"תשעה זרים מושלמים" מאת ליאן מוריארטי

תשעה בני אדם מתקבצים למשך עשרה ימים בחוות בריאות, המבטיחה למשתתפים בריאות פיזית משופרת, השגת שינוי תודעתי וחיים מאוזנים יותר. בין המשתתפים אפשר למצוא הורים וילדה עם סוד עגום בעברם, בני זוג שזכייה בלוטו הרסה את יחסיהם וסופרת מעבר לשיאה.

הספר מלווה את המשתתפים לאורך שלל הפעילויות שהם חווים בחווה: ארוחות, יוגה, סדנת שתיקה של חמישה ימים ועוד. אט אט חושפות הדמויות את סודותיהן, אך דמותה של מאשה, מנהלת חוות הבריאות, הופכת חידתית יותר ויותר.

הרומן מנסה לשלב בין דרמה למתח. ככל שהשהות מתארכת, כך מבינים המשתתפים כי שיטותיה של מאשה אינן אורתודוכסיות, בלשון המעטה. היא מוכנה לנקוט באמצעים דרסטיים ואף מסוכנים על מנת לטלטל את עולמם של באי החווה ולהביאם לכדי תובנות משנות חיים.

כתיבתה של מוריארטי מהפנטת ומושחזת: "משפט אינסופי, דקיק כקור עכביש, מעוטר בדימויים דמויי יהלומים, עם הרבה יותר מדי אוגדים ומשמעות כה מעורפלת, עמוקה בהכרח, היה כרוך סביב צווארה של פרנסס [הדמות של הסופרת, ד. ש.], אבל לא באמת התאים לה, אז היא תלשה אותו והשליכה לחלל, ושם הוא צף בחופשיות עד שלבסוף סופר ביישן בדרך לקבלת פרס בפסטיבל תפס אותו מהשמיים והשתמש בו כדי לחנוק את אחת הגופות היפהפיות שלו".

אליה וקוץ בה, הכתיבה קולחת, אבל חשיפת פצעי העבר של הדמויות, מייגעת וכמעט משעממת. הטקסט בנוי קרעים קרעים, ובשל עומס הדמויות, הטרגדיות שלהן אינן נכנסות ללב הקורא והקשרים ביניהן אינם מעניינים במיוחד. גם מרכיבי המתח ברומן שחוקים ובנאליים, ואפילו בשביל קוראת המתקשה בצפיית הנולד, כמוני, העלילה אינה מותחת והסוף צפוי למדי.

הרומן "תשעה זרים מושלמים" בנוי מכל המרכיבים הנכונים אבל התוצאה מאכזבת. הדמויות לא מעניינות, העלילה עמוסה וחסרת מיקוד, ולאורך הספר הקורא פשוט הופך קהה חושים למתרחש. בשורה התחתונה, רצוי לוותר.

דניאלה ש. היא מבקרת הספרים של אתר דיומא