"עידן דרקולה" מאת קים ניומן   מקור: ההוצאה

פרק עשירי: קורי העכבישים

הוא היה בליימהאוס, קרוב אל התעלה. ניסיונו של בוריגרד לימד אותו כי המוניטין המרושע של המקום הזה היה מוצדק לחלוטין. מדי לילה היו נשטפות אל מרבצי הבוץ יותר גופות אנונימיות מאשר סך כל רציחותיו של סכין הכסף בשלושת החודשים האחרונים. לאחר חריקות רבות, התנודדויות וקפיצות עברה הכרכרה דרך שער ונעצרה. הנהג היה צריך להתכופף ככל הנראה כדי לעבור מתחת לקשת.

הוא אחז בידית מקלו-חרבו. הדלתות נפתחו עבורו ועיניים אדומות נצצו באפלה.

"אני מצטער על חוסר הנוחות, בוריגרד", נהם קול חתולי ורך כמשי, גברי אבל לא לחלוטין, "אבל אני בטוח שאתה מבין. אנחנו נמצאים במצב שאינו משביע רצון..."

הוא ירד מהכרכרה ומצא עצמו בתוך חצר הנמצאת באחד הרחובות בקרבת הרציפים. הערפל במקום זה היה דליל, ונתלה כמו אצות על בד צהבהב. אנשים הסתובבו בכל מקום. האיש שדיבר אליו היה אנגלי, ערפד לבוש מעיל טוב וחבוש בכובע רך, פניו מוסתרות באפלה. עמידתו, אפילו במצב של מנוחה, הראתה כי היה אתלט; בוריגרד לא היה רוצה לצאת לקרב אגרוף נגדו. האחרים היו סינים, בעלי צמות ומכופפים, ידיהם בתוך שרווליהם. רובם היו חמים אבל בחור גדול שעמד ליד דלת הכרכרה היה צאצא, עירום עד למותניו כדי לחשוף את קעקועי הדרקון ואת האדישות האל-מתית לצינת הסתיו.

כאשר האנגלי התקדם לעברו האיר אור הירח על פניו הצעירות. היו לו ריסים יפים כשל אישה, ובוריגרד זיהה אותו מיד.

"ראיתי אותך משיג שש שישיות משישה כדורים בשמונים וחמש", הוא אמר. "במאדראס. ג'נטלמנים נגד שחקנים".

הספורטאי משך בכתפיו בצניעות. "אני תמיד אומר שאתה צריך לפגוע במה שזורקים אליך".

הוא שמע את שמו של הצאצא בחדר הכוכב, מקושר אל מעשי שוד יהלומים נועזים אבל משעשעים. הוא הניח שמעורבותו של הספורטאי בחטיפה הזאת מאשרת כי הוא אכן היה קשור לאותם פשעים. בוריגרד האמין כי אפילו לג'נטלמן היה צריך להיות מקצוע, והוא תמיד תמך בשחקנים נגד הג'נטלמנים.

"מכאן בבקשה", אמר הפורץ החובבן, מחווה לעבר קיר אבן רטוב. הצאצא הסיני לחץ על לבנה וחלק בקיר נטה כלפי מעלה, יוצר פתח בקיר. "תתכופף או שתחטוף מכה בקודקוד. הצ'ינקים הארורים האלו נמוכים".

הוא הלך בעקבות הצאצא, שהיה מסוגל לראות בחשכה טוב יותר ממנו, ושאר החבורה הלכה בעקבותיו. כאשר הערפד התכופף שאגו הדרקונים על כתפיו בדממה והניפו את כנפיהם. הם התקדמו במורד מסדרון משופע, והוא הבין כי הם היו מתחת לרחוב. הרצפה והקירות היו רטובים ונוצצים, והאוויר היה קר וטחוב: החדרים האלו היו קרובים אל הנהר כנראה. כאשר עצרו ליד צינור שממנו היה ניתן לשמוע רעשי מים, נזכר בוריגרד באותן גופות אנונימיות, שככל הנראה נשלחו היישר מהמקום הזה. המעבר התרחב והוא הניח שחלק זה של המבוך נוצר לפני מאות שנים. חפצי אומנות, רובם עתיקים ואוריינטליים, עמדו בצמתים חשובים. לאחר פניות רבות וירידות ודלתות, החוטפים שלו היו בטוחים שלא יצליח למצוא את דרכו חזרה אל פני האדמה ללא ליווי. הוא שמח שהם המעיטו בערכו.

קול נשמע מאחורי הקיר והוא נרתע. הוא לא הצליח לזהות איזו חיה השמיעה את הקול הזה. הצאצא פנה למשמע הרעש ומשך בראשו של זחל מאבן ירקן. דלת נפתחה ובוריגרד הובל אל חדר עבודה מואר ברכות ומרוהט בקפידה. לא היו שם חלונות, רק פרגודים סיניים. במרכז החדר ניצב שולחן עבודה גדול, שמאחוריו ישב סיני עתיק. ציפורניים ארוכות וקשות נקשו כמו סכינים על קלסר. אנשים נוספים ישבו בכורסאות רכות שסודרו בחצי מעגל מסביב לשולחן. היצור שהשמיע את הרעש השתתק.

אדם אחד הפנה את ראשו, בדל סיגר אדום בפיו שיווה לפניו מראה של מסכת שד. הוא היה ערפד, אבל הסיני היה חם.

"מר צ'רלס בוריגרד", פתח הסיני, "אני שמח כל-כך שהואלת בטובך להצטרף אל חבורה כה עלובה ולא ראויה".
"אני מודה לך על שהזמנת אותי לכאן".

הסיני מחא כפיים והנהן לעבר משרת בורמזי קפוא פנים.

"קח את כובעו של אורחנו, את גלימתו ואת מקלו".

המשרת סייע לבוריגרד עם חפציו. כאשר הבורמזי היה קרוב מספיק, בוריגרד הבחין בעגיל הבודד על אוזנו ובקעקוע הטקסי על צווארו.

"דקויט?" שאל. הוא הכיר את הכת האסיאתית הידועה לשמצה.

"אתה אדם חד אבחנה", אישר הסיני.

"יש לי מעט ניסיון וידע על אודות האגודות החשאיות בעולם".

"אכן כן, מר בוריגרד. נפגשנו שלוש פעמים בעבר: במצרים, בקשמיר ובשנחאי. גרמת לי לבעיות לא מעטות".

בוריגרד הבין על מה הוא מדבר וניסה לחייך. הוא הניח שגורלו נחרץ.

"אני מתנצל, דוקטור".

הסיני נשען קדימה, פניו נראו באור, ציפורניו תקתקו. היה לו מצח גבוה וחיוך שהזכיר לבוריגרד שטן מדושן עונג.

"אין צורך בכך". הוא ביטל את דברי התנצלותו. "אלו היו דברים פשוטים, חסרי חשיבות. אין לי כל דרישה או תביעה ממך בנוגע אליהם".

בוריגרד ניסה שלא להראות את ההקלה שחש. על אף כל מעשיו הנפשעים, הפושע המנדריני היה אדם שעמד במילתו. הוא נקרא בשם "הדוקטור השטני" או "לורד המיתות המשונות". הוא היה חבר במועצת השבעה, הגוף השולט של הסי-פאן, ארגון פשע סיני ששלח את זרועותיו אל כל קצוות תבל. מייקרופט העריך כי הסיני היה אחד משלושת האנשים המסוכנים ביותר בעולם כולו.

"אם כי", הוסיף הסיני, "אילו הפגישה הזאת הייתה מתנהלת במזרח הרחוק, אני מאמין שהיא לא הייתה נעימה כלל וכלל עבורך, ועליי להודות, גם לא עבורי. אתה מבין את דבריי?"

בוריגרד הבין אותו היטב. זאת הייתה פגישה במסגרת שביתת נשק, אבל הדגל הלבן יוסר ברגע שמועדון דיוגנס ישלח אותו שוב לסכל את מזימות הסי-פאן.

"העניינים האלו אינם חשובים לנו כרגע".

הפורץ החובבן הגביר את עוצמת האור של המנורה והפנים הפכו להיות ברורות. היצור החורק התחיל לצרוח ורק מבט מהדוקטור השטני הרגיע אותו. בפינה אחת של החדר ניצב כלוב זהב גדול, שנבנה כאילו עבור תוכי בעל מוטת כנפיים של שני מטרים, ובו היה קוף ארוך זנב. הוא חשף את שיניו הצהובות בחניכיו הוורודות שהיו שני שליש מפניו. היה ידוע כי לסיני היה טעם משונה בחיות מחמד, ובוריגרד זכר היטב את מסיר הבוץ ממגפיו שהיה עטוף בעור נחש, מזכרת שלקח מאחת מפגישותיהם.

"אנחנו עושים פה עסקים", נחר ערפד שנראה כמו איש צבא, "זמן הוא כסף, זכור זאת..."

"אלף סליחות, קולונל מוראן. במזרח הדברים מתנהלים אחרת. כאן, עלינו להתאים את עצמנו לדרכי המערב, מהירות ופעילות, קדמה ותעשייה".

מעשן הסיגר קם ממקומו, וחשף את דמותו הכחושה והזקופה, שעליה היה תלוי מעיל שכיסיו סומנו בגיר. הקולונל התיישב מיד, משפיל עיניו. ראשו של המעשן התנודד מצד לצד כמו ראש לטאה, ניביו הציצו מעל לשפתו התחתונה.

"שותפי הוא איש עסקים", הוא הסביר בין ענני עשן, "שחקן הקריקט הזה הוא חובבן, גריפין שם הוא מדען, קפטן מקהית' – אשר, דרך אגב, מוסר את התנצלותו – הוא חייל, סייקס ממשיך בעסקי משפחתו, אני עצמי מתמטיקאי, אבל אתה, דוקטור יקר שלי, אתה אומן".

"אתה מחמיא לי".

בוריגרד שמע על הפרופסור. לאחיו של מייקרופט, הבלש המייעץ, היה עניין כפייתי בו. ייתכן שמדובר בפושע הבריטי הנורא ביותר שטרם הוצא להורג.

"אם שניים מתוך שלושת האנשים המסוכנים ביותר בעולם נמצאים בחדר אחד", הוא העיר, "עליי לשאול את עצמי, היכן השלישי?"

"אני רואה כי שמותינו ומקצועותינו מוכרים לך, מר בוריגרד", אמר הסיני. "ד"ר ניקולה לא היה יכול להתפנות אל הפגישה שלנו. אני סבור כי הוא חוקר ספינות טבועות על חוף טסמניה. הוא כבר לא חשוב לנו. יש לו עניינים משלו".

בוריגרד הביט לעבר הנוכחים האחרים בפגישה, אלו שעדיין לא זוהו. גריפין, אשר אותו הזכיר הפרופסור, היה לבקן שנראה כאילו התמזג עם הרקע. סייקס היה אדם בעל פני חזיר, חם, נמוך, חסון ואכזרי. הוא לבש מעיל פסים בצבעים בוהקים וראשו היה משוח בשמן זול. הוא נראה זר בפגישה מכובדת שכזו. רק הוא, מבין כולם, נראה כמו פושע אמיתי.

"פרופסור, אם תוכל להסביר נא לאורח המכובד שלנו..."

"תודה לך, דוקטור", השיב האיש שכונה לפעמים "נפוליאון של הפשע". "מר בוריגרד, כפי שאתה יודע, אין לאיש מאיתנו – ואני כולל אותך בינינו – מה שנקרא מטרה משותפת. כל אחד מאיתנו הולך בתלם משלו. כשהדרכים שלנו מצטלבות... טוב, זה עניין לא נעים. לאחרונה חלו כל השינויים סביב, אבל אין זה משנה אילו שינויים אישיים התחוללו אצלנו, הייעוד שלנו נותר אותו ייעוד. אנחנו, כמו תמיד, קהילה שחיה בצללים. הצלחנו להגיע להסכמה כלשהי בינינו. אנחנו מתחרים אחד בשני, אבל רק עד גבול מסוים. הסתדרנו עד כה. אבל עד כמה שקשה שלי להודות בכך, נראה שהגבול הזה לא מחזיק מעמד עוד..."

"היו מלא פשיטות משטרה באיסט אנד", קטע סייקס את דבריו. "צ'רלי וורן הדפוק שלח את חיל הפרשים המזוין שלו. שנים של עבודה מזוינת נהרסו בלילה אחד. בתים נהרסו. הימורים, אופיום, בחורות: פגעו בכולם. קנינו ת'הגנה של השוטרים ושילמנו בשבילה ואז המושחתים האלה לכלכו ובגדו בנו".

"אין לי כל השפעה במשטרה", אמר בוריגרד.

"אנחנו לא תמימים", אמר הפרופסור. "כמו כל סוכני מועדון דיוגנס, אין לך משרה רשמית. אבל משרה רשמית והשפעה בפועל הם שני דברים שונים לחלוטין".

"הרדיפה אחרינו תימשך", אמר הדוקטור, "כל עוד הג'נטלמן הידוע בשם סכין הכסף מסתובב חופשי".

בוריגרד הנהן. "נכון. תמיד יש סיכוי שהרוצח ייתפס באחת הפשיטות האלו".

"הוא לא אחד מאיתנו", נחר קולונל מוראן.

"הוא משוגע דפוק, זה מה שהוא. 'תה שומע, אף אחד מאיתנו פה לא בדיוק רגיש ועדין נפש – אם 'תה מבין למה אני מתכוון – אבל הטיפוס הזה לוקח את זה רחוק מדי. אם זונה עושה לך תרגיל, אז 'תה לוקח סכין וחותך לה ת'פנים, כן? לא ת'צוואר".

"מעולם לא הועלתה השערה, עד כמה שאני יודע, שמישהו מכם מעורב ברציחות האלו".

"זאת לא הנקודה, מר בוריגרד", המשיך הפרופסור. "אימפריית הצללים שלנו היא כמו מערכת קורי עכביש. היא מתפרשת על פני העולם כולו, אבל היא מתרכזת כאן, בעיר הזאת. הרשת עבה וסבוכה ולמרבה הפלא גם עדינה. אם יקרעו ממנה מספיק קורים, היא תתמוטט. וקורים נקרעים על ימין ועל שמאל. כולנו סובלים מאז שפולי ניקולס נרצחה, וחוסר הנעימות הזה רק יגבר עם כל רצח נוסף. בכל פעם שהרוצח פוגע בציבור, הוא נועץ את הסכין גם בנו".

"לזונות שלי לא בא לצאת לרחוב כשהוא נמצא שם. זה דופק לי ת'כיס. כבר לא נשארים לי מזומנים".

"אני בטוח שהמשטרה תתפוס את הרוצח. יש פרס של חמישים לירות שטרלינג עבור מידע שיוביל ללכידתו".

"אנחנו הצענו מענק של אלף גינאות אבל איש לא יודע דבר".

"תשכח את מה שלימדו אותך על זה שכל הפושעים מגנים אחד על השני. אם נתפוס את סכין הכסף הזה, נחתוך אותו לחתיכות יותר מהר מאירי שיכור שמוריד בקבוק".

"סליחה?"

"מר בוריגרד", אמר הדוקטור. "מה שחברי מנסה לומר הוא שאנחנו רוצים לשתף פעולה עם המשטרה המכובדת שלכם. אנחנו נשבעים שכל מידע שנגלה – בדרכים שבהן אנחנו יודעים להשיג אותו – יעבור ישירות אליך. בתמורה לכך, אנחנו מבקשים ממך לפעול לביצוע המשימה, שהוטלה עליך בידי מועדון דיוגנס, במלוא המרץ".

הוא ניסה לא להביע את הפתעתו, אבל היה המום מכך שלורד המיתות המשונות ידע כיצד פועל שלטון הצללים של המועדון. הסיני ידע כנראה כל פרט ופרט מהפגישה שהתנהלה לפני יומיים. הפגישה שבה נאמר כי הם לא ישמעו עוד מהסי-פאן במשך שנים מספר.

"הטיפוס המפוקפק הזה הורס את כולנו", אמר הפורץ החובבן, "ועדיף יהיה אם הוא פשוט ייעלם מבלי להשאיר סימן".

"הצענו אלף גינאות עבור מידע", אמר הקולונל, "ואלפיים גינאות עבור הראש הרקוב שלו".

"בניגוד למשטרה, אצלנו לא קיימת בעיה של נוכלים שמביאים מידע כוזב כדי לנסות לזכות בפרס הזה. אנשים כאלו לא שורדים זמן רב בין קורי העכביש שלנו. האם אנחנו מבינים זה את זה, מר בוריגרד?"

"כן, פרופסור".

הצאצא חייך חיוך דק. רוצח אחד לא היה חשוב לאנשים האלו, אבל פושע משולח רסן היה חוסר נוחות שהם היו חייבים להיפטר ממנו.

"ומה יקרה כאשר הרוצח מווייטצ'אפל ייתפס?"

"אז עסקים כרגיל", אמר מוראן.

הדוקטור הנהן בחוכמה, וסייקס ירק "וזה בדיוק מה שיקרה, בחור".

"לאחר שההסכם בינינו יגיע לקצו", הכריז הסיני, "נחזור אל עמדותינו הקודמות. ואני מייעץ לך לשבת בבית עם העלמה צ'רצ'וורד שלך ולהשאיר את הטיפול באנשיי לאחרים. לא היה לך מזל עם רעיות ומגיעות לך כמה שנים של שקט ושלווה".

בוריגרד הפנים את כעסו. האיום על פנלופי עבר את הגבול.

"בנוגע אליי", אמר הפרופסור, עיניו נוצצות, "אני מקווה לפרוש ולהשאיר את הניהול היומיומי של הארגון שלי לקולונל מוראן. יש לי עכשיו הזדמנות לחיות במשך מאות שנים, ואני רוצה לנצל את הזמן הזה כדי לזקק את דגם היקום שלי. אני מתכוון לצאת למסע של מתמטיקה טהורה, מסע שייקח אותי מעבר לגאומטריות החלל הרגיל".

הדוקטור חייך, כיווץ עיניו והרים את שפמו הדק. נראה שרק הוא העריך את תוכניותיו של הפרופסור. כל שאר האנשים בחדר נראו כאילו אכלו ביצים רקובות בזמן שעיניו של הפרופסור נצצו מהמחשבה על אינספור תאוריות המתנגשות זו בזו על פני הריק העצום של היקום.

"חשבו על כך", אמר הפרופסור, "תאוריה אחת שמסבירה הכול".

"הכרכרה תיקח אותך אל שאיין ווק", הסביר הסיני. "הפגישה הזאת הסתיימה. אם תשרת את מטרותינו, תקבל את גמולך. אם תאכזב אותנו, התוצאות יהיו... לא נעימות כל-כך".

בהינף יד, בוריגרד נשלח מהחדר.

"מסור דרישת שלום לעלמה צ'רצ'וורד", אמר מוראן, מחייך ברשעות. בוריגרד חשב שראה הבעת גועל על פניו הקפואות של הסיני.

כאשר הספורטאי לקח אותו מעלה דרך המעברים הרבים תהה בוריגרד עם כמה שטנים יצטרך לשתף פעולה על מנת למלא את חובתו. הוא נלחם ברצון להפגין אומץ מעושה ולהוביל את המדריך שלו אל הכניסה. הוא כנראה היה מסוגל לעשות זאת, אבל עדיף היה שכנופיה זו תמשיך להמעיט בערכו.

בשעה שבוריגרד הגיע אל פני השטח, השחר כבר עלה. קרני השמש האפורות-כחולות נורו ממזרח, והשחפים נמשכו אל ארוחת הבוקר שלהם על חופי נהר התמזה.

הכרכרה עדיין עמדה בחצר, הנהג שלה ישב בתא הנהג, עטוף בשמיכות שחורות. כובעו של בוריגרד, גלימתו ומקלו המתינו לו בתוך הכרכרה.

"שלום שלום", אמר שחקן הקריקט, עיניו האדומות נוצצות, "נתראה במגרש".

עידן דרקולה / קים ניומן
אופוס, 2013
תרגום מאנגלית: צפריר גרוסמן
415 עמודים

קים ניומן הוא סופר, עיתונאי וחוקר קולנוע אנגלי. הפרוזה של ניומן מתאפיינת בשילוב בין פנטזיה לבין היסטוריה אלטרנטיבית ועשירה במחוות ליצירות ספרות וקולנוע מוכרות ומוכרות פחות. זוכה פרס בראם סטוקר, פרס גילדת האימה הבינלאומית, פרס המדע הבדיוני הבריטי, פרס הפנטזיה הבריטית ועוד

users: קים ניומן

עוד בנושא

אולי יעניין אותך

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר