וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי – לזכרה של המשוררת נעמי שמר

בתמונה נעמי שמר מבקרת בירושלים, 1967

היום, 26 ביוני, מלאו עשרים שנה לפטירתה של המשוררת והמלחינה נעמי שמר. היא נולדה וגדלה בקבוצת כנרת, והחלה לנגן בפסנתר בגיל שש. שמר דחתה את שירותה הצבאי כדי ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב ובאקדמיה למוזיקה בירושלים. אחרי שהתגייסה, צורפה ללהקת הנח"ל שהוקמה זמן קצר לפני כן. אחרי שחרורה החלה בקריירה הארוכה והפורה שלה, במהלכה חיברה והלחינה (וגם תרגמה) שירים ופזמונים רבים שהפכו לנכס צאן ברזל של התרבות הישראלית.

שמר שלטה היטב בכל מכמני מורשת ישראל – מהתנ"ך דרך ספרות חז"ל ועד הקבלה וסיפורי חסידים – והיטיבה ללהטט בהם בווירטואוזיות גאונית הן בשיריה ההומוריסטיים והעממיים ביותר והן בשיריה שהיו להמנונים. שיריה ההמנוניים היטיבו לנסח את המאוויים, הגלויים והכמוסים, של עם ישראל בשעות משבר ובשעות שמחה וניצחון.

את "ירושלים של זהב", בעיניי הטוב בשיריה ומהשירים החשובים בתולדות הזמר העברי, היא כתבה לכבוד החלק האמנותי (הלא תחרותי) של פסטיבל הזמר והפזמון שנערך במוצאי יום העצמאות, 15 במאי 1967, בבנייני האומה בירושלים. השיר שנכתב כקינה על ירושלים המחולקת, התכתב עם מקורות תנ"כיים וחז"ליים, ביניהם מגילת איכה, למשל בשורה "איכה יבשו בורות המים" להלן:

איכה יבשו בורות המים

כיכר השוק ריקה

ואין פוקד את הר הבית

בעיר העתיקה.

"ירושלים של זהב" ביטא רגש מודחק בקרב העם, ומרגע שהושר, הוא הצית את הדמיון ועורר באחת את הרגש הכבוי. לגמרי במקרה, באותו יום עצמו נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר, הזרים כוחות לחצי האי סיני, והחלה תקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים, שבה שוחררה העיר העתיקה ואוחדה ירושלים. הקינה הפכה למזמור תודה ושמר הוסיפה לשיר את הבית "חזרנו אל בורות המים":

חזרנו אל בורות המים

לשוק ולכיכר

שופר קורא בהר הבית

בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע

אלפי שמשות זורחות

נשוב נרד אל ים המלח

בדרך יריחו.

להקת "היהודים", רביב כנר ו-400 זמרים ונגנים בביצוע ייחודי לשיר "ירושלים של זהב" במסגרת מופע "רוק על החומות" שהתקיים על חומות העיר ירושלים כחלק מחגיגות 55 השנים לשחרור העיר

בימים כבדי הדמים של מלחמת יום הכיפורים כתבה נעמי שמר את שירה ההמנוני "לו יהי". מילות השיר מבטאות את דאגתה של שמר לשלום החיילים הלוחמים בחזית ואת תקוותה שישובו בשלום:

בתוך שכונה קטנה מוצלת

בית קט עם גג אדום

כל שנבקש לו יהי.

זה סוף הקיץ סוף הדרך

תן להם לשוב הלום

כל שנבקש לו יהי.

חווה אלברשטיין מבצעת את השיר "לו יהי" בפני חיילים במהלך מלחמת יום הכיפורים

בשבר הגדול שלאחר רצח רבין, תרגמה נעמי שמר את השיר "הו, רב חובל" של וולט ויטמן, המשורר הלאומי של ארצות הברית, שנכתב לאחר רצח הנשיא אברהם לינקולן. השיר שנכתב במלאת שנה לרצח רבין, היטיב לבטא את תחושת האבל הכבד ששרתה על החברה הישראלית.

אבוי לבי לבי לבי

הו כתם דם שותת

באשר רב החובל שלי

צונח קר ומת

לבי לבי לבי

הו כתם דם שותת.

מיטל טרבלסי מבצעת את השיר "הו, רב חובל" במשדר מיוחד במלאת שנה לרצח רבין

אחד משיריה האחרונים נכתב במהלך מתקפת הטרור הנוראה, המכונה בלשון מכובסת "האינתיפאדה השנייה". באותם ימים מרים שבהם מחבלים מתאבדים התפוצצו באוטובוסים, במסעדות ובדיסקוטקים, כתבה שמר שיר נחמה ותקווה – "בדמייך חיי". המילים לקוחות מפסוק בספר יחזקאל: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (פסוק זו מופיע גם בסדר ספירת העומר בנוסח עדות המזרח ובמדרש ל-"ארמי אובד אבי" בהגדה של פסח). השיר הקסום הזה, שנכתב לפני 24 שנים, הולם גם את הימים המרים הפוקדים אותנו עתה. וכמו בזמנים הקשים ההם, גם עתה אפשר למצוא את הכוח שנעמי שמר, בהשראת דברי הנביא, באה לנסוך בעם באמצעות שירהּ, ואת האמונה שמן הימים רוויי הדם נצא לחיים מלאי תקווה ושלום ושלווה וחסד.

המילים העתיקות נותנות בי כח

בקולות העתיקים אמצא מרפא

הם עוזרים לי לחיות

הם עוזרים לי לצמוח

לברוא עולם יותר יפה

ואעבור עלייך ואראך

מתבוססת בדמייך

ואומר לך בדמייך חיי

חיי, חיי, בדמייך חיי

ואומר לך בדמייך חיי

ופתאום מעל ראשי נפתחת קשת

מניפה צבעונית נפרשת

מבשרת חיים, מבשרת תקווה

ושלום ושלווה וחסד

ואעבור עלייך...

רוחמה רז מבצעת את השיר "בדמייך חיי"

אורי הייטנר הוא איש חינוך, חקלאי ופובליציסט