מיאמוטו מוסאשי – הסמוראי שקרא תיגר על המסורת היפנית

הדפס מאמצע המאה ה-19 המתאר את הדו-קרב המפורסם שנערך בשנת 1612 בין מיאמוטו מוסאשי (משמאל) לבין סאסאקי קוג'ירו

מִיָאמוֹטוֹ מוּסָאשִי (1584–1645) היה סמוראי ואומן לחימה בחרב מהמעלה הראשונה, ונחשב אולי לגדול לוחמי החרב במסורת היפנית. במהלך חייו נלחם בדו קרב יותר משישים פעם ולא הפסיד אף לא בקרב אחד. הוא גם השתתף בשלוש ממערכות המלחמה הגדולות של תקופתו – קרב סקיגהארה ב-1600, המערכה על טירת אוסקה ב-1615, ודיכוי מרד שימאברה ב-1638.

ברבות השנים, הפך מוסאשי לגיבור תרבות ביפן – נכתבו על אודותיו עשרות מחזות, ספרים וספרי מָאנגָה (קומיקס יפני), והופקו אין ספור סדרות טלוויזיה וסרטים המספרים על מהלך חייו.

בערוב ימיו התבודד במערה בשטחו של מקדש זן, לא הרחק מהעיר קוּמָמוֹטוּ אשר באי קיוּשוּ. במערה זו העלה על הכתב את תורתו שהתגבשה במהלך שנים של לחימה ובעזרת תובנות שהגיע אליהן בשנים מאוחרות יותר. זהו ספר "חמש הטבעות". הספר נכתב כדי לשמש חומר עזר לתלמידי דרך הלחימה של מוסאשי, חיבור המתמצת את עיקרי התאוריה והפרקטיקה של שיטתו, אך ב-"חמש הטבעות" יש הרבה יותר. הספר מציג את תפיסת החיים של מוסאשי כלוחם וכסמוראי ואת דרך מבטו על העולם ועל מקומו של האדם בו.

הספר זכה לפופולריות רבה גם במערב. "חמש הטבעות" תורגם לשפות רבות ושווק כספר המפתח להבנת סוד הכוח היפני וכמדריך לאסטרטגיה העסקית של חברות יפניות. כמובן, הספר עדיין פופולרי מאוד ביפן, והוא ממשיך לצאת עד ימינו במהדורות שונות, בתרגום ליפנית מודרנית ובצירוף פרשנויות חדשות; כמעט תמיד הוא נתפס כמקור השראה והכוונה לבניית אופי חזק, הנותן כלים לחיים מלאים תוך הגעה למיצוי היכולות האישיות. על אף ש-"חמש טבעות" הוא יציר של תקופה ותרבות כה שונים משלנו, יש בו נקודות מבט מרתקות כמו גם עקרונות מעשיים הניתנים ליישום בחיים המודרניים.

מוסאשי כאינדיבידואליסט וכנון-קונפורמיסט

מוסאשי היה אדם יוצא דופן בנוף היפני של תקופתו. חשיבתו עצמאית ונון-קונפורמיסטית, הוא אינו מושפע ממסורות, מנהגים ותכתיבים חברתיים. מאפיינים אלה ניכרים לא רק בכתיבתו, אלא גם באישיותו ובמהלך חייו. מוסאשי נשאר כל חייו עצמאי – רוֹנִין, סמוראי ללא אדון, ללא מחויבות רשמית אך גם ללא התמיכה והביטחון שבהשתייכות. במאמר זה אסקור מספר מאפיינים של חשיבה כמו-מודרנית – מאפיינים הזרים לחשיבה היפנית המסורתית – המופיעים באופן בולט במשנתו.

האינדיבידואליזם של מוסאשי נוכח מאוד בספר "חמש הטבעות". כך, למשל, מוסאשי כותב בשפה מקורית משלו. בתקופתו, כחלק מהמחשבה הקונפוציאנית שדגלה בהסתמכות על חכמת העבר, היה נהוג לבסס טיעונים ודעות על טקסטים קנוניים קדומים או "אמיתות" מושרשות ומקובלות. אולם, כפי שמוסאשי מעיד בהקדמה לספר, הוא אינו נשען כלל על מושגים ורעיונות בודהיסטיים או קונפוציאניים שרווחו באותה תקופה, ואף לא נעזר בחיבורים צבאיים או אסטרטגיים קודמים. גם כשהוא שואל מושגים קיימים הוא יוצק בהם תוכן אחר, שונה מן המקובל. מחשבתו עצמאית לגמרי ומבוססת רק על ניסיונו ותובנותיו האישיים.

מוסאשי הוא ריאליסט גדול, שאינו מתייחס לתפיסות ולמושגים מטאפיזיים, רוחניים או דתיים, ולא משתמש בהם כשהוא פורשׂ את משנתו. הוא אינו מדבר על התגלות או על מפגש עם ישות עליונה כזו או אחרת שהעניקה לו את סודות הלחימה – דבר שהיה נפוץ ביותר בקרב מייסדי שיטות לחימה ביפן המסורתית. הוא גם אינו עוסק בכוחות מיוחדים המגיעים מתוך תרגול רוחני כלשהו וזאת על אף שתפיסות כאלו היו נפוצות בטקסטים בני הזמן על אומנויות לחימה, ובמידה רבה כך הדבר גם היום. כפי שמשנתו מכתיבה, הוא תמיד נשאר עם שתי רגליים על הקרקע, ונותן מקום רק למה שעבר את המסננת האכזרית של לחימה לחיים ולמוות.

מוסאשי בולט כנון-קונפורמיסט בתוך התרבות היפנית של תקופתו. אחדים מרעיונותיו מהפכניים, וקוראים תיגר על המסורת והמוסכמות הנהוגות ביפן, שאז, כמו היום, היו בעלות השפעה חברתית חזקה ביותר. בין התפיסות הייחודיות למוסאשי ניתן לציין את גישתו להוראה, שדוגלת בהתאמת החומר והקצב לכל תלמיד לפי יכולתו. הוא התנער ממסורות של "ידע סודי" וחומר מתקדם ואפוף מסתורין הנמסר רק למתי מעט, ובכך למעשה צידד בשיתוף ידע והפצתו. מוסאשי גם אינו מהסס למתוח ביקורת על מוסכמות נהוגות בעולם אומנויות הלחימה, וכן תפיסתו עומדת לעתים בסתירה למהותו של אתוס מעמד הסמוראים. עקרון ההקרבה העצמית לפיו הסמוראי לא יהסס להקריב את חייו לטובת אדונו, משימתו או חובתו, אינו מקובל על מוסאשי שאומר שעל הסמוראי להילחם כדי לנצח תמיד וכדי להישאר בחיים.

נקודה חריגה נוספת במחשבה היפנית של התקופה, וחשובה ביותר במשנתו, היא תפיסת ההסתמכות העצמית שלו. לפי גישתו, גם בתוך מציאות שבה כל אחד הינו חלק מהמרקם החברתי והתרבותי שבו הוא חי, בסופו של דבר גורלו של אדם בידיו. קארמה או גורל מוכתב מלמעלה אינם קיימים, על האדם ללכת בדרכו שלו ולא להסתמך על אחרים או על המסורת. גם אין להסתמך על בודהא או על האלים, או כפי שכתב: "יש לכבד אותם אך לא לבקש מהם דבר".

"ציפור שיר על עץ שקמל", ציור של מיאמוטו מוסאשי

העקרונות "המודרניים" בכתיבתו של מוסאשי

בעולם בעל היררכיה קפדנית בו מסורות ומנהגים נוקשים, יחד עם מוסכמות חברתיות ואמונות עתיקות הכתיבו את מסלול חייהם של רוב האנשים, מוסאשי חשב אחרת וחי אחרת. מלבד אינדיבידואליזם, מקוריות, יצירתיות ושיתוף ידע, ישנם עקרונות "מודרניים" נוספים המופיעים בכתיבתו של מוסאשי שוב ושוב.

השכלה – מוסאשי גרס שיש לרכוש ידע ומיומנויות מגוונות שיעזרו להבנה טובה יותר של המציאות. מוסאשי היה נאה דורש ונאה מקיים ומעבר להיותו לוחם חרב מהולל היה גם אסטרטג צבאי, צייר מחונן, מעצב גנים ומתכנן ערים.

אנליזה – מוסאשי כותב רבות על החשיבות של השימוש הנכון בידע, בחושים ובאינטואיציה כדי לאבחן לעומק את היריב, את הסיטואציה ואת הסביבה. רק מתוך הניתוח הכולל הזה של מצב העניינים, מתוך הבנה נכונה של הנסיבות ומתוך ראיה נכוחה של המציאות, לטוב ולרע, ניתן לקבל החלטה על דרכי פעולה.

תועלתנות – זהו הקו המנחה בחשיבתו של מוסאשי. אסור ללכת שבי אחר הטיות חשיבה או רגש כאלו ואחרות, יש להשתמש אך ורק במה שמועיל, ולזנוח את מה שאינו. רק מה שמקדם לעבר הניצחון – או לעבר כל מטרה אחרת – ראוי שנעשה בו שימוש.

מצוינות – על הלוחם להתאמן ולתרגל עצמו ללא הרף. יש לשאוף תמיד להשתפר ולהתעלות, להיות הטוב ביותר בכל דבר שתעשה. ההתקדמות יכולה להיות איטית אך היא תמיד שם. ערך זה מתומצת יפה באחד המשפטים בספר: "היום אנצח את עצמי של אתמול".

גמישות מחשבתית – מוסאשי כותב רבות על הסכנה שבתלות: תלות בהרגלים, תלות בכלים או תלות באנשים. כדי להתמודד מול סכנה זו, מוסאשי מדבר על הצורך להתאים את דרכי הפעולה והאמצעים למצב, כל פעם מחדש, על הצורך לשנות תכניות בהתאם למציאות, ועל החיסרון במחשבה "מרובעת" ומקובעת.

אחריות – מוסאשי מסביר כי אין לצפות לעזרה מאחרים ואדם צריך לסמוך על עצמו בלבד. באמצעות משמעת עצמית, פיתוח יכולות על ידי תרגול בלתי פוסק, וראייה נכוחה של המציאות, אדם יכול לשפר את עצמו, להתקדם ולהגיע אל מטרותיו. הצד האחר של מטבע זה טמון בהבנה שאין להאשים אחרים, או לתלות את הכישלונות בסביבה, במזל או בכוח עליון. מה שהאדם עושה הוא באחריותו הבלעדית.

מיאמוטו מוסאשי

דמותו של מוסאשי מצטיירת לרוב כדמות של לוחם אומן עשוי ללא חת שאין שני לו בלחימה בחרב. העובדה שהיה גם אומן ואיש אשכולות ידועה פחות, אבל מעבר לכך, מוסאשי היה גם פורץ דרך – אדם בעל חשיבה שונה, עצמאית ומקורית שהתנתקה מכבלי החברה, המסורת והחינוך היפנים המקובלים למעמדו ותקופתו. מוסאשי לא רק הטיף או לימד את דרכו של הלוחם, הוא עצמו היה לדרך, וגילם אותה בחייו ובחשיבתו.

גיא רנן הוא מוסמך בלימודי יפן המתמחה בהיסטוריה של הסמוראים ובתרבותם, עוסק מעל שלושים שנה באמנויות לחימה יפניות

* מבוסס על מאמר שפורסם לראשונה בבלוג הינשוף