גלקסיה NGC 4414   מקור: ויקיפדיה (צוות האבל הריטג')
בתמונה הגלקסיה NGC 4414

עלילת ספרו של ענר שלו אינה מקורית במיוחד. רומן מתלקח בין גבר נשוי לסטודנטית צעירה. הרומן מטלטל את חיי שניהם, טורף את האמת לפיה חיו ומשנה את השקפת עולמם. ודאי קראתי כמה עשרות רומנים שזו עלילתם. פעמים קרובות נופלים רומנים מסוג זה במלכודת הגנריות הקלישאתית אולם שלו מיטיב לבדל את גיבורי עלילתו ולהפוך את סיפורם לכזה שנותר בזיכרון קוראיו.

לטעמי סוד הקסם של הספר טמון בשני מוטיבים המבדילים אותו מרומנים אחרים הנסובים סביב ציר עלילה דומה.

המוטיב הראשון הוא המעטפת שענר מעניק לטקסט כולו – דיון בטבעו של החומר האפל, הטווי בקורי העלילה, הולך ומתפתל ונע עמה. דיון זה הוא מדעי בעיקרו אולם משמש מטאפורה לחיי הנפש של הדמויות ומוסיף ממד מפתיע ורב עומק לעלילה:

"כבר במחצית הראשונה של המאה העשרים גילו מדענים שכמות החומר הנראה בגלקסיית שביל החלב אינה מספיקה כדי להסביר את הדינמיקה שלה ואת מהירויות הכוכבים. בהמשך התברר שהמצב דומה גם בגלקסיות אחרות, וכמויות 'החומר החסר' הנדרש להסברת הדינמיקה הנצפית הלכו וגדלו...

הניסיונות להסביר את הפער הזה על ידי חורים שחורים ועל ידי חומר רגיל... עלו בתוהו. מכאן נובעת מסקנה מדהימה: רוב החומר ביקום הוא חומר אפל. לא רק שאי אפשר לראות אותו, אין לנו שום מושג על מהותו, מאיזה חלקיקים הוא מורכב, לאילו חוקים הוא מציית...

את החומר האפל, אנחנו לא רואים. לא מבינים, לא מסוגלים לפענח.

רוב העולם הוא סוד. הסוד הוא שגרת היקום, ואולי גם שגרת הקיום. רוב האנרגיה מסביבנו היא אפלה, בלתי נודעת, וכוח דחייה סודי, מסתורי, מנצח בסוף את כוח המשיכה".

המוטיב השני, שאינו שכיח בספרות העברית, הוא התיאורים המיניים בטקסט. לתחושתי, תיאורים של אקטים מיניים בעברית אינם מאוזנים ונוטים לאחד מקצוות הקשת. לעתים התיאור מרומז מאד ושמרני, לעתים גראפי עד אי נוחות. שלו מוכיח יכולת נדירה בקטעים הארוטיים בספרו שכן הוא מצליח להכניס את הקוראים למיטה עם הזוג ומאפשר להם לחוות מיניות ואינטימיות בו זמנית. כתיבה כזו דורשת עין מדויקת ויד מיומנת. הספר גדוש מיניות וענר משרטט אותה ביד אוהבת, לפרטי פרטים אך מבלי להגזים:

"והוא הפשיל את הכותונת שלה והתחיל ללקק אותה בפנים הירכיים עד שהגיע לשׂער הערווה ולערווה עצמה, שהיתה לחה ונפוחה, והחדיר את הלשון פנימה, ובידיים המשיך ללוש את כל הגוף שלה מתחת לכותונת, והיא התחילה להתפתל... והוא הוציא את הלשון וליקק אותה קצת יותר למעלה, מרגיש את הירכיים שלה נלפתות סביבו, מרגיש אותה רועדת, והיא אמרה לו, אדם, מה אתה עושה? רציתי לגמור כשאתה בפנים...

הוא הוריד את התחתונים ואמר לה, את יכולה לגמור עוד פעם... הוא התחכך בה קצת ושם את כפות הידיים שלו מתחתיה, ועיסה אותה והידק אותה אליו, כאילו שכל האגן שלה הוא עכשיו ברשותו, כאילו הוא שולט בו לגמרי, וברגע שצלל לתוכה הוא הרגיש עונג לא רגיל...

והוא שאל, את אוהבת את זה? והיא אמרה, כן, אדם, זה כל כך טוב, והוא אמר, תצמידי את הרגליים, והיא שילבה רגל על רגל כשהוא בתוכה, והוא שאל, איך זה עכשיו? והיא אמרה, עוד יותר טוב, הצורה שבה היא לפתה אותו היתה כל כך מושלמת שהוא אמר לה, אווה, את מדהימה, את יודעת את זה? תישארי ככה תמיד, אל תיתני לי לצאת אף פעם, והיא אמרה, אין שום סיכוי שאני אתן לך לצאת, אין שום סיכוי שאני אתן לך ללכת".

אהבתי את הספר והטלטלתי עם הדמויות לאורך הדרך, שקעתי במעברים בין העבר להווה, בין העולם היומיומי לזה האסטרופיזיקלי, בין מה שהדמויות אומרות ועושות למה שהן מרגישות, בין הגופים המחוברים לנשמות הנפרדות. שלו כותב באופן סוחף ומקורי על נושא שגרתי ומוכר ואני ממליצה על ספרו בחום.

החומר האפל / ענר שלו
כנרת זמורה-ביתן, 2014
284 עמודים

דניאלה ש. היא מבקרת הספרים של אתר דיומא

users: דניאלה ש.

עוד בנושא

אולי יעניין אותך

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר