בנימין נתניהו   מקור: ויקיפדיה

הוויתור על הסיפוח בתמורה להסכם השלום המתגבש עם איחוד האמירויות הערביות עורר סערת מה בקרב חלקים בימין ובעיקר בקרב הימין הדתי-לאומי – כנראה הציבור המזוהה ביותר עם יעדי הסיפוח. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', למשל, קרא למצוא אלטרנטיבה שלטונית לבנימין נתניהו משום שוויתר על "ההזדמנות ההיסטורית של הסיפוח". יו"ר מועצת יש"ע דוד אלחייני האשים את נתניהו שבמבחן המעשה הוא "שמאל ולא ימין".

בין אם מדובר במהלך של השמאל או של הימין, מסקר שפירסם עמית סגל בחשבון הטלגרף שלו עולה כי 70% מאלו המזהים את עצמם בתור ימין תופסים את המהלך בתור הישג של נתניהו, לעומת 57% מאלו המזהים את עצמם כשמאל-מרכז. לפחות חלק מהתוצאה אפשר לייחס לפרסונליזציה ההיסטרית סביב נתניהו. אנשי "רק-ביבי" יתפסו את מהלכיו של נתניהו כחיוביים באופן כמעט אוטומטי ואילו אנשי "רק-לא-ביבי" יתפסו את מהלכיו כשליליים באופן כמעט אוטומטי. אולם היחס לנתניהו לבדו לא מספיק בשביל להסביר את התופעה. נראה כי לצד הימין הישן והמוכר קם ונוצר ימין חדש.

נדמה כי הנוסחה שמציבים סמוטריץ ואלחייני אינה רלוונטית לחלקים נרחבים בימין הישראלי. האם הימין שינה את פניו והפך ל-"שמאלי" יותר או שמא אידיאל ארץ ישראל השלמה אינו העיקר החשוב ביותר שמגדיר את תפיסתו הפוליטית של הימין החדש? על כל פנים, ניכר כי הימין החדש מחזיק בסדר עדיפויות שונה מזה של הימין הוותיק של סמוטריץ ואלחייני. זהו ימין שבבסיסו הוא יותר שמרן מלאומן. ימין החפץ במדינה המבוססת על יציבות, על נורמליזציה ועל שינויים מתונים – בעיקר בזירה הבטחונית. הימני החדש סולד ממהלכים דרמטיים, אפילו אם אמורים להרחיב את שטחה של מדינת ישראל ולממש את הזכות ההיסטורית על חבל ארץ הנתפס בעיניהם כשייך לעם היהודי.

במקום לעסוק באופן תמידי בארץ ישראל השלמה מתעניין הימין החדש בבעיות שמטרידות גם מדינות אחרות, כמו כלכלה, משפט וחברה. זהו הציבור שמעוניין בכלכלה חופשית יותר, במערכת משפט מרוסנת יותר ובחברה עצמאית יותר. אלו הקבוצות הליברליות במפלגת הליכוד שמנסות לקדם רפורמות שוק חופשי. זו החברה האזרחית הפועלת למען מערכת משפט שמרנית יותר ולמען מערכות שלטון מבוזרות ומרוסנות. אלו גם פוליטיקאים, כמו איילת שקד, ששמים את הדגש על משילות. כל אלו הם דוגמאות על קצה המזלג לימין החדש המתהווה.

הימנים החדשים הם לרוב צעירים יותר וחילוניים יותר. רבים בימין החדש אמנם מנהלים אורח חיים מסורתי, אך נוטים להבדיל בין הדתי לבין הלאומי ומבקשים להפריד בין דת למדינה. במידה רבה, אפשר למצוא את ההשראה של אותו ימין חדש בתנועות שמרנות-ליברלית באירופה ובזרמים בתוך המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית. תנועות וזרמים אלו פיתחו מערכת מושגים כלכלית, משפטית ומדינית, אשר הימין הישראלי אימץ לתוך השיח הפוליטי שלו. סיפוח, כיבוש ואידאל ארץ ישראל השלמה כבר אינם חלק מהמילון של הימין החדש. אלו מהלכים דרמטיים וקיצוניים מדי, שלא מקדמים כלכלה משגשגת, שלטון מצומצם והפרדת רשויות איתנה.

את הולדתו של הימין החדש אפשר לייחס, במידה רבה, לשלוש תופעות מרכזיות – התרחבות ההשכלה הגבוהה בקרב עדות המזרח, תהליך ישראליזציה מוצלח של עולי חבר העמים וילדיהם וההישגים של שלטון נתניהו. שתי התופעות הראשונות אפשרו ליותר ישראלים לפתח שיח ימני אלטרנטיבי וחדש שאינו מבוסס על תפיסות עולם קודמות. אולם, ספק אם השיח הימני החדש היה נקלט אלמלא תקופת השלטון הארוכה של נתניהו, במהלכה איבד הנושא המדיני מהרלוונטיות שלו.

במשך יותר מעשור בשלטון הצליח נתניהו להביא את ישראל לשגשוג כלכלי ולרגיעה בטחונית יחסית. השגשוג והרגיעה היחסית הביאו ישראלים רבים לחשוב על החיים בישראל לא כמרדף קיומי אלא כחיים "נורמליים" – חיים כמו במדינות מפותחות אחרות. וכמו העמים במדינות אלו, רבים בציבור הישראלי רוצים עתה לשפר את איכות חייהם ולממש את עצמם באופן אישי וקולקטיבי. אצל הימנים החדשים מתורגם רצון זה לקידום שוק חופשי ורשויות שלטוניות מתערבות פחות.

הימין "הישן" לא נעלם מהמפה הפוליטית הישראלית. ימנים רבים עדיין מעוניינים בכלכלה סוציאליסטית, במערכת משפט אקטיביסטית (עם הטייה ימנית במקום שמאלית) וכמובן במימוש אידיאל ארץ ישראל השלמה. הימין הישן עדיין מהווה חלק גדול מ-"הבייס". עם זאת, אט אט, מתחיל גם "הבייס" להשתנות. התגובה האדישה למדי של ימנים לוויתור על הסיפוח אולי מלמדת כי השינוי מגיע מהר יותר ממה שאפשר היה לשער עד עתה.

 סטודנטית לתואר שני למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. חוקרת בנושאי פוסט-אמת, טכנוקרטיה ומדדי דמוקרטיה, וכותבת בנושאי אידיאלוגיה פוליטית, שמרנות ופוליטיקה השוואתית

users: דריה שלייפר

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר