אישה מבוגרת   מקור: פקסלס (רון לאך)

"בגיל מסוים מתנקזות כמעט כל השאלות שאדם שואל את עצמו למעשה לשאלה אחת: איך נכון לחיות את החיים".

בריט-מארי, דמות המופיעה גם בספר "סבתא שלי מוסרת דרישת שלום ותודה", עוזבת את בעלה הבוגד ויוצאת לדרך עצמאית, אולם מבחר המשרות המוצעות לה בלשכת התעסוקה מצטמצם למשרה אחת בלבד – למנהלת המרכז הקהילתי בעיירה שכוחת אל השוכנת לצדו של כביש מהיר. וכך, בגיל לא צעיר, ללא כל ניסיון תעסוקתי, בריט-מרי שמעולם לא חשבה על צרכיה, עוברת לבורג, עיירה נידחת וכמעט שוממה מאדם.

לאורך שהותה בבורג תתוודע בריט-מארי אל הדמויות השונות בעיירה: האחים עומר, וגה וסמי; חבורת שחקני הכדורגל; סוון השוטר המחזר אחריה; בנק, כבדת הראייה, עמה תעבור להתגורר; ודמות בשם "מישהי" שהיא בעלת הפיצרייה המשמשת גם כמוסך, כמכולת וכסניף הדואר המקומי.

בריט-מארי ממרקת שוב ושוב את המרכז הקהילתי של בורג, את ביתה של בנק ואת הפיצרייה של "מישהי". את החלונות היא מנקה (בעיקר) באמצעות חומר הניקוי "פאקסין", מותג בו נתקלה עוד בהיותה ילדה: "אישה עמדה והשקיפה דרך חלון נקי ותחתיה הופיע הכיתוב: 'פאקסין מאפשר לך לראות את העולם'. בריט-מארי התאהבה בתמונה הזאת. כאשר בגרה הבריקה את חלונות ביתה מדי יום עם פאקסין וראתה את העולם כאוות נפשה. רק שהעולם אף פעם לא ראה אותה".

על אף ניסיונה להעמיד מחיצות בינה לבין האנשים המתגוררים בעיירה, הללו יחדרו אט אט אל לבה. בריט-מארי מתמנה, באופן שמפתיע גם אותה, למאמנת קבוצת הכדורגל של הילדים. הכדורגל תופס מקום מרכזי בהווי של בורג ומלווה את הסיפור לכל אורכו, מרגע הגעתה לעיירה – "המגע הראשון של בריט-מארי עם הכדורגל בבורג הוא כשהכדור פוגע בראשה" – ועד סופו של הספר – "וגה בועטת בכדור מעל החצץ והעיסה הבוצית, והוא מתגלגל ונעצר במרחק מטר מבריט-מארי. בריט-מארי מכניסה את הרשימה לתיק לופתת אותה עד שאגרופיה מלבינים, כמי שחיכתה חיים שלמים שמשהו כבר יתחיל. ואז היא פוסעת כמה צעדים זעירים קדימה ובועטת בכל כוחה בכדור. כי היא כבר לא יודעת איך אפשר אחרת".

העלילה של "בריט-מארי היתה כאן" פשוטה אבל העומק הרגשי אליו מגיע הסופר מרטיט את לב הקורא. בריט מארי כבשה את לבי ותכבוש גם את לבכם. הכדורגל יהפוך לחזות הכל והשאלה כבדת המשקל השזורה בטקסט לכל אורכו – "איך נכון לחיות את החיים" – תזכה לתשובה רצינית ואמיתית. מומלץ בחום.

בריט-מארי היתה כאן / מאת פרדריק בקמן
ידיעות ספרים, 2017
תרגום: יעל צובארי
360 עמודים

דניאלה ש. היא מבקרת הספרים של אתר דיומא

users: דניאלה ש.

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר