פֶּרֶק מִסֵּפֶר – "ילדות שווה – הורות מודעת מגדר" מאת טל ברייר בן מוחה

פרק שלישי

מילים ראשונות לתינוקת

ברוכה הבאה לעולם! כמה טוב שבאת.

תינוקת במשקל 2.900 ק"ג, 3.450 ק"ג ואולי 4.300 ק"ג. וזהו, בעצם.

מה שאפשר לומר עלייך מסתכם בשני דברים בלבד: המשקל שבו נולדת, ועובדת היותך בת.

כן. בת, בת, בת.

מעכשיו, כך יעוצבו החיים שלך. מי שאת, הדרך שבה יפנו אלייך, מה יחשבו עלייך.

עם היוולדך, ההורים שלך יפרסמו תמונה בפייסבוק עם המילים: "תכירו את הנסיכה החדשה בבית," או "הנה היפה שהצטרפה למשפחה."

עוד לפני שיצמח לך שיער יענדו לראשך קשתות וסרטים, את תקבלי את הכובע הוורוד, את הנצנצים, את הטייץ ההדוקים או את השמלה, וגם בובות ורודות רכות, מטבח ורוד, עגלה ורודה, וגם מראה קטנה ו... ורודה. כשתגדלי קצת, תגלי שהבנות מסביבך לובשות שמלות מסתובבות והולכות בנעלי בובה ומקבלות הרבה מחמאות כשהן לבושות כך. את תרצי גם אבל תמצאי שקצת קשה לרוץ בהן ושממילא יש להן נטייה להתלכלך מהר, אז בחצר הגן את תעדיפי לוותר על ארגז החול או על ריצה. להתגלגל? מה פתאום, הרי השמלה תתנפנף בכל פעם שתנסי, ומי בכלל רוצה קשרים בשיער? כן, את שונאת להסתרק, אבל לא מוכנה להסתפר כי לכל החברות שלך יש שיער ארוך וגם את רוצה. בעוד כמה שנים תגלי שמלבד השיער שעל הראש, את אמורה לרצות לוותר על כל יתר השערות שעל הגוף שלך. חלקן אומנם חיוניות לשמירה על האיברים שלך, אבל למי אכפת? מהר מאוד ישכנעו אותך שאת ממש לא צריכה אותן.

בתוך הגן יתנוססו התמונות שלך על לוח עם כותרת "הילד הזה הוא אני", אפילו שאת ממש ילדה. בהתחלה זה קצת יצחיק אותך, אבל אחרי כמה פעמים זה כבר לא יצחיק אותך ומתישהו בכלל תשכחי למה זה הצחיק אותך. את תיצרי בפינת "אני יוצר" ותחבשי כובע כי לימדו אותך ש"חכם בשמש". כשתצאי שוב לחצר ותרצי לשחק כדורגל, יביטו בך קצת עקום. אם יהיה לך מזל, צוות הגן יהיה בעדך. אם יהיה לך ממש מזל, עוד בת תבוא לשחק איתך. אולי גם הבנים יסכימו. אבל אם לא יהיה לך מזל, יגידו לך פה אחד שזה לא בשבילך. אולי בכלל לא תגיעי לשלב הבקשה כי אף חברה שלך לא משחקת כדורגל ולא יתחשק לך להיות יוצאת דופן, אז תעדיפי לשחק ב"משפחה".

אם תעשי מעשי שובבות, יגידו לך שככה לא מתנהגת ילדה טובה. אם תתפרצי במפגש, יזעיפו אלייך מבט ואת תלמדי לשבת יפה ולהצביע בשקט ולחכות הרבה זמן, גם אם לא מעט בנים לא הצביעו בכלל התפרצו ודיברו לפנייך. בסוף אולי תחליטי לוותר כי היד כבר כואבת ועל אימוני השרירים במתקן המתח בחצר ויתרת מזמן: בגלל השמלה יראו לך את התחתונים, וממילא לא תמיד מגיע תורך למתקן, ואת ילדה טובה, ממתינה ולא נדחפת.

הנה את בת שש ומתחילה לקרוא בספרים. אימא או אבא ייקחו אותך לחנות הספרים ויבקשו עזרה מצוות החנות. המוכרת תשאל: "ספר לבן או לבת?", ולא תתעניין במה שאת אוהבת. אולי את חולמת על סוסים והרפתקאות? אולי את עסוקה כל היום בקפוארה או בג'ודו, בטיסנים או בקומיקס? למי אכפת? את בת, ולכן תקבלי ספר על נסיכה יפהפייה שנקלעה לצרה וחולצה על ידי הנסיך, אלא אם ההורים יתעקשו על ספר אחר, ואז המוכרת תזעיף פנים ותגיד שהיא לא מאמינה שאת תאהבי את זה. "אבל," היא תמשיך ותגיד, "זו בחירה שלכם...". בתוך תוכך פתאום תתלבטי אם אולי בכל זאת היית צריכה לבחור ספר אחר.

בטלוויזיה תצפי בתוכניות על נסיכות. אם במקרה תציצי בתוכניות החביבות על המבוגרות והמבוגרים, תראי על המרקע בעיקר גברים, חיילים וגנרלים וראשי ממשלות, אלא אם זו תוכנית בוקר על אופנה. רוב הסיכויים שגם הרחוב שבו את גרה קרוי על שמו של גבר, מנהיג או מצביא, בדיוק כמו הרחוב שבו גרים הדודות והדודים שלך והרחוב שבו נמצא בית הספר שלך, שגם הוא בעצמו קרוי על שם גבר.

ושם, בבית הספר, ביום השפה העברית תלמדי על אליעזר בן יהודה, וביום העצמאות על הרצל ובן גוריון. את מכירה אותם היטב. התמונות שלהם תלויות כל השנה בכניסה לכיתה ליד התמונה של ראש הממשלה והרמטכ"ל. בשאר החגים תלמדי על משה רבנו, יהודה המכבי ומרדכי היהודי, ותביני שאף על פי שכולם רוצים שתמצאי את "המנהיגה שבך," בדרך כלל, אם את בת את לא מנהיגה.

את תלמדי שעדיף לא להוביל. זה לא בשבילך.

את תשמעי סיפור על "האריה שאהב תות" ו"האריה הרעמתן והג'ירפה גם" ו"אריה הספרייה" ו"אין אריות כאלה", ותגלי שאין כמעט בכלל סיפורים על לביאות. אולי זה ייראה לך קצת מוזר, במיוחד אם את יודעת שהלביאות עושות הכול: צדות יחד, שומרות על גוריהן ומגדלות אותן. והאריה? הוא לא עושה כמעט דבר, אז איך זה שהוא מלך החיות?

רוב הסיכויים שלא תעלי את השאלה הכל כך חשובה הזו, וגם אם כן, היא תישכח אחרי רגע כי כבר מאוחר ואת רוצה להגיע הביתה. אז תארזי את הספר על האריה ששאלת בספרייה בילקוט החדש שלך, ורוד ומנצנץ כמו של החברות ועליו מתנוססת דמותה של "הלו קיטי," שהיא דמות של חתולה בלי פה. מוזר לחיות בלי פה, אבל גם לך כבר אין כל כך.

כשתרצי לקנות חולצת בית ספר, יפנו אותך למחלקת בנות. כשתגיעי למחלקה, תגלי שאת בבעיה: החולצות שם צמודות ממש, ואם את לא אוהבת צמוד, את חייבת ללכת למחלקת הבנים, אבל כבר למדת שזה הפוך ממה שמקובל, והמוכרות לא מבינות למה את נמצאת שם. חוץ מזה, שם יש כל כך מעט צבעים וגזרה שכולם יודעים שהיא של בנים, אז את תחזרי אל מחלקת הבנות ותיקחי חולצה משם.

בשיעור חינוך גופני תעדיפי לא לעשות תרגילי מתח. פעם, בתחילת הגן עוד ניסית, ואחר כך ויתרת. וגם כשכבר כן עלית – החולצה, אוי, החולצה הצמודה כמעט עלתה יחד איתך.

וזו לא רק החולצה. גם בנוגע למכנסיים יעירו לך. יום אחד יגידו שהמכנסיים קצרים מדי וישלחו אותך הביתה "להתלבש". כשתחזרי לבית הספר, לכינוס שכבתי באודיטוריום, תשבי עם החברות הבנות ותחשבי שמזל שהבנים הקולניים – שמתפרצים לדברי המנהלת כל רגע, ושחזרו עם ריח של זיעה אחרי שעלו על המתח ושיחקו כדורגל בשיעור התעמלות – יושבים עם עצמם רחוק, בנפרד.
.
סוף סוף תביני כמה את אחרת.

ברוכה הבאה לעולם.

מילים ראשונות לתינוק

ברוך הבא לעולם! כמה טוב שבאת. תינוק במשקל 2.900 ק"ג, 3.450 ק"ג ואולי 4.300 ק"ג. וזהו, בעצם. מה שאפשר לומר עליך מסתכם בשני דברים: המשקל שבו נולדת, ועובדת היותך בן.

כן. בן, בן, בן.

מעתה ואילך, כך יעוצב כל מה שנוגע לחייך: מי שאתה, הדרך שבה יפנו אליך, מה שיחשבו עליך, מה מותר לך ומה לא, הצבעים שאתה אמור לאהוב ואלו שמהם אתה אמור להתרחק כמו אש, הציפיות שיש ממך – להנהיג, להציל ולכבוש...

אבל רגע, רק נולדת. אתה קטן כל כך וההורים שלך יפרסמו תמונה שלך בפייסבוק ויכתבו "הנה הגבר החדש שלנו...", או "קבלו את הכדורגלן שהצטרף למשפחה," או "המלך לבית משפחת..."

אתה תקבל כובע כחול ואוברול ג'ינס, ותגלה מייד שאומנם הבגדים שלך נוחים וכיף לרוץ ולהשתולל בהם ויש לך כיסים שאפשר לאסוף בהם מלא אוצרות בדרך לגן, אבל אוי, הצבעים כל כך מוגבלים ואחידים. גם הצעצועים שלך יהיו בצבעים דומים: חלליות ומשאיות כחולות ומשחק זיכרון כחול, וערכת מחקר בצבעי חום וכחול, וכדורגל לבן עם חידוש מרענן בצבע הריבועים – שחור. אז נכון, יש לך מעט צבעים אבל המשחקים שלך מפתחים את המחשבה, את היכולת, את העתיד! אולי תהיה אסטרונאוט, אולי מדען, אולי ספורטאי. וכמה חשוב שיש לך כדורגל, כי מהרגע שתתחיל ללכת, אבא או דוד או אח שלך (או כולם יחד) ילמדו אותך לשחק בו. אולי תאהב את זה ואולי לא. וגם אם לא תאהב את זה, כדאי שתלמד שאתה אוהב את זה. אתה בן וכל הבנים משחקים כדורגל! אחרת איך יהיו לך חברים? מה יגידו עליך?

אם תבקש בובה, זה יהיה נורא מצחיק ומוזר ואחר כך מדאיג. ההורים יבואו להתייעץ עם הגננת, ישאלו מה לעשות ויבדקו "מה קורה בגן?" אם תרצה מטבח צעצוע, זה עשוי להלחיץ מאוד את ההורים. אולי הם יסכימו אם במקום מטבח יקראו לזה "מטבח שף". בכל מקרה, ביום שבו תבכה תשמע מייד את המילים "אתה גבר," "מה, אתה ילדה?" ומייד יבוא ההסבר: "בנים לא בוכים."

בפעם הבאה שיהיה לך קשה עם אחד מהחברים, כבר לא תפנה אל המדריכה בחוג בגן ולא תאמר לה שקשה לך ושהוא מציק. בפעם הקודמת היא הצביעה על השרירים שלך ואמרה: "אתה כזה אמיץ וחזק, אני בטוחה שאתה יכול להתגבר." בפעם שאחרי, תחשוב טוב טוב ותיזכר בנסיך מהסיפור שהקריאו לכם בגן, ובאביר שראית בסרט בבית בסוף השבוע. אתה תבין שבנים לא בוכים וגם לא מבקשים עזרה – ותיתן בעיטה לזה שעצבן אותך. המדריכה בחוג תגיד לך שאסור להרביץ, אבל כשהיא תפגוש את אימא במקרה היא תקרוץ לה: "גידלת גבר גבר. שובב." גם אימא תגיד שאסור להרביץ, אבל אבא יגיד לך בלילה לפני השינה שאתה גיבור – גבר שבגברים.

אתה תשמע את המילה הזו שוב ושוב, ולא באמת תבין מה זה גבר. רק תבין דבר אחד: להיות גבר זה לא להיות נקבה. מה זה בכלל "נקבה" אתה עוד לא יודע, אבל כן ברור לך שאתה מוגדר על דרך השלילה, וזו ממש בעיה כי אף אחד לא יגדיר לך מה כן, אלא רק מה לא. זה כלל חשוב ביותר: "אתה חייב לזכור," ישננו בפניך, "אל תהיה נקבה." כל מה שאימא או המטפלת או הגננת או החברות בגן או בכיתה עושות, אסור לך. תתרחק כמו מאש!

בא לך לשחק בבובה? אי אפשר. אתה בן. אתה רוצה ללמוד בלט? אי אפשר. אתה בן.

איזה מזל שמגיל צעיר כל כך כבר ידעו שאתה כדורגלן ולימדו אותך כדורגל. ככה זה בנים.

עכשיו אתה כבר הולך לבית הספר ורואה את כל הגיבורים על הלוחות וגם את ראש הממשלה והנשיא והרמטכ"ל. אתה תלמד על אליעזר בן יהודה ועל החיילים ועל בן גוריון, משה רבנו, מרדכי היהודי ויהודה המכבי ובר כוכבא – הוא ניצח את האריה. ואתה כמוהו, גבר, אריה – מנהיג!

כן, מדי פעם נחמד לך ליזום ולהוביל ואתה אוהב להשתולל בקולניות, אבל אתה גם אוהב גם את השקט שיש לך כשאתה כותב או שר או רוקד. ויום אחד, כשתרקוד, אבא יסתכל בזעף, ובערב הוא יזכיר את זה ויגיד לאימא משהו באנגלית כאילו בנושא אחר. למוחרת תראה אותו במסדרון בית הספר בשיחה עם המורה. ויום אחרי, המורה להתעמלות – שהוא הגבר היחיד בכל הצוות חוץ מאב הבית – יציע לך בחיוך לשחק עם הבנים. "שמעתי שאתה אלוף בכדורגל," הוא יגיד.

אתה תלמד שאסור שיער ארוך ואסור ורוד, אפילו אם זה פס קטנטן במכנסיים. אסור אסור אסור. זה של בנות ואתה... אתה בן! אתה גבר! ואתה תלמד שאתה אמור להגן וללוות וללכת ראשון גם כשלא בא לך, ושכשקשה לך, אתה צריך לסתום. כמו גיבור העל שיש לך על הילקוט הכחול שלך, אתה תמיד צריך להיות חזק ויוזם, ואם קשה – מקסימום תחטיף בעיטה.

ואז, יום אחד, תגיע בריצה לאודיטוריום לכינוס השכבתי ותצליח למצוא מקום בין כל החברים ותנשום לרווחה: איזה מזל שאתה יכול להיות רחוק מכל החפירות של הבנות, להיות עם הבנים, גבר בין גברים. למרות שאתה עוד לא ממש סגור על מה המשמעות של "להיות גבר!" דבר אחד אתה יודע:

גבר זה ממש לא נקבה!

ברוך הבא לעולם.

ילדות שווה – הורות מודעת מגדר / טל ברייר בן מוחה

טל ברייר בן מוחה, מייסדת מנהיגותה – הורות מודעת מגדר וחינוך מודע מגדר, מרצה וסופרת, מחברת ספרי הילדות והילדים "לביאת" ו-"כדוריקוד" והספר להורים "ילדוּת שווה – הורות מודעת מגדר"