על עבריינים בשירות החוק

אתמול שודר החלק הראשון בריאיון שערך עמית סגל עם משה סעדה שעד לאחרונה היה סגן ראש המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). הדברים שסיפר סעדה בריאיון צריכים לזעזע כל אזרח במדינה. מעדותו של סעדה עולה שבכירי מערכת האכיפה בישראל אימצו לעצמם דפוסי התנהלות של עולם תחתון או כמו שהוא הגדיר זאת – עבריינים בשירות החוק.

"מומחה בפירוק ארגונים עוינים"

בא סעדה, בשר מבשרה של הפרקליטות ואחד מעמודי התווך של מח"ש, ומספר כיצד משבשים את החקירה בפרשת אום אל-חיראן בה נהרגו יעקוב אבו אל-קיעאן והשוטר ארז עמדי לוי. ומה מסתבר? שלא רק שוטרים שיקרו וזיהמו את החקירה אלא שגם המפכ"ל רוני אלשיך בכבודו ובעצמו פעל לשבש את החקירה. אבל מר "ערכים במבחן" לא הסתפק רק בשיבוש החקירה אלא גם איים על מח"ש – הגוף שאמון על חקירת השוטרים – שהוא יפרק את הארגון. סעדה מספר כי אלשיך "אימץ נורמות עברייניות כדי להילחם במי? במח"ש. והנורמות שאני מדבר עליהן, זה כולל – לאיים, לסכל, ליירט, לשקר, לשבש".

אבל הרבה לפני הריאיון של סעדה נחשף כיצד אלשיך נסע לביתו של ראש מח"ש אורי כרמל במסגרת ניסיונו להדיח את חוקר מח"ש דובי שרצר (בעברו חוקר בכיר בלהב 433) משום עמדתו של הלה בחקירת פרשת אום אל-חיראן ובחקירתו של ניצב רוני ריטמן בחשד להטרדה מינית. באותה פגישה שנערכה באפריל 2016 אמר אלשיך באיום לראש מח"ש אורי כרמל שהוא "מומחה בפירוק ארגונים עוינים". בכל מדינה מתוקנת המפכ"ל היה מושעה עוד באותו היום אבל זה לא קרה (אתם מן הסתם כבר יודעים למה זה לא קרה, אבל נתייחס לנקודה זו בהמשך).

אז למי יפנו בכירי מח"ש המאוימים על המפכ"ל? ליועץ המשפטי לממשלה כמובן. וכך, בפברואר 2017 נקבעת לה ישיבה בחדרו של ד"ר אביחי מנדלבליט אליה מגיעים בכירי מח"ש מצד אחד והמפכ"ל ועוזרו מהצד השני. סעדה מספר כי בכירי מח"ש פונים למנדבליט ומתלוננים על היחס של המפכ"ל לגוף שתפקידו לחקור את המשטרה. ואיך מגיב אלשיך לדברים? שב ומאיים "אני אפרק את מח"ש". ומה עושה היועץ המשפטי לממשלה – ראש התביעה הכללית והאדם האמון לכאורה על ייצוג האינטרס הציבורי והשמירה על קיום החוק – לנוכח האיום המאפיונרי של המפכ"ל? כולו רועד. מסתבר שממפכ"ל שמסכן את הדמוקרטיה, גם חסדי שמיים לא יצילו ובטח לא יועץ משפטי שהושחת עד היסוד כמו מנדלבליט.

אבל אפשר להבין את מנדלבליט, כשלפרקליט המדינה, האיש עליו אמר שהוא יכול להחזיק אותו בגרון, יש אינטרס חזק לרצות את המפכ"ל.

"איש שמסמן מטרות"

מסתבר שגם כשמדברים על הטרדה מינית לכאורה שביצע ניצב במשטרה וגם כשמדברים על ירי של שוטרים באזרח חף מפשע בעצם הכל קשור לתיקים נגד בנימין נתניהו.

חשוב להקדים ולהבהיר שהתנהלות עבריינית של בכירים במערכת האכיפה לא התחילה בבנימין נתניהו ולא תסתיים בו. הקשר של נתניהו לסיפור נובע ממאפיין מסוים של מערכות שהן רבות עוצמה מחד גיסא ושאין עליהן רסנים מתאימים מאידך גיסא. ברגע שמערכת כזאת מתגייסת למען מטרה מסוימת היא תרמוס כל מה שבדרכה וזה כולל חוקים, זכויות אדם ואזרח, וכמובן גורמים עצמאיים במערכת שלא מבינים שעליהם לציית להתגייסות המערכתית פן יבולע להם.

וכך, המשטרה שלנו התגייסה לקבוע שיעקוב אבו אל-קיעאן הוא מחבל למרות כל הראיות הסותרות שנתגלו בחקירת מח"ש. ואם למען המטרה הזו צריך לשקר לחוקרי מח"ש, אז ישקרו. ואם צריך לזהם את החקירה, אז יזהמו. ואם, חס וחלילה, חוקרי מח"ש לא יבינו שזו חובתם הפטריוטית להתגייס לשירות המשטרה, אז מפקד המשטרה יפעל לפירוק הארגון הסורר והמורה.

אבל עם כל הכבוד להתנהלות העבריינית לכאורה של אלשיך, הוא הסיפור הפחות חשוב פה. אחרי הכל, מח"ש היא חלק מהפרקליטות ואינה כפופה למפכ"ל. ברם, מה שהיה אמור להיות מקור הכוח של מח"ש מול המשטרה הופך למקור חולשתה. ולמה זה כך? כי את פרקליט המדינה שי ניצן, לא עניינו זוטות כמו מותו של אזרח חף מפשע או האשמתו הכוזבת כמחבל, משום שיש לו אינטרסים אחרים חשובים הרבה יותר שמטרידים אותו.

פרשת אום אל-חיראן מתרחשת כאשר החקירות בתיקים 1000 ו-2000 מצויות בעיצומן. בשלב הזה יוקרת המשטרה וחשוב מכך גם יוקרת הפרקליטות קשורות קשר הדוק להצלחה בתיקים אלו. וכאמור, ברגע שהמערכת מתגייסת למען מטרה, היא תרמוס כל מה שבדרכה. והואיל ומדובר במטרה גדולה – ראש ממשלה מכהן – אי אפשר שזוטות כמו ירי לא מוצדק לכאורה באזרח חף מפשע או האשמת ההרוג בהיותו מחבל או הטרדה מינית לכאורה של ניצב או אפילו איומים עבריינים לכאורה של המפכ"ל כלפי מח"ש יפריעו לפרקליטות בדרכה.

סעדה כבר חשף בעבר שכרמל סיפר לו כיצד לפני אותה ישיבה בפברואר 2017 ביקש ממנו מנדלבליט "לגלות סבלנות והבנה בישיבה ולהימנע מ-'פיצוץ' הישיבה, כל זאת נוכח רגישות מערכת היחסים בין צמרת הפרקליטות ומפכ"ל המשטרה". סעדה הוסיף וטען כי "המסר שהתקבל בסופה של ישיבה זו היה ברור וחד: יחסי פרקליטות-משטרה קודמים ולא יינתן גיבוי למח"ש; כל זאת על-רקע הרצון לשלב ידיים ולהבטיח את שיתוף הפעולה במערכת על-רקע תיקי נתניהו, גם במחיר פגיעה משמעותית בחקירת פרשת אום אל-חיראן ובמחיר פגיעה קשה במח"ש, באנשיה ובערכים עליהם היא מופקדת".

אבל היועץ המשפטי לממשלה הרועד בחדרו מזעמו המאפיונרי של המפכ"ל אינו דמות המפתח במהלך נגד אלשיך. פרקליט המדינה היה מי שהוביל את תגובת הפרקליטות מול אלשיך, ולמעשה מי שחבר אליו כדי לנטרל את מח"ש. כאמור, באותה תקופה יוקרת הפרקליטות הייתה קשורה קשר הדוק להצלחה בתיקי נתניהו, ולפרקליט המדינה היה חשוב מאוד שלא ייווצרו חיכוכים עם המשטרה בתקופה רגישה זו. סעדה מספר כי "שי ניצן מוכן לרצות את אלשיך בכל מחיר".

ומה עושה ניצן כאשר המפכ"ל מפזר בתקשורת האשמות שמח"ש מסתירה מידע שאבו אל-קיעאן היה מחבל? בשביל זה יש לנו את המייל ששלח ניצן בנושא. וכך כתב פרקליט המדינה לראש מח"ש: "אודה שאני מתלבט. מחד, אורי צודק שזו התנהגות בלתי נסבלת. מאידך, ללכת בדרך המפכל, ולפעול כמוהו, קשה לי. מה גם שאם מתרוממים מעל האירוע ומסתכלים במבט על כלל מערכת יחסי הפרקליטות משטרה, להסלים כעת את המריבה, רק יעשה טוב למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק. וד"ל [ודי לחכימא ברמיזא]. המפכל אכן פעל פה באופן שערורייתי, אך יש אינטרסים של המדינה שצריך לשקול".

אבל ניצן מודה במייל סודי: המפכ"ל התנהג שערורייתית, אבל לא נעזור "כי זה יעשה טוב למי שרוצה ברעת המערכת, ודי לחכימא". זמן קצר אחר כך יסגור את תיק החקירה נגד השוטרים. סוף. pic.twitter.com/Dt2aGLHwCP

— עמית סגל Amit Segal (@amit_segal) September 7, 2020

אז המפכ"ל פועל באופן שערורייתי ופוגע במח"ש אבל יש אינטרסים של "המדינה" שצריך לשקול. והיות שנדמה כי חלק מבכירי הפרקליטות משוכנעים שהמדינה זה הם, אז בכלל יש פה פגיעה כפולה ומכופלת. פרקליט המדינה החליט אפוא שיש "להתרומם" מעל האירוע ולזרוק את מח"ש מתחת למכבש הטירוף של המפכ"ל.

"מסמנים מטרות ומגייסים עמדות לצורך השגת המטרות"

סעדה מתאר את ניצן בתור "איש שהאמת לא נר לרגליו, הוא איש שמסמן מטרות ומגיע אליהן גם במחיר עיוות דין". דברים קשים אלו אינם מפתיעים במיוחד למי שעקב אחר התנהלותו של ניצן לאורך השנים. אבל אפילו ניצן הוא לא העיקר פה משום שהוא לא יותר מאשר שיקוף של המערכת שעמד בראשה – הפרקליטות. חשוב מאוד לציין שבפרקליטות יש הרבה אנשים שעושים עבודתם נאמנה. ברם, אם בשל העוצמה הרבה שמסורה לידיה ואם בשל הרסנים החלשים המושתים עליה, הפכה הפרקליטות לארגון כוחני שמגיב בדורסנות אין קץ כלפי מי שמאיים על "האינטרסים" שלו.

דבריו של סעדה על ניצן מזכירים אמירה המיוחסת למני מזוז לאחר שמונה ליועץ משפטי לממשלה בשנת 2004. אמנון אברמוביץ סיפר אז כי מזוז אמר שבפרקליטות "מסמנים מטרות ומגייסים עמדות לצורך השגת המטרות". האשמה חמורה זו, והאשמות אחרות גרועות לא פחות, כבר נשמעו לא פעם בעבר כלפי גורמי האכיפה בכלל וכלפי הפרקליטות בפרט.

כך, למשל, רובי ריבלין אמר בשנת 2003 כי "מתעורר החשש שאולי יש פה כנופייה של שלטון החוק. שברגע שיש צורך, ברגע שיש מישהו שמאיים על החבורה, פועלים נגדו ברשעות גדולה ומתוך סימביוזה מוחלטת בין הרשות החוקרת, הרשות התובעת והרשות השביעית". ריבלין סיכם את דבריו במילים קשות ביותר: "לכן אני אומר לך שהם כנופייה האנשים האלה. כנופייה כמו כל כנופייה אחרת. אלא שהשם של הכנופייה הזו הוא כנופיית שלטון החוק"

השופטת הילה גרסטל שכיהנה כנציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה, סיפרה ב-2017 כי כשמונתה לתפקיד, הזהירו אותה חבריה השופטים שמדובר בגוף "מאוד כוחני". חוויותיה כנציבת הביקורת הביאו אותה לומר את הדברים הבאים על הפרקליטות: "הרגשתי שבר, שבר עמוק באמון שלי בפרקליטות. זה גוף שיש בו היום משהו חולה, גם ברמה הניהולית וגם ברמה הערכית". על שי ניצן אמרה כי "בתקשורת בינינו היו מספר פעמים שהתרשמתי... שיש קושי עם העניין הזה... של דיוק ושל אמירת אמת" והוסיפה שבאמות המידה שלה הוא אינו מתאים לשמש כפרקליט המדינה.

בשנת 2020, אמר פרופ' מני מאוטנר בריאיון רדיו כי "פרקליטות המדינה פועלת בתרבות ארגונית קלוקלת, ואין סיכוי שהיא תתוקן מבפנים, ולכן צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית-ממשלתית שתבדוק מה קורה בפרקליטות ואת תפירות התיקים שעשתה".

פרופ' מני מאוטנר, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א לשעבר, אמר ליובל אלבשן ו-@naamasik: "פרקליטות המדינה פועלת בתרבות ארגונית קלוקלת ואין שום סיכוי שהיא תתוקן מבפנים. לכן צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית ממשלתית, שתבדוק מה קורה בפרקליטות ואת תפירות התיקים שהיא עשתה"

— כאן חדשות (@kann_news) January 17, 2020

איזונים ובלמים

הדברים שסיפר סעדה בריאיון שלו אולי אינם חדשים אבל הם צריכים לגרום לכל אזרח במדינת ישראל לישון פחות טוב בלילה. הבעיות המבניות שמשתקפות מהריאיון הן אותן בעיות ידועות ומוכרות היטב במערכת אכיפת החוק. המערכת חולה משום שאין עליה איזונים ובלמים נאותים כנדרש במדינה דמוקרטית, וזאת למרות הכוח העצום שמסור לידיה. בקרב חלק מהבכירים במערכות האכיפה והמשפט בישראל התפתח שילוב מסוכן בין שכרון כוח קיצוני לבין התפיסה ששלטון החוק לא חל עליהם. למרבה הצער, אפילו הגורמים המרסנים החלשים שיש על מערכות אלו, מנוטרלים עם הזמן. אלשיך אולי לא פירק את מח"ש לגמרי, אבל כדי למנוע מהגוף שחוקר את המשטרה להפריע למפכ"ל הכוחני, מונתה קרן בר-מנחם לעמוד בראש המחלקה. על פי הדיווחים פרקליט המדינה והמפכ"ל דחפו למנות אותה ולא בכדי. וכך, ראשת מח"ש שאמרה שתפקיד המחלקה הוא בעצם "לתת שירות למשטרה", פעלה בנחישות לנטרל את מח"ש כגוף חוקר. אבל לפרקליטות הייתה הצלחה גדולה אף יותר בניטרול האיזונים והבלמים על עוצמתה הרבה. כזכור, לאחר שהוקמה נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, עשתה הפרקליטות כל אשר לאל ידה כדי לסכל את עבודתה. בסופו של דבר נבחרי הציבור נכנעו מול לחץ הפרקליטות והחליפו את נציבות הביקורת בנציבות תלונות הציבור שאין לה שום שיניים. וכך, נציב תלונות הציבור יכול להוציא דו"חות חריפים והפרקליטות יכולה לפטור אותם בלא כלום, כמו שהיא אוהבת. אחרי הכל, שי ניצן כבר הסביר כי "ביקורת, בדומה לאנטיביוטיקה, מועילה רק כשהיא נעשית במידה, אם מגזימים עם הביקורת, זה מסוכן. ביקורת-יתר היא כמו מתן תרופות-יתר".

התרופה להתנהלות העבריינית לכאורה של המפכ"ל ושל פרקליט המדינה ולבעיות המבניות בפרקליטות ובמשטרה היא אותה תרופה שיש לתת בכל מקרה של מערכת רבת עוצמה ונטולת רסן – יצירת מנגנוני איזונים ובלמים נאותים. כך, למשל, מח"ש צריכה להיות מחלקה חזקה עם סמכויות המוגדרות בחקיקה ראשית. מח"ש צריכה להיות לא רק מחוץ לפרקליטות אלא לגמרי מחוץ למשרד המשפטים. יתרה מזאת, מח"ש צריכה להיות ממונה לא רק על חקירת שוטרים אלא גם על חקירת עובדי הפרקליטות וזאת משום הסימביוזה בין המשטרה לפרקליטות יוצרת ניגוד עניינים מובנה בחקירת פרקליטים שסרחו. במקום האסקופה הנדרסת הידועה כנציבות תלונות הציבור, יש להקים נציבות ביקורת על הפרקליטות עם סמכויות יותר מקיפות ויותר נרחבות ממה שהיה לנציבות הביקורת המקורית. בנוסף, את תפקיד ראש התביעה הכללית יש להפריד מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולתת לתובע הכללי סמכויות להורות על חקירות של שוטרים ופרקליטים דרך מח"ש. מנגנוני איזונים ובלמים אלו ואחרים הם הדרך לעזור למשטרה והפרקליטות לחזור ולהתמקד בטובת הציבור במקום ביוקרה אישית ובנאמנות מערכתית.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא