לספק פתרון לאזרחים שלא יכולים להצביע בקלפי הרשומה שלהם. כך, למשל, חיילים המוצבים הרחק מהקלפי לה הם רשומים או נכים ומאושפזים שנבצר מהם להגיע לקלפי בשל מצבם הבריאותי. הצבעה מוקדמת אמורה לספק פתרון למי שלא יכול בשום אופן להצביע ביום הבחירות עצמו. לדוגמא, מי שחייב לטוס מחוץ לארץ לפני הבחירות או מי שעבודתו אינה מאפשרת לו לצאת ולהצביע ביום הבחירות (בניגוד לישראל, בארצות הברית אין יום שבתון ארצי ביום הבחירות). הצבעה בדואר אמורה לספק פתרון למי שמתקשה מאוד להגיע להצביע בקלפי. כך, למשל, מי שגר רחוק מהקלפי אליו הוא רשום ושאין לו תחבורה נגישה לשם.

אבל הליכי הצבעה לא סטנדרטיים זמינים בארצות הברית לא רק למי שלא יכול להצביע בקלפי אלא גם למי שלא רוצה. כלומר, מדובר בהליך נוחות שאינו נובע במישרין מדרישת הבחירות הכלליות. עם זאת, הקלת הליכי ההצבעה והנגשתם יכולות לעודד השתתפות בבחירות ובכך לתרום בעקיפין לכלליות הבחירות.

עתה, כשמגפת הקורונה עושה שמות בארצות הברית ישנו יתרון נוסף, משמעותי ביותר, להצבעה בהליכים לא סטנדרטיים – צמצום משמעותי של סכנת ההדבקה בהצבעה.

Poll worker sanitizes election booth

עובדת קלפי בקליפורניה מחטאת תא הצבעה

 

חסרונות הליכי הצבעה לא סטנדרטיים

למרות היתרונות הלא מבוטלים של הליכי הצבעה לא סטנדרטיים, ובעיקר בהקשר של דרישת הבחירות הכלליות, יש להליכים אלו גם חסרונות ניכרים. חלק מהחסרונות קשור בשינוע הקולות. כך, למשל, העברת קולות דרך הדואר מפוקחת פחות מהעברה מסודרת של קלפיות למרכזי הספירה, תחת עינם הבוחנת של נציגי המדינה ונציגי המפלגות. אבל הסכנה העיקרית בהליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים עיקרה בפעולת ההצבעה עצמה – כלומר, בהכנסת הפתק למעטפה.

ראש וראשון, יש סכנה משמעותית שהבחירות לא תהיינה הוגנות. הואיל ואין פיקוח של ממש על הליך ההצבעה ייתכנו זיופים בקנה מידה נרחב. גרוע מכך, הזיופים יכולים להתבצע בצורה מבוזרת. כלומר, לא מדובר בקנוניה של הכנסת פתקים מתואמת לקלפי, אלא בהרבה מאוד אנשים שמזייפים כל אחד רק הצבעה אחת או הצבעות מעטות. זיוף מבוזר נרחב יוצר אתגר כמעט בלתי אפשרי לאמצעי הבקרה על טוהר הבחירות. אי אפשר למנוע זיוף מבוזר דרך הדואר וזאת בניגוד לניסיונות זיוף מבוזר בקלפי שקל למנוע באופן יחסי. כמו כן, קשה עד בלתי אפשרי להבחין בדיעבד בזיופים קטנים בקנה מידה נרחב, וזאת בניגוד לזיוף מרוכז בקלפי שאפשר למנוע באמצעות פיקוח הדוק, ושניתן להבחין בו בדיעבד באמצעות הליכי בקרה.

הוויתור על הפיקוח על הליך ההצבעה מוביל גם לפגיעה פוטנציאלית נרחבת בדרישת הבחירות השוות. כך, למשל, אדם יכול להכניס פתק למעטפות של הוריו המבוגרים ובאופן זה להצביע שלוש פעמים למועמד הרצוי עליו. זה אפילו לא מצריך מהאדם זיוף מתוחכם של ההצבעה שכן הוא יכול להחתים את הוריו על המעטפות ואיש לעולם לא יידע שהתבצעה הונאת הצבעה.

בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים המדינה גם מוותרת הלכה למעשה על חשאיות הבחירות. ברי שאדם יכול להצביע בביתו באופן חשאי, אבל אין בכך את החשאיות המובנית והכפויה שיש בהצבעה מאחורי הפרגוד. הפגיעה בחשאיות יכולה להיות זניחה למדי. כך למשל, אישה שמתעקשת שבעלה יראה לה איזה פתק הוא שם במעטפה. אבל חשאיות הבחירות היא לא סתם אלמנט שולי, אלא אמצעי שסתום רב חשיבות שנועד למנוע מגוון לחצים והשפעות לא הוגנות על הבוחר, שיכולים למנוע ממנו להצביע לפי נטיית ליבו. הוויתור על החשאיות גם מאפשר פגיעה פוטנציאלית נרחבת בדרישת הבחירות החופשיות. כך, למשל, ניתן לנצל את העדר החשאיות כדי לבצע כפיית הצבעה על בוחרים.

במאמר כיצד אפשר לעודד את ההשתתפות בבחירות? שפורסם בשנת 2013 בכתב העת המקוון פרלמנט, בחנו פרופ' עופר קניג וד"ר ניר אטמור שיטות שונות לעידוד הצבעה לכנסת. שני החוקרים, שמתמחים בפוליטיקה השוואתית ובשיטות בחירה, סיכמו היטב את החששות הקיימים בהקשר של הצבעה בדואר:

"המתנגדים להצבעה באמצעות הדואר מציינים בעיקר את הסכנות שמקורן בהיעדר פיקוח על זהות המצביע, החשש מהונאה ומזיוף וכן מכפיית הצבעה על מצביעים בבחירות. העובדה שההצבעה נערכת בבית ולא במקומות מוסדרים מעלה את החשש מפני הפגיעה בעקרון החשאיות שבהצבעה"

Oregon ballot return box

בוחר באורגון מחזיר את ההצבעה בדואר שלו בבחירות 2006

 

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020

כאמור, בארבעת העשורים האחרונים התווספו הליכי הצבעה לא סטנדרטיים שונים ומגוונים להצבעת הנפקדים הקלאסית הקיימת מאז מלחמת האזרחים. מספר המצביעים בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים גדל בהתמדה. כך, למשל, רק אחוז חד ספרתי מכלל המצביעים הצביע בהצבעה מוקדמת במהלך המאה ה-20 אך בשנת 2000 זינק שיעור המצביעים בהצבעה מוקדמת ל-16% מכלל המצביעים.

בבחירות של 2012 כ-46 מיליון בוחרים – שליש מכלל הבוחרים – הצביעו בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים. מחצית ממספר זה הצביעו בהצבעת נפקדים, כ-17 מיליון מצביעים הצביעו בהצבעה מוקדמת ויותר משישה מיליון מצביעים הצביעו דרך הדואר.

בבחירות של 2016 שיעור ההצבעות בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים היה גדול במקצת מזה של 2012, אולם בחירות 2020 היו סיפור אחר לגמרי.

Total votes and by mail votes

סך כל ההצבעות והצבעות בדואר בבחירות 2016

מגפת הקורונה המשתוללת בארצות הברית הביאה את חלק מהמדינות להרחיב את היצע הליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים שהן מציעות לבוחרים ולהפוך את הליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים הקיימים לנגישים יותר. פועל יוצא, שני שליש מההצבעות בבחירות 2020 התבצעו בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים. הלא סטנדרטי הפך לסטנדרט.

אבל זה לא מספר את כל הסיפור.

התרחבות השימוש בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים הביא לגידול שיעור ההצבעה בבחירות. בארבעת העשורים האחרונים של המאה ה-20 חלה ירידה עקבית במספר המצביעים. בשנת 1960 עמד שיעור ההצבעה של 62.8%, בשנת 1972 על 55.1%, בשנת 1984 על 53.3% ובשנת 1996 על 49%. לעומת זאת במאה ה-21 נוצרה מגמה הפוכה. בשנת 2000 עמד שיעור ההצבעה על 50.3%, בשנת 2008 על 57.1%, ובשנת 2016 על 59.2%.

באופן פרדוקסלי, דווקא הבחירות בעידן הקורונה הביאו לשיעור ההצבעה הגדול ביותר בארצות הברית מאז שנת 1900 עם שיעור הצבעה של 66.4% או יותר (עדיין אין נתוני הצבעה סופיים).

2020 Oct 16 Cuy BOE vote line 2

תור של מצביעים להצבעה מוקדמת בקליבלנד, אוהיו (16 באוקטובר 2020, 18 יום לפני יום הבחירות)

בין 157 מיליון ל-165 מיליון אזרחים הצביעו בבחירות 2020. מתוכם בין 101 מיליון ל-103 מיליון אזרחים הצביעו בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים.

אבל גם זה לא מספר את כל הסיפור.

שיעור ההצבעה בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים ב-2020 היה גדול ביותר מ-85% מאשר שיעור ההצבעה בהליכים אלו בשנת 2016. בכל חמישים המדינות של ארצות הברית, ללא יוצא מן הכלל, חל גידול בשיעור ההצבעה בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים בין 2016 ל-2020, אולם בחלק מהמדינות חל שינוי גדול מאוד ובחלק מהמדינות חל שינוי עצום. באריזונה היה גידול של 33% בין 2016 ל-2020, בנבאדה גידול של 44%, בצפון קרוליינה גידול של 45%, בג'ורג'יה גידול של 62%, בוויסקונסין גידול של 133%, במישיגן גידול של 144%, בווירג'יניה גידול של 388%, בפנסילבניה גידול של 767%, בניו יורק גידול של 834%, ובקנטקי גידול של 1,182%!

ההצבעה בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים בבחירות 2020 והגידול בשימוש בהם עומדים במרכז המחלוקת על תוצאות הבחירות. כבר במרץ 2020 ציין הנשיא דונלד טראמפ בריאיון עימו את התנגדותו להצעה של הדמוקרטים להרחיב באופן ניכר את הצבעת הנפקדים עקב מגפת הקורונה. במאי 2020 טען טראמפ שהליכי ההצבעה בדואר פגיעים לזיוף ולהונאה. במהלך קמפיין הבחירות, טראמפ המשיך להעלות טענות נגד הליכי הצבעה לא סטנדרטיים, אפילו במהלך העימות מול ג'ו ביידן.

במהלך ספירת הקולות שבה והופיעה התופעה הידועה בשמות "התזוזה הכחולה" (Blue Shift) ו-"התעתוע האדום" (Red Mirage). תופעה זו באה לתאר מגמה בספירת הקולות, שאובחנה כבר בשנת 2013. כאשר מתחילים לספור את הקולות נוצר יתרון ראשוני משמעותי לרפובליקנים, אך בהמשך הספירה סוגרים הדמוקרטים את הפער במהירות. הדבר נובע מכך שדמוקרטים נוטים להצביע בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים יותר מאשר רפובליקנים (ולא רק עתה בתקופת הקורונה כמו שיש הטוענים). את הקולות שניתנו בדרך ההצבעה המסורתית, כלומר הצבעה בקלפי, סופרים תוך זמן קצר יחסית ואילו ספירת הקולות בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים לוקחת זמן רב יותר, כאשר חלק מהקולות בהליכים אלו ממשיכים להגיע בדואר גם בימים לאחר הבחירות. אנחנו שבוע אחרי הבחירות וספירת הקולות עדיין לא הסתיימה במספר מדינות.

השילוב בין גידול בהצבעה בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים, לבין הגידול בשיעור ההצבעה הכללי, כנראה תרם תרומה מכרעת לניצחון הדמוקרטים במדינות מפתח כמו ג'ורג'יה, נבאדה, אריזונה, מישיגן, ויסקונסין ומעל לכולן פנסילבניה.

טראמפ, שכאמור הביע התנגדות עזה להתרחבות השימוש בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים ושמתח ביקורת על הזיופים האפשריים בהליכים אלו, לא הסכים עדיין לקבל את ההפסד בבחירות ומתכוון לתקוף משפטית את התוצאות בחלק ממדינות המפתח או בכולן. ההתקפה המשפטית של טראמפ והרפובליקנים נגד תוצאות הבחירות תתמקד בהליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים, בהרחבת השימוש בהם ובזיופים אפשריים בהליכים אלו.

 

ישראל

מנגנון הבחירות בישראל שונה מאוד מזה של ארצות הברית. ישראל היא מדינה קטנה עם שלטון ריכוזי למדי ולכן יש בה מנגנון מרכזי אחד, וזאת בניגוד למגוון הנרחב של מנגנוני ההצבעה בארצות הברית הנובעים מאופייה הפדרטיבי.

בישראל קיים הליך הצבעת נפקדים, אך זה פתוח רק בפני חיילים, סגל דיפלומטי, ימאים, אסירים, נכים ומאושפזים. מדובר במספרים זניחים ביחס, וההליך עצמו מתבצע תחת פיקוח הדוק למדי. עם זאת, לא מן הנמנע שהשימוש בהליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים יורחב בעתיד גם בישראל, אם כאמצעי לעודד הצבעה ובעיקר משום שמדובר בטרנד עולה בדמוקרטיות מערביות. אם הבחירות הקרובות תיערכנה בטרם תיעלם מגפת הקורונה מחיינו, ייתכן שנשמע קולות להרחבת הליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים כבר בעתיד הקרוב.

אבל לאור הסכנה הגדולה לטוהר הבחירות בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים נרחבים ראוי להימנע מאימוץ הליכים אלו לישראל. יש לזכור שלמרות שלמנגנון הבחירות המרכזי יכולות פיקוח ובקרה רבות עוצמה לכאורה, שלוש מערכות הבחירות האחרונות שבו ולימדו על הקושי שלו להתמודד עם זיופים ואי סדרים גם במערך ההצבעה בקלפי המפוקח היטב.

כתבות על כשלי מנגנון הבחירות בישראל במערכות הבחירות האחרונות פורסמו בהרחבה בעיתונים מעריב (20.04.19, 14.09.19 ו-25.01.20) והארץ (14.08.19 ו-15.08.19). כתבות אלו שפכו אור על חוסר המקצועיות הבלתי נתפס של אמצעי הפיקוח והבקרה הקיימים.

זכור במיוחד סיפורה של קלפי מספר 2 בכסרא-סמיע בבחירות לכנסת ה-21. בקלפי זו היה זיוף חובבני להחריד שגם עיוור היה יכול לזהות. כל הקולות בקלפי היו במספרים עגולים (350, 100, 50, 50, 30 ,20 – סך הכל 600 מצביעים). שיעור ההצבעה בקלפי עמד על 97.72%. – שיעור הצבעה גבוה באופן יוצא דופן. לשם השוואה שיעורי ההצבעה בקלפי זו בבחירות לכנסות ה-20, ה-22 וה-23 היו 54.22%, 5.85% (!) ו-62.27% בהתאמה.

Kisra Sumei Ballot 2

תוצאות "האמת" בקלפי מספר 2 בכסרא-סמיע בבחירות לכנסת ה-21

אבל המשטרה לא הצליחה למצוא את האשמים וזאת למרות שלמעשה היו רק שלושה חשודים של ממש – יו"ר ועדת הקלפי מטעם מפלגת מרצ, סגנה מטעם מפלגת הליכוד ומזכיר הקלפי. אחרי חקירה "אינטנסיבית" סגרה המשטרה את התיק כפי שסגרה את תיקי חקירת הזיוף האחרים. ועדת הבחירות המרכזית הנרפית בראשות השופט חנן מלצר לא טרחה אפילו להורות על ביצוע הצבעה חוזרת בקלפי זו ובקלפיות האחרות בהן עלה חשד ברור לזיופים בוטים. התוצאות של קלפי מספר 2 בכסרא-סמיע עדיין מופיעות באתר של ועדת הבחירות המרכזית והזיוף החובבני הזה התקבל כחלק מהתוצאות "הכשרות" הרשמיות של הבחירות לכנסת ה-21.

מדינה שזו ועדת הבחירות המרכזית שלה ושזו המשטרה שלה, ראוי לה להתרחק מהליכי הצבעה עם פיקוח ובקרה רופפים יותר מאלו הנהוגים כבר עתה.

זו הייתה גם מסקנתם של קניג ואטמור: "אנו סבורים שנכון לזמן כתיבת שורות אלה לא בשלו התנאים בישראל למתן אפשרות להצבעה באמצעות הדואר, ובראש ובראשונה בגלל החשש מפגיעה מהותית בטוהר הבחירות (החשש מזיופים) ובחופש ההצבעה. 'הריתוק לקלפי', כמו שמכנים אותו אנשי ועדת הבחירות המרכזית, אף שהוא מאוד לא נוח לציבור המצביעים, מאפשר שליטה כמעט מלאה על הליך ההצבעה וצמצום הזיופים לכמעט אפס".

בעוד שאפשר להתווכח עם החוקרים הנכבדים מהו "כמעט אפס" ואיך מצמצמים את הזיופים לשיעור אפסי עוד יותר ממה שהוא כיום, ברי כי גם אם מגפת הקורונה תימשך, רצוי שישראל תתרחק מהליכי הצבעה לא סטנדרטיים החסרים את כל אמצעי הפיקוח והבקרה שפותחו כדי להבטיח שהבחירות תהיינה חופשיות והוגנות באמת ובתמים.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא

users: ניסים סופר

עוד בנושא

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר