יורם טהרלב נולד וגדל בקיבוץ יגור, למרגלות הכרמל, "ההר הירוק תמיד". חוויות ילדותו בארץ ישראל המנדטורית ובמדינת ישראל הצעירה שימשו השראה ליצירתו שלמעשה "תירגמה" את ההוויה הארצישראלית ואת האתוסים הציוניים ליצירות פואטיות עממיות שיש בהן מן הליריות. העובדה כי רבים מפזמוניו שרדו את מבחן הזמן וממשיכים להיות רלוונטים עד ימינו, מעידה כי הצליח לגעת בסנטימנט קולקטיבי של כמיהה לארץ ישראל ישנה ותמימה, בין אם הייתה או לא הייתה.
מלחינים ומבצעים מוכשרים השכילו לטפל בטקסטים הטהרלביים בכישרון וברגישות הראויים, ובכך הנגישו ואף העצימו את הלכי הרוח הצבריים והציוניים שביטאו שיריו. בין מלחינים אלה ראויים לציון במיוחד מוני אמריליו ("ההר הירוק תמיד"), יאיר קלינגר ("קום והתהלך בארץ"), רמי קליינשטיין ("עוד לא תמו כל פלאייך"), חנן יובל ("שהשמש תעבור עלי"), נורית הירש ("הדרך אל הכפר"), יאיר רוזנבלום ("ארבע אחרי הצהריים", "אין כבר דרך חזרה"), שלום חנוך ("הבלדה על יואל משה סלומון"), ואבי טולדנו ("הורה").
בשנות ה-"אופוריה" שלאחר מלחמת ששת הימים, קיבלו התימות הארצישראליות והציוניות המאפיינות את יצירתו של טהרלב גוון מיליטריסטי. טהרלב "גוייס" – מרצונו החופשי – על מנת להאדיר את צה"ל ואת יחידותיו השונות באמצעות שורה של הימנונים שאת רובם כתב ללחניו של יאיר רוזנבלום. בין אלו ניתן למנות את "אנשי הדממה", "גבעת התחמושת", "שייפתח עלי", "תמיד עולה המנגינה", "היה לי חבר היה לי אח", "פשוט שיריונר" (בלחנו של שאול ביבר), ו-"המלח שלי" (בלחנו של משה וילנסקי).
"היה לי חבר היה לי אח" – צוות בידור חיל האוויר עם הסולנית נתנאלה
רבים משיריו של טהרלב נסובים סביב דמויות ונרטיבים תנ"כיים. משיכתו לנושאים מקראיים קשורה דווקא לאופי החינוך הציוני-חילוני שנהוג היה בקיבוצים בימי ילדותו. חינוך זה ראה בתנ"ך אבן יסוד בהטמעת ערכים לאומיים וסוציאליסטיים. וכך, ניתן למנות בין להיטיו שירים כמו "נח" (בלחנו של מתי כספי), "משה משה" (בלחנו של משה וילנסקי), "קום לך אל נינוה" (בלחנה של אלונה טוראל). חלק משיריו הביעו כמיהה להגעתו של נביא גואל, כגון "על כפיו יביא" (בלחנו של יאיר רוזנבלום), ו-"האיש אשר יביא את הבשורה" (בלחנו של יוחנן זראי). בשני שירים שהשתתפו בפסטיבלי הזמר, טהרלב מביע הזדהות נוגעת ללב עם גיבורי האומה: ב-"יעלה ויבוא" (בלחנו של בני נגרי) הוא מתייחס לגיבורי תנ"ך שבליבו "ואני רואה אותם בחיי ובמותם הם הולכים איתי בדרך... קולם כהד יקרא, יקרא לי מגבוה"; ב-"לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים" (בלחנו של יאיר רוזנבלום), טהרלב מבקש להיחלץ ממשבר אישי כשהוא מתעודד מניסיונותיהם של אבות האומה אשר עמדו בפני קשיים ויכלו להם: "אני אנסה לעבור את היום ואת המחר / כמו שעבר אברהם את הנהר / כמו שעבר משה את המדבר והים / אני אנסה לעבור איתם".
"לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים" – בועז שרעבי
שיריו "היהודיים" של טהרלב לא עסקו רק בנושאים תנ"כיים אלא גם נתנו ביטוי לזהותו היהודית ולמוצאו הליטאי. כך למשל, בהשראת הווי העיירה היהודית, כתב טהרלב את ה-"בלדה על סוס עם כתם על המצח" (בלחנו של מתי כספי). שיר זה הוא מעין אגדת יהודי נודד הנתון לחסדי הגויים, אשר מוכן למכור את כל עולמו תמורת ניגון שסופו להביא את הגאולה.
"בלדה על סוס עם כתם על המצח" – חווה אלברשטיין
על רקע חינוכו הקיבוצניקי אשר שילב אהבת תנ"ך עם ציונות חילונית, נראה זה אך טבעי שבשירי אהבתו לארץ ישראל שיבץ טהרלב פסוקים תנ"כיים רבים, דוגמת הפרפרזה על "קום התהלך בארץ" (בראשית י"ג, י"ז) בשיר "קום והתהלך בארץ" או "אבוא בם אודה יה" (תהילים, קי"ח, י"ט) בשירו "עוד לא תמו כל פלאייך". בשירים אחרים, כגון "מלאך מסולם יעקב" (בלחנה של נורית הירש), שילב את נופי הארץ עם מוטיבים תנ"כיים. ב-"אנשי הדממה" (ידוע גם כ-"אנשי הצפרדע"), אחד הלהיטים הגדולים מתקופת הלהקות הצבאיות, מיזג טהרלב את לחימתם ההרואית של אנשי שייטת 13 עם מעללי יונה הנביא ועשר מכות מצרים: "אנחנו מאוד חסידי התנ"ך / יונה הנביא הוא אצלנו קמע / גם הוא נעלם ליומיים שלושה / היכן הוא היה – איש איננו יודע / וכמו בתנ"ך אם צריך להכות / אנחנו פותחים זאת בדם וצפרדע".
מעניין לגלות שכפי ששאב טהרלב עידוד מאבות האומה התנ"כיים, כך ארץ ישראל מספקת לו נחמה בשירו "שהשמש תעבור עליי". רק המגע עם העשבים והאדמה, ההליכה בדרך של פריחת כרכומים, השמש הישראלית – הם שנותנים מזור לנפשו בימים ללא מרגוע. שיר זה כולל גם מימד דתי בשל פזמונו המנוסח כתחינה אל האל שהשמש תעבור עליו. לא ייפלא אפוא ששיר זה הפך ברבות הימים ללהיט במגזר החרדי תחת הכותרת "רק תפילה אשא".
"שהשמש תעבור עליי" – ירדנה ארזי
אבל פזמוניו של טהרלב אינם טומנים בחובם רק ביטויים לרגשות לאומיים ויהודיים, נופי מולדת ויידישקייט. אירוטיקה ומיניות מצויים בשפע בשיריו, גם אם לעתים רק באופן מרומז או היתולי. בין שיריו הידועים הנוגעים באירוטיקה ניתן לציין את "חשמל זורם בכפות ידיך" (בלחנה של נורית הירש), "אני מת" (בלחנו של מתי כספי), ו-"אהובתי יעל" (בלחנו של יוחנן זראי) – שיר הומוריסטי על אהובה ביישנית לכאורה: "אהובתי יעל הסמיקה מבושה / את שובל שמלתה מעל ראשה הרימה / כדי שלא אראה כמה שהאדימה".
"אני מת" – יוני בלוך
מפתיעים במיוחד פזמוניו של טהרלב בהם הוא משלב רמזים מיניים עם שתי אהבותיו האחרות – ארץ ישראל ויהדות. בשירו הנודע "אתה לי ארץ" (בלחנה נורית הירש), נופי הארץ הם הפשט, בעוד הדרש רומז על מעשה מיני, או במילותיו של טהרלב עצמו: "השיר הזה הוא שיר אירוטי ביסודו".
יורם טהרלב על "אתה לי ארץ"
טהרלב לא נרתע מלעסוק במיניות גם בהקשרים יהודיים. דוגמא בולטת ניתן למצוא בשירו "יידישע פיראטן" (בלחנה של דרורה חבקין) שכתב יחד עם דני ליטאי ללהקת חיל הים. בשיר זה מפליג טהרלב (גם) בדמיונו ורוקם סיפור הזוי על שודדי ים יהודיים שיצאו מהשטעטל אל מסע ימי שסופו בארץ ישראל: "אל המסע יצאנו / את המצפן כיוונו / שנפליג ישר אל ארץ כוש ואל תרשיש / מילאנו את הפעקלאך / פסוליה וגם קרעפלאך / פח של צ'ולנט / פח של בורשט / חבית גפילטע פיש". אולם טהרלב כולל בשירו זה גם את השורות הבאות: "בנאפולי היינו / ושיקסעס שם ראינו / אלוהים ניסה אותנו איזה ניסיון / אחת הושיטה יד לי / אך רק האל עמד לי / וגם זלמן שתפס אותי בצווארון".
"יידישע פיארטן" – להקת חיל הים
שיר הומוריסטי נוסף המשלב אסוציאציות אירוטיות עם ביטויים מן המקורות הוא "אישה חסידה היתה" (בלחנו של יוחנן זראי). השיר מתאר אישה שהיתה "חסידה" כמו שיעל הייתה "ביישנית":
"אישה חסידה לי היתה בחיי / אשמור לה את חסד ימי נעוריי / זו היא שלמדתני באופל חדרה / פרק לפרק את כל התורה.
פסוק שלמדתני בלילה ראשון: / חיים ומות ביד הלשון / בלילה שני לא אשכח, ידידיי / מה רבו, מה רבו חסדי כל שדי".
"אישה חסידה היתה" – השלושרים
בשירו "מים מתוך הבאר" (בלחנו של קובי אשרת), משכיל טהרלב לכלול את שלושת האלמנטים הנדונים: הוא מבקש להמשיך ולטעום את הדברים שהציעה לו "הארץ הטובה", אותם "נתן לה האל", והם: "מים מתוך הבאר, לחם מתוך התנור, ופלח מפרי העץ האסור". בכך רומז טהרלב לפירושי מקרא מסורתיים לפיהם פרי עץ הדעת קשור בתאוות המשגל.
"מים מתוך הבאר" – אילנה רובינא
בשלב מסויים בחייו, החליט טהרלב למשוך ידו מכתיבת שירים ופזמונים. "אם יבש מעיין שיריך, אל תתן שנדע את זה לפניך", נהג לומר. תחת זאת, התעמק בלימודי יהדות וב-"ספרות המוסר" מתוך תחושת קרבה לאבותיו הליטאיים אך מבלי לוותר על זהותו הקיבוצניקית החילונית. טהרלב כתב כמה וכמה ספרי יהדות העוסקים בפירושים לפרשות השבוע, לפרקי אבות, לדברי חכמים וגם ספר על גיבורות התנ"ך. ספרו "וטהר ליבנו", המביא פירושים הומוריסטים על ספר המוסר היהודי "שבט מוסר", עורר עליו את חמתם של חרדים קיצוניים עד שהוזמן למשפט בשכונת "מאה שערים" ונאלץ לעמוד בפני דין בד"ץ.
ניכר אפוא כי מאחורי יצירתו העממית של יורם טהרלב מסתתרים רחשי לב אמיתיים של אמן יוצר ולא של "כותב פזמונים בהזמנה". מאז ומעולם מצא טהרלב דרך לתת ביטוי לאהבותיו הגדולות שלא פעם חרגו מעבר לעיסוק בזהות לאומית ודתית ונגעו גם ברגשותיו האוניברסליים כאדם וכגבר. האותנטיות שמשקפים שיריו, בנוסף לחן, להומור הצברי ולכישרון הפיוטי, הם סוד הצלחתם עד ימינו, בחינת מה שיוצא מן הלב נכנס אל הלב.
פטירתו של טהרלב, בדיוק ביום הולדתו של חברו לדרך ושל מי שהלחין רבים משיריו – יאיר רוזנבלום - מהווה סגירת מעגל סימבולית. אולם, לא אלמן ישראל. מורשתם של שני יוצרים אלה רחוקה מלגווע, היא חיה ובועטת כפי שניתן להיווכח מהמילים והצלילים המושמעים בתחנות הרדיו מדי סופשבוע.
יהי זכרו ברוך.
Report