החוק שיחזק את מח"ש ויבטיח את עצמאותה – תגובה לכתבה על חזרת "ההפיכה משטרית"

אתמול פורסמה בעיתון "כלכליסט" כתבה עם הכותרת המפוצצת: "ההפיכה המשטרית חוזרת למושב הקיץ של הכנסת במסווה של חוקים פרטיים". צבי זרחיה, הכתב הפוליטי של כלכליסט, טען בכתבה "כי כנס הקיץ של הכנסת, שייפתח ביום ראשון, יאופיין בשורה של פצצות מתקתקות שמאיימות על אזרחי ישראל".

הופתעתי לגלות שהצעת חוק שיזמתי, הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (המחלקה לחקירת שוטרים), התשפ"ד-2024, לא רק שהוזכרה בכתבה אלא שתפסה מקום של כבוד בה. בכותרת המשנה אף נטען כי "ח"כ דן אילוז הגיש הצעת חוק שתכליתה להעביר את מח"ש לשר המשפטים ובכך להחליש אותה". אין שחר לטענה זו. זהו פייק ניוז בוטה שבא להוליך שולל את הקורא.

הצעת החוק שיזמתי באה לחזק את מח"ש ולהבטיח את עצמאותה. אם החוק יעבור, מנהל המחלקה יתמנה על ידי שר המשפטים, ומח"ש תפעל בעצמאות מלאה, ללא שום כפיפות מקצועית לשר המשפטים ולאף גורם אחר מחוץ למחלקה. הצעת החוק תביא לניתוק מח"ש מהפרקליטות ולהפיכתה ליחידה עצמאית לחלוטין שאינה כפופה למרותו של פרקליט המדינה ושאינה נאלצת לפעול תחת מוראו של מפכ"ל דומיננטי. וד"ל (ראו חיים רמון, "מפכ"ל ופרקליט מדינה מעל החוק – בעקבות מאמרו של ראש מח"ש לשעבר אורי כרמל").

מכיוון שציפיתי שהעיסוק בסוגיה זו יכול ליצור שיח רעיל וכוזב, הדגשתי בניסוח החוק את עצמאותה המוחלטת של מח"ש. בייעוץ המשפטי שקיבלתי בהכנת הצעת החוק, נאמר לי כי ההדגשה הזו אינה נדרשת כלל וכלל, אבל רציתי שהדברים יהיו ברורים למעלה מכל ספק – מח"ש לא יהיה כפוף מבחינה מקצועית לאף גורם ויפעל כגוף חקירתי עצמאי לחלוטין. כך כתבתי בסעיף 49יב(ג) בהצעת החוק: "המחלקה תהיה עצמאית ותפעל בחופש פעולה מלא במימוש סמכויותיה המקצועיות".

על מה אפוא מתבססת הטענה השקרית בכתבה? על כך שבאופן מנהלי, מח"ש תפעל תחת משרד המשפטים (מבחינת חשבות וזכויות סוציאליות וכיוצא באלו). הרי ככה זה גם עם יועצים משפטיים שאין חולק על העובדה שהם נהנים מעצמאות מקצועית מלאה. בכלכליסט החליטו להציג רק את הרובד המנהלי, הנטול כל חשיבות, ולהתעלם מכך שהעצמאות המקצועית של המחלקה נקבעה בהצעת החוק באופן ברור ומפורש.

למעשה, כל מטרתה של הכתבה הזו, הרצופה כזבים והולכת שולל, היא לפלג את הציבור בזמן מלחמה.

אני מכיר את יצר הרדיפה אחר כותרות מפוצצות. יצר זה קיים אצלנו הפוליטיקאים, ויש מי שנוהגים לעשות פרובוקציות כדי לקבל כותרות. אני מסרב ללכת בדרך זו, גם אם המחיר באווירה התקשורתית של היום הוא פחות חשיפה – שהיא הכרחית לפוליטיקאי כדי לשוב ולהיבחר. יצר זה קיים גם אצל עיתונאים שחפצים בכותרת בולטת, אבל כשעיתונאי מפרסם שקר פרובוקטיבי בעיתון זו חרפה, וכשאותו שקר בא לפלג בינינו בזמן מלחמה, זה כבר חוסר אחריות משווע.

אני לא מתכוון להתנצל על הצעת החוק. זהו חוק טוב וחשוב שימנע שיקולים זרים בעבודת מח"ש, יעניק עצמאות מוחלטת למחלקה ולא יגביל את פעילותה בשל אינטרסים כאלו או אחרים של הפרקליטות או משטרה (ניסים סופר, "על עבריינים בשירות החוק"). אם החוק יעבור, מערכת אכיפת החוק והבקרה עליה רק ישתפרו.

אפשר וחשוב להתווכח על החוק או על סעיף כזה או אחר בו, אבל הפצת פייק ניוז כדי לעורר פרובוקציה – פסולה. כולנו – פוליטיקאים, עיתונאים וכל אדם אחר בעל השפעה ציבורית – נושאים אחריות גדולה על כתפינו בימים אלו: להעדיף את האחדות על פני הפילוג ואת האחריות הלאומית על פני הישג תודעתי קטן. אני אמשיך לפעול בדרך זו וכולי תקווה שגם אחרים ינהגו כך.

עו"ד דן אילוז הוא חבר כנסת מטעם הליכוד בכנסת ה-25