פֶּרֶק מִסֵּפֶר – "כעבור עשרים שנה" מאת צ'רלי דונלי

פלאיה דֶל רֶיי, קליפורניה

יום שבת, 5 ביוני 2021

החצר האחורית של מוֹזלי ג'רמֵיין היתה האוקיינוס השקט. למעשה זו היתה רצועת חוף יפהפייה וגם האוקיינוס, אבל הדבר הראשון שאנשים שנכנסו אל הבית בפלאיה דל ריי הבחינו בו היה הנוף המרהיב של הים שנשקף מבעד לכל החלונות שהשתרעו על פני קירות שלמים.

העיצוב הפתוח כלל אי במטבח שהגיע עד הסלון רחב הידיים. דלתות ההזזה העשויות זכוכית של הפטיו היו פתוחות הערב. הן נעלמו כליל לתוך הקירות ואפשרו לרוח מהים לאוורר את הבית. בפטיו האחורי היו מספר מפלסים מאבן איטלקית מיובאת. שולחן מלבני ארוך שנראה כאילו נלקח מחדר ישיבות חלש על מרכז האבן, מרחק מדרגות ספורות מברכת שחייה. השולחן נערך ל-40 אורחים, ומול כל כיסא הונחו שתי צלחות, שלוש כוסות, סכו"ם בזווית של 90 מעלות בדיוק וכרטיס עם שם בהתאם לסידור הישיבה שקבע מר ג'רמיין בעצמו.

הערב נערך אירוע סוף העונה עבור אנשי רשת חדשות אייץ'-אֶיי-פי – הרשת המובילה ברייטינג נכון לעכשיו. בראש ענקית המדיה עמד מוזלי ג'רמיין. הוא היה מנכ"ל הרשת מאז שנות התשעים, וקיבל את התפקיד כשהמגישים של התוכניות בשעות הפריים טיים היו אלמונים, הרייטינג היה גרוע והרשת בקושי היתה על המפה. אבל לג'רמיין היה חזון בנוגע להגשת החדשות. הוא בחר את המגישים והכתיב את התוכן. אם תוכנית לא הצליחה למשוך קהל מספיק גדול הוא החליף את המגיש במישהו חדש. אם שעת חדשות לא הצליחה להתחרות במהדורות הערב של הרשתות הגדולות, המגיש הוחלף במישהו חדש. הוא עשה את זה לעתים קרובות כדי שהעובדים שלו יישארו צייתניים ודרוכים וכדי להבהיר לכולם שאנשים צופים בחדשות אייץ'-איי-פי, לא רק במגיש מסוים. אבל כשתוכנית אחת הצליחה והתבלטה מעל כל השאר הוא הקפיד לדאוג שהמגיש יהיה מרוצה. מוזלי ג'רמיין היה האדם שמשך בחוטים ושלט בכל ההתרחשויות ברשת. הערב הזה היה חגיגה של עוד עונה מוצלחת שכבשה את פסגת הרייטינג של שידורי הכבלים. זאת היתה גאלה שנתית בבית החוף המרשים של הבוס שבה חגגו הצלחה והתפארו בעושר וברעיון שעם חריצות, עבודה קשה ונאמנות, אין דבר שהאורחים שנבחרו בקפידה לא יכולים לעשות. אייברי שנאה כל רגע.

היא הגיעה לבדה. לא היה לה בן זוג – עוד נושא שעליו תוכל לדבר עם הפסיכולוג שלה – וגם אם היה לה, זה לא היה רעיון טוב להביא אותו לאירוע השנתי המייגע הזה. היא היתה צריכה להתרכז. היא לא יכלה להרשות לשום דבר להסיח את דעתה כשהיא נכנסת לגוב האריות. מר ג'רמיין היה ידוע בנטייתו לדחוק את העובדים שלו לפינה ולכפות עליהם הסכמים שלא תכננו להתחייב אליהם. החוזה של אייברי עמד להיגמר בעוד שבועות ספורים ובינתיים לא התרחש משא ומתן רציני בנוגע לעתידה ברשת חדשות אייץ'-איי-פי וכמגישה של "אירועים אמריקאים". אייברי סירבה להצעה להארכת החוזה שקיבלה לפני מספר שבועות. זו היתה הצעה ראשונית שנועדה לבדוק באיזו התנגדות תיתקל הרשת. אייברי, באמצעות הסוכן שלה, דחתה אותה על הסף בטענה שהיא רוצה להתרכז בחודשיים האחרונים שלה ב"אירועים אמריקאים" ולוודא שהתוכנית תישאר בראש טבלת הרייטינג לפני שתתפנה לחשוב על דברים ילדותיים כמו כסף והמשך הקריירה שלה. זה היה קשקוש מוחלט. היא ידעה את זה, מוזלי ג'רמיין ידע את זה וכל בכיר אחר ברשת ידע את זה. אבל אייברי נימקה את הדחייה באופן שהקשה על מר ג'רמיין להתווכח איתה. אז הוא לא התווכח. אבל הערב, בבית שלו, הוא יתווכח ועוד איך. הצעד הזה היה קלף מיקוח מושלם. היא סיימה את העונה בנקודת שיא ויכלה עכשיו לחזור לשולחן המשא ומתן עם תחמושת. אייברי והסוכן שלה עבדו על הצעה נגדית, אבל בינתיים לא החזירו לרשת תשובה. עכשיו, בשעה שאייברי נהגה לביתו של הבוס שלה, היא היתה מתוחה. הנוכחות שלה בביתו של מוזלי ג'רמיין תוביל בוודאות לשיחה עם הבוס שלה על תוכניותיה לעתיד. הערב הזה היה אמור להיות חגיגה, זמן שבו אף אחד לא מדבר על עסקים וכולם נהנים מההצלחה שלהם ברשת אייץ'-איי-פי. אבל אייברי ידעה מה הולך לקרות. הערב הזה היה מארב מתוכנן מראש והיא היתה צריכה להיות מוכנה אליו.

השערים נפתחו והיא נכנסה בריינג' רובר האדום שלה לרחבת החניה העגולה. מר ג'רמיין שכר שירותי חניה לנוחיותם של האורחים שלו, ואייברי מסרה את הרכב שלה – מתנה שרכשה לעצמה אחרי שחתמה על חוזה ההגשה של "אירועים אמריקאים" – לגבר צעיר ומנומס שהושיט לה תג בתמורה. אייברי בחרה את הלבוש שלה לאירוע הערב בקפידה. היא לבשה מכנסיים מחויטים בגזרה צמודה שהבליטו את רגליה הארוכות. גובהה היה 1.77 מטרים ועם גובה כזה היא לא היתה צריכה הרבה עזרה. חולצה לבנה ללא שרוולים חשפה את זרועותיה החטובות ושידרה כוח – דבר שתמיד היה דרוש לה כשדיברה עם מוזלי ג'רמיין. שערה עם הגוונים הערמוניים נאסף לקוקו אופנתי כדי שלא יתעופף על פניה ברוח של פלאיה דל ריי. היא לא יכלה להרשות לעצמה לעמוד מול מר ג'רמיין ולתחוב כל הזמן קווצות שיער מאחורי אוזניה. היא עלתה במדרגות הקדמיות ועקביה הגבוהים נקשו על האבן. גם זו היתה בחירה מכוונת. עם העקבים גובהה היה 1.82 מטרים. כשג'רמיין יצליח למצוא אותה היא תוכל לעמוד מולו ולהסתכל עליו בגובה העיניים.

מארחת קידמה את פניה בדלת הקדמית עם מגש של גביעי שמפניה. אייברי לקחה גביע ולגמה ממנו. זו היתה שמפניה מצוינת, כרגיל. ג'רמיין לא חסך בהוצאות בחגיגות השנתיות האלה שאליהן אייברי הוזמנה כבר פעמיים.

היא חצתה את המבואה, הלכה אל קצה המטבח וראתה את כריסטין סוונסון.

"אה, הגעת!" אמרה כריסטין.

"תודה לאל!" אייברי תפסה בידה. "תני לי דיווח, הערכת מצב מהירה."

"באת במצב רוח לוחמני! מעולה!"

"הייתי צריכה ללבוש בגדי הסוואה."

"ג'רמיין נמצא בפטיו והוא במצב רוח חגיגי. וגם מר הילארי כיבד אותנו בנוכחותו."

"הילארי?"

דייוויד הילארי היה בעליו המיליארדר של תאגיד התקשורת אייץ'-איי-פי מדיה, שחדשות אייץ'-איי-פי היתה אחת מחברות הבת שלו. הוא כיהן כיושב הראש הפעיל של מועצת המנהלים, וכמעט שום דבר לא קרה בחברה ללא האישור שלו.

"כן. הוא לובש חליפת כותנה לבנה, נראה כאילו הרגע חזר ממכון שיזוף ומשלב זרועות עם אשתו החמישית. היא נראית כאילו רק עכשיו סיימה את הקולג'."

"בטח עם תואר בתקשורת."

זה הצחיק את כריסטין. "היא לא צריכה תואר. אם יש לה שכל היא תתגרש ממנו בעוד שנתיים ותיקח איתה 100 מיליון."

"תמיד משמח אותי כשאחת הגרושות שלו לוקחת לו חלק מהכסף." אמרה אייברי. זה קרה פעמיים במהלך תקופת עבודתה הקצרה בחדשות אייץ'-איי-פי.

"למה גברים עשירים בטירוף כל כך מטומטמים בכל מה שקשור לנשים?" שאלה כריסטין.

"כי הם חושבים עם המפשעה שלהם ולא מצליחים לשלוט בעצמם."

תמונה של אביה של אייברי צצה במוחה והיא מיהרה לסלק אותה. היא לא יכלה להרשות למחשבות טורדניות להפריע לה הערב, והשנאה שלה לאביה היתה הדבר הטורדני ביותר. אבא שלה היה עוד נושא לשיחה עם הפסיכולוג שאת שירותיו תשכור ביום מן הימים. אבל הערב היא צריכה להיות מרוכזת ומחושבת. אייברי לגמה מהשמפניה וסקרה את הקהל. היא תרשה לעצמה לשתות כוס אחת בלבד ואז תעבור לשתות סודה עם קרח וליים. היא רצתה להיטמע בקהל בטבעיות אבל גם לשמור על ראש צלול. שמפניה היתה המשקה האידיאלי מבחינתה למטרה זו. היא גרמה לה להרגיש משוחררת – לא כפי שהרגישה כששתתה וודקה ויין – אחרי לגימות ספורות בלבד.

"מה התוכנית?" שאלה כריסטין.

"בואי נתנגב אל החוף ונתחבא שם עד ארוחת הערב."

גם זה היה צעד אסטרטגי. אייברי רצתה שמר ג'רמיין, ועכשיו גם מר הילארי, ידעו שהיא הגיעה. היא תתחמק מהם עד כמה שתוכל ותחכה עד שיישתו יותר מדי ויאבדו את צלילות המחשבה. ואז, כשארוחת הערב תוגש, היא תמצא את מקומה בשולחן הארוך, תדביק חיוך רחב על הפנים ותשב עם כל שאר העובדים בחדשות אייץ'-איי-פי, רחוקה ומוגנת. לפחות למשך הערב הזה. מחר הוא יום חדש.

"להתחבא על החוף נשמע מעולה," אמרה כריסטין. "אני אגנוב בקבוק של דום פריניון או מה שהדבר המדהים הזה לא יהיה ואפגוש אותך שם."

הן החליפו נשיקה מהירה על הלחי והתפצלו לכיוונים שונים. אייברי התחילה לפלס דרך בזהירות בין האורחים במסיבה והקפידה להתחמק מהמוקשים שידעה שמחכים לה.

כעבור עשרים שנה / צ'רלי דונלי
מטר, 2024
תרגום מאנגלית: יסמין קלין
424 עמודים מודפסים

צ'רלי דונלי הוא סופר אמריקאי