פֶּרֶק מִסֵּפֶר – "דברים שלא התגברנו עליהם" מאת לוסי סקור

פרק רביעי

"את לא נשארת כאן"

נעמי

"את בטח נעמי," השוטר אמר.

נראה שהייתי באמצע התקף חרדה, אבל די אהבתי את האופן שבו הוא ביטא את שמי בצורה ידידותית.

נראה שנוקס לא אהב את זה מפני שהוא התייצב לפתע לפניי, שותל את רגליו בפישוק רחב, זרועותיו שלובות.

"אכן," אמרתי, מציצה מעבר לנוקס. הגולם לא זז כשדחקתי בגבו.

הגבר הביט בנוקס, ומה שראה שם גרם לו לחייך.

"אני מפקד המשטרה כאן, אבל את יכולה לקרוא לי נאש. ממש נעים להכיר אותך, נעמי. אני מצטער שזה בנסיבות אלו. אפשר לשאול אותך כמה שאלות?"

"הו, בסדר," אמרתי, לפתע מייחלת שהייתי יכולה למצוא רגע לשטוף פנים ולסדר את השיער שלי. בטח נראיתי כמו שושבינת זומבי שיצאה מדעתה.

"למה שלא נשוחח לנו במגרש החניה," נאש אמר בהטיית ראש.

תשומת ליבה של ווייליי הייתה נתונה שוב לסרט בעודה לוגמת סוכר ירוק בטעם ליים.

"בטח." צעדתי אחריו החוצה והופתעתי כשנוקס הצטרף אלינו. הוא ניגש ישירות לג׳יפ של נאש, שעל דופנו נכתב משטרת נוקמאאוט, ונשען בעוינות על מכסה המנוע.

"אתה לא נחוץ לחלק הזה," נאש אמר לו.

נוקס חשף את שיניו. "אם תרצה שאעזוב, תצטרך להכריח אותי."

"אני מצטערת. הוא מתנהג ככה כל הבוקר," הסברתי לנאש.

"מתוקה, הוא ככה כל חייו," הצ׳יף הרחיב.

לא הבנתי עד שהם הפנו מבטים זהים זה לעבר זה. "אתם אחים, נכון?"

"די, באמת?" נוקס מלמל.

"קלטת," נאש אמר והפנה אליי חיוך זוהר. "אני האח הטוב."

"תעשה כבר את העבודה המזורגגת שלך," נוקס אמר.

"הו, עכשיו אתה רוצה שאעשה את העבודה שלי. אפשר להבין למה זה יכול לבלבל אותי כי —"

"רבותיי," התערבתי. המצב הידרדר במהירות עצומה. לא היה לי כוח לנטרל את המתח בין האחים, והיו לנו דאגות גדולות יותר. "אני לא רוצה להתערב כאן. אבל אפשר להגיע לקטע שעוסק באחותי?" הצעתי.

"נדמה לי שזה רעיון מעולה, נעמי," נאש אמר, וקרץ כשהוציא את הפנקס שלו.

נוקס נהם.

"אני אקח ממך תצהיר, ואז נחשוב מה צריך להיות הצעד הבא שלנו."

גבר עם תוכנית וחיוך. הוא ללא ספק הרבה יותר נחמד מאח שלו.

***

"אתה טוען שאני יכולה פשוט לקחת בעלות על בן אדם אחר?" ביקשתי להבהיר לאחר כמה רגעים. באמת שנזקקתי לעוד קפה. כישורי החשיבה שלי התפוגגו במהירות.

"טוב, לא הייתי מייעץ לך להתייחס לזה כאל ׳לקיחת בעלות׳. אבל בווירג׳יניה, טיפול בתוך המשפחה הוא דרך להשאיר ילדים עם בן משפחה כאפוטרופוס כאשר אין דרך להשאיר אותם עם הוריהם."

יכול להיות שדמיינתי את זה, אבל חשבתי שראיתי מבט זהיר חולף בין האחים.

"אז אני אהפוך לאפוטרופסית של ווייליי?"

הדברים קרו מהר כל כך. רק לפני רגע עמדתי להתחתן. עכשיו אני אחראית על החלטות בנוגע לעתידה של זרה בת אחת־עשרה.

נאש העביר יד בשיערו הסמיך. "זמנית. את ללא ספק אדם בוגר בריא ויציב."

"מה יקרה אם אני לא?" היססתי.

"בית המשפט לנוער ישכן את ווייליי בבית אומנה. אם תוכלי להישאר בעיר במשך כמה שבועות בזמן שננסה להסדיר את זה, לחוק לא תהיה בעיה להשאיר את ווייליי בידייך. אם הכול יסתדר, תוכלי אפילו להפוך את זה להסדר של קבע."

"בסדר." ניגבתי את ידיי בעצבנות באחורי מכנסיי הקצרים. "איזה דברים אנחנו צריכים להסדיר?" שאלתי.
"בעיקר מה אחותך זוממת ואיך זה ישפיע על האפוטרופסות."

"אני בצרות רצינות. אני זקוקה לכסף, נעמי."

נשכתי את שפתי. "היא התקשרה אליי אתמול. אמרה שהיא זקוקה לעזרה ורצתה שאביא לה כסף מזומן. אתה חושב שהיא בסכנה פיזית?"

"מה דעתך על זה — את תדאגי לווייליי ותשאירי לי את הדאגה לאחותך," נאש ייעץ.

הערכתי את הכוונה, אבל ידעתי מניסיון שאם את רוצה שמשהו יעשה כמו שצריך את צריכה לעשות אותו בעצמך.

"הבאת לה כסף מזומן?" נוקס שאל, מתבונן בי.

השפלתי את עיניי לכפות רגליי, מרגישה מטומטמת ונבוכה. ידעתי שלא הייתי צריכה לעשות את זה. "כן."

"היא קיבלה את הכסף?"

התמקדתי בפניו של נאש מפני שהם היו ידידותיות יותר. "חשבתי שנהגתי בחוכמה. חצי מהסכום היה במכונית ואת השאר השארתי במזוודה שלי."

על פניו של נאש הייתה הבעה אוהדת. נוקס, מנגד, רטן משהו לא מובן.

"טוב, אני מניחה שכדאי שאחזור פנימה ואציג את עצמי כמו שצריך בפני האחיינית שלי," אמרתי. "אני מבקשת שתעדכן אותי."

"את לא נשארת כאן."

ההכרזה הזו יצאה מפיו של נוקס.

הרמתי את ידיי באוויר. "אם הנוכחות שלי מטרידה אותך עד כדי כך, אז למה שלא תצא לחופשה ארוכה?"

אם מבטים היו יכולים להרתיח דם, דמי היה הופך ללבה.

"את לא נשארת כאן," הוא חזר. הפעם הוא הצביע על הדלת הרעועה עם המנעול השבור.

הו. זה.

"אני בטוחה שאצליח למצוא פתרון," אמרתי בנימה מעודדת. "צ׳יף —"

"תקראי לי נאש," הוא התעקש שוב.

נוקס נראה כמי שרוצה לדחוף את ראשו של אחיו דרך הדלת ההרוסה.

"נאש," אמרתי והפעלתי את כל הקסם שלי. "אתה יודע איפה ווייליי ואני נוכל להתאכסן במשך כמה לילות?"

נוקס הוציא את הטלפון שלו ולטש עיניים במסך בזמן שאצבעותיו נעו עליו בתוקפנות.

"אני יכול לקחת את שתיכן לבית של טינה. הוא לא בדיוק חמים, אבל זה לא מאוד סביר שהיא תפרוץ לשם ותהרוס את החפצים שלה," הוא אמר.

נוקס החזיר את הטלפון שלו לכיסו. מבטו נעוץ בי, והיה משהו זחוח בהבעתו שגרם לי עצבנות לא סבירה.
"זה כל כך נחמד מצידך. אני לא יכולה לומר לך עד כמה אני מעריכה את זה," אמרתי לנאש. "אני בטוחה שלנוקס יש דברים טובים יותר לעשות מאשר לבלות עוד זמן בחברתי."

"התענוג כולו שלי," נאש התעקש.

"אני רק אארוז את מה שנשאר מהחפצים שלי ואגיד לווייליי לאן אנחנו עוברות," החלטתי והתחלתי לצעוד לעבר החדר.

נהמה רועמת קטעה את ההקלה שחשתי, כיוון שסוף־סוף אשתחרר מנוקס בעל הקעקועים ורע המזג.

אופנוע, עליו רוכב גבר בגודל של דוב לפני תרדמת החורף, טס במורד הרחוב במהירות שוודאי עלתה על המהירות המותרת על פי חוק.

"לעזאזל, זה הרווי," נאש הפטיר.

"אז אני חושב שכדאי שתצא לרדוף אחריהם," נוקס אמר ועדיין נראה זחוח.

נאש נופף באצבע בכיוון אחיו. "אתה ואני נדבר אחר כך," הוא הבטיח ולא נראה מרוצה במיוחד.

"רוץ לאכוף את החוק," נוקס אמר.

נאש נפנה בחזרה אליי. "נעמי, אני מצטער שאני חייב להסתלק ולהשאיר אותך תקועה ככה. אני אהיה בקשר."

נוקס נענע את אצבעותיו בעוינות כשאחיו מיהר אל הג׳יפ שלו ויצא מהחניה באורות מבזיקים.
שוב, נותרתי בחברת נוקס. "לא היה לך קשר לעובדה שהטרמפ הנחמד והמנומס שלי נעלם, נכון?"

"למה נראה לך שאעשה דבר כזה?"

"בטח שלא כדי לבלות עוד זמן איכות בחברתי."

"בואי, פרח," הוא אמר. "נלך לארוז את הבלגן שלך. אני אקח אותך ואת וויי לבית של טינה."

"אני אודה לך אם לא תיגע בבלגן שלי," אמרתי בהתנשאות. אלא שהפיהוק הבלתי מתוכנן הרס לי את ההצגה. לא נשארה לי טיפת כוח וכל מה שיכולתי לקוות לו הוא שאצליח להחזיק מעמד ולהתמוטט רק אחרי שהוויקינג ייעלם.

דברים שלא התגברנו עליהם / לוסי סקור
הוצאת הספרנית, 2023
תרגום מאנגלית: יפעת הדר
526 עמודים

לוסי סקור היא סופרת אמריקאית. היא כותבת בסוגת הרומן הרומנטי