סופר כותב במכונת כתיבה וברקע חלליות במעופן   מקור: נוצר בדיפ.איי.אי

לכל ספר יש הבטחה. זו הבטחה שלא נאמרת, אבל היא חוזה מחייב בין הסופר לקורא. למה אני מתכוון? אם הקורא קונה את הספר שלך, זה אומר שהוא רוצה לקרוא על הנושא שהבטחת לכתוב עליו, ומכאן "ההבטחה".

פעם זה היה ברור לחלוטין. אם הייתי רוצה לקרוא ספר בלשי שבמוקד שלו תעלומת רצח, אז הייתי הולך לאגתה כריסטי שאספה תשעה אנשים בבית סגור, רצחה אחד מהם, וכל שאר הספר נועד למצוא מי הרוצח (סוגה הידוע בכינוי "Whodunit"). ההבטחה הלא כתובה בז'אנר הזה היא שאתה תוכל לגלות בעצמך מי הרוצח עוד לפני הבלש בסיפור לפי הרמזים הניתנים בספר. האם אגתה כריסטי תמיד התחייבה על זה? ממש לא. כשמספר סופרים התחילו לעשות "בלגן" בז'אנר הזה, קם לו סופר בשם רונלד נוקס (שהיה גם כומר קתולי, תאולוג, ושדרן רדיו) וכתב את עשרת החוקים המחייבים את הסופרים בז'אנר הזה. על פי נוקס, סיפור בלשי "חייב להציב במרכזו גילוי תעלומה; תעלומה שמרכיביה מוצגים בבירור לקורא כבר בשלב מוקדם של ההליכים, ואשר טבעה מעורר סקרנות – סקרנות אשר מוצאת את סיפוקה בסוף הסיפור". בין עשרת הכללים קבע נוקס שחובה להזכיר את הרוצח כבר בחלק הראשון של הסיפור, שאסור שהרוצח יהיה סיני (זה היה מוטיב נפוץ ב-"תור הזהב" של הספרות הבלשית), ושאסור שהבלש יהיה הרוצח. כמעט מיותר לציין שאגתה כריסטי עברה על החוקים האלו, ולא פעם אחת.

כיום, רבים מהסופרים לא מנסים אפילו לעמוד בהבטחות שלהם. כשאני בוחן ספר כעורך, אני מיד קורא על מה הוא מספר. תחילה, אני מוודא באיזה ז'אנר הוא נכתב. אם אני מצפה לקרוא ספר מדע בדיוני ואני מגלה שמדובר ברומן רומנטי, אני מאוד אתאכזב כי ארגיש שמישהו רימה אותי. וזאת הרגשה שמלווה אותי בהרבה מהספרים כיום. ישנם ספרים שמתהדרים בכך שהם מדע בדיוני מלחמתי, אבל למעשה הם עוסקים בדברים אחרים לגמרי. ישנם ספרים שמבטיחים שהם פנטזיה אפית, אבל בפועל הם פנטזיה רומנטית ועוסקים יותר במערכות יחסים בין בני אדם לחיות קסומות מאשר בנורמות הז'אנריות.

אז איך עומדים בהבטחה? דבר ראשון, רומזים מה הולך לקרות בספר כבר בעמודים הראשונים שלו. אלו העמודים שקובעים את הטון של הספר ושמהם אפשר להבין באיזה ז'אנר עסקינן. שנית, יש את הכריכה האחורית. אני יודע שלא כולם קוראים את הכריכה האחורית, וזה בסדר גמור, כי יש מנהג מגונה לתת שם ספוילרים משמעותיים. עם זאת, יש כיום כל כך הרבה ספרי מדע בדיוני ופנטזיה, והיות שאני רוצה לדעת על מה הספר שאני הולך לקרוא לפני שאני מתחיל לקרוא אותו, הכריכה האחורית היא הדרך לגלות זאת. בכריכה האחורית אפשר לקבל משפט או שניים לגבי העלילה של הספר, כמו, למשל, "האנושות נמצאת במלחמה מול חייזרים מנקודת המבט של החייזרים". זו הבטחה. אם מעניין אותי לקרוא על מלחמה נגד חייזרים, אקרא את הספר ואצפה לקבל מדע בדיוני מלחמתי, ולא סיפור נוגע ללב מנקודת המבט של החייזרים, אודות האנתרופולוגיה שלהם, מערכות היחסים שהם מנהלים וקבלת האחר בזמן שהמלחמה מתנהלת רק ברקע של הסיפור – כי זו תהיה הפרת הבטחה. אם אני חושב על מדע בדיוני מלחמתי, אני מיד חושב על ג'ק קמפבל (סדרת "הצי האבוד") או דיוויד ובר (סדרת הונור הרינגטון) שמאוד מצליחים בז'אנר הזה, כי הם תמיד עומדים בהבטחה שלהם.

המלצת העורך: סיימתם לכתוב ספר? מעולה. עכשיו תתחילו לעבוד על ההבטחה שלכם. דעו למי הספר הזה מיועד, ואל תנסו למצוא מילות באז רק כדי למכור את הספר. אולי הספר יימכר טוב יותר אם תמכרו הבטחה כוזבת, אבל הקוראים יאבדו את אמונם בכם והאמון זה הדבר העיקרי ששומר על הקשר בין הסופר לקוראים.

צפריר גרוסמן הוא לקטור ראשי, עורך ומתרגם בהוצאת "אופוס", מתמחה בספרי מדע בדיוני ופנטזיה, תרגם את "ריקוד עם דרקונים" מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין, "חולצות אדומות" מאת ג'ון סקאלזי, "פחדיו של האדם החכם" מאת פטריק רותפס ו-"הערפילאים: האימפריה האחרונה" מאת ברנדון סנדרסון

users: צפריר גרוסמן

עוד בנושא

אולי יעניין אתכם

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר