"שומרי המגדלורים" מאת אמה סטונקס   מקור: ההוצאה

פרק חמישי

הלן

אז זהו זה, היא חשבה כשראתה אותו מחנה במרחק מה את מכוניתו, מוריס מיינור ירוקה כהה, שצינור המפלט שלה הזדקר מאחור כמו מקטרת עקומה. הלן שאלה את עצמה למה הוא נוהג בדבר הזה. הוא ודאי עשיר, אם להאמין למה שנטען על ספריו: סופר של רבי-מכר וכל הסיפור.

היא זיהתה אותו מיד, אף על פי שהוא לא תיאר את עצמו בטלפון. אולי היתה צריכה לבקש תיאור, כי מוטב לנקוט משנה זהירות לפני שמכניסים הביתה אנשים זרים. אבל זה היה חייב להיות הוא. הוא היה לבוש במעיל צמר כחול, ועל פניו היתה מקובעת ארשת רצינית ולמדנית, כאילו עיין שעות בכתבי יד שלא סיפקו לו את מבוקשו.

"די כבר," אמרה הלן בהיסח הדעת לכלבה, ששפמה התחכך בכף ידה. "אני אוציא אותך אחרֵי." היא תלך עד החורשה ותטייל איתה על מצע העלים והזרדים הלח והקריר. המחשבה שיהיה משהו אחרֵי, הרגיעה אותה.

הסופר נשא תיק קנבס, והיא תיארה לעצמה שהוא מלא בקבלות ובמציתים. בעיני רוחה הוא גר בבית שבו מיטות לא מסודרות וחתולים ישנים על דלפקים. הוא בוודאי אכל דגנים לארוחת בוקר, משהו שיצא מקופסה קרועה, אבל נגמר לו החלב לכן הסתפק בטיפת מים מהברז. סיגריה בזמן שהוא חשב על מיידן רוק ורשם לעצמו את השאלות שרצה לשאול.

עברו שנים רבות כל כך, והיא עדיין ממשיכה בזה. היא קובעת אבחנה כבר ממבט ראשון, לפני כל דבר אחר, ועל פי אמת המידה הזאת היא מודדת את כל האנשים החדשים שהיא פוגשת. האם גם הם איבדו מישהו, כמוה? האם הם מבינים את ההרגשה הזאת? האם הם עומדים בצד שלה של החלון, או מהעבר האחר ובמרחק עצום? אבל היא הניחה שאצלו זה לא משנה אם כן או לא: הוא סופר, הוא יכול לדמיין.

אם כי בנקודה זו היתה הלן ספקנית: ביכולתו לדמיין את הבלתי אפשרי. היא חשבה על זה כעל נפילה. ללא משקל. בלי להאמין. היא חיכתה שמישהו יתפוס אותה, אבל חלפו הרבה-הרבה שנים ואיש לא תפס אותה, והיא המשיכה ליפול וליפול, ולא היו פתרונות, לא בהירות, לא סגירת מעגל. המושג הזה – סגירת מעגל – נעשה אופנתי בימים אלה כדי לתאר אנשים שהזוגיות שלהם נכשלה או פוטרו מהעבודה, והיא היתה סבורה, שבעצם אלה דברים פשוטים יחסית ואין בעיה מיוחדת להמשיך מהם הלאה. אלה לא דברים שדוחפים אדם לתהום ומניחים לו ליפול. זה קורה כשמאבדים אדם לרוח. בלי להותיר זכר, בלי סיבה, בלי רמז. איך דן שארפ, שמתעסק בספינות מלחמה ובנשק ובגברים השותים עד אובדן חושים במספנות, יכול לתאר לעצמו דבר כזה?

היא רצתה הדדיות עם דומים לה: לזהות אותם, ושהם יזהו אותה בתמורה. היא היתה רואה את האובדן על פניהם, אותם שדים שניסתה זמן רב כל כך לגרש, ולא כדבר גלוי לעין, כמרירות או כהרמת ידיים. היא היתה אומרת, "נכון את מבינה? את מבינה," ונכון שאין לדעת איך היו גומלים לה, אבל אם התוצאה לא תהיה איזושהי נקודת אור במובן של חביבות ושל הבנה, אז בשביל מה?

בינתיים המשיכו השדים לחמוק אל בין בגדיה בארון וצמררו אותה כשהתלבשה בבוקר או כשגילתה אותם רובצים בקרן זווית ומקלפים את העור מאגודליהם. חסרה לה הידיעה הוודאית, אמרו הפסיכולוגים (כבר עבר הרבה זמן מאז ביקרה אצלם), וּודאות היא לפחות קורטוב של משהו שאפשר לנעוץ בו ציפורניים.

ואז הוא הגיע, הוא פתח את השער. הוא התקשה לסגור אותו אחריו, כי הבריח החליד. "סקארבורו פייר" נשמע ברדיו של המטבח, והשיר סחרר קלות את הלן, התוגה שבו, המילים שדיברו על קצף ים ועל חולצות מלמלה ועל אהבה אמיתית שהיא חמוצה יותר ממתוקה. מחשבות פרועות חדרו לראשה מדי פעם, על ארתור ועל השניים האחרים, אבל בסך הכול למדה לרסן אותן. אילו סודות היה המגדלור יכול לספר. סודותיהם של הגברים היו קבורים תחת מים כמו הסוד שלה.

הלן זכרה את בעלה פיסות-פיסות, קשקשים יבשים שהתעופפו סביב כמו עלים הנכנסים מדלת המטבח. לפעמים תפסה קשקש אחד והיתה מסוגלת להתבונן בו היטב, אבל לרוב ראתה את העלים מתעופפים סביב קרסוליה ותהתה מאין בכלל תגייס את הכוחות לטאטא אותם.

דבר לא השתנה בשיממון שהותיר אחריו האובדן. שירים המשיכו להיכתב. ספרים המשיכו להיקרא. המלחמות לא פסקו. עדיין נראו זוגות שרבו ליד העגלות בסוּפֶּר ואחר כך נכנסו למכונית וטרקו דלתות. החיים התחדשו שוב ושוב בלי לגלות אהדה. הזמן המשיך להיחפז במקצביו הרגילים, אותם יוצאים ובאים, אותם התחלות וסופים, התקדמויות הגיוניות שקיבעו דברים במקומם בלי לתת את הדעת על המצהלות שנשמעו בטרם עת בשולי העיר. זה התחיל כצהלה אחת שבקעה משפתיים יבשות. במשך השנים היא התחדדה לצליל צלול ומתמשך.

הצליל הזה נשמע עכשיו עם הצלצול בדלת. הלן טמנה את ידיה בכיסי הקרדיגן ומוללה את המוך בין אצבעותיה. היא אהבה את התחושה של הגלגול מתחת לציפורן שלה, משהו מכאיב שלא ממש כאב.

שומרי המגדלורים / אמה סטונקס
מטר, 2023
תרגום מאנגלית: עידית שורר
342 עמודים

אמה סטונקס היא סופרת ועורכת בריטית. אחרי שפרסמה מספר ספרים תחת שם בדוי, היא פרסמה את "שומרי המגדלורים" כרומן הראשון תחת שמה האמיתי

users: אמה סטונקס

עוד בנושא

אולי יעניין אתכם

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר