דְּיוֹמָא
"קיסרות אדומה" מאת ניצן דוד פוקס   מקור: המחבר

הקיסר והקורונה

את הבסיס לספר שלפניכם, סדרת פודקסטים בשם "קיסר אדום", סיימתי בנובמבר 2019. סיימתי אותה עם הפרק על יחסי ישראל-סין ועם אזהרה שפניה של סין החדשה אינן לשלום, כי אם להגדלת הדיכוי בבית ואגרסיביות בחוץ. משבר הקורונה רק הוכיח את טענתי.

המשבר גם הראה לי עד כמה אנשים לא מכירים מה באמת קורה בסין, עד כמה התקשורת הישראלית והבינלאומית לא מצליחה או לא רוצה להציג את הכישלון של בייג'ין בטיפול במגפה בימיה הראשונים וגם אחר כך. איכשהו בעידן המידע אנשים עדיין מסתובבים עם האמונה ש-"בייג'ין הצליחה הכי טוב להתמודד עם המחלה".

היא לא.

 

בלי חדשות רעות

נכון לכתיבת שורות אלה, המקרה הראשון של וירוס הקורונה מתוארך ל-1 בדצמבר 2019 בווהאן. החולה הראשון בווירוס היה גבר שהציג סימנים של דלקת ריאות ללא מקור ברור. בימים שאחריו, עוד ועוד חולים הסובלים מחום, שיעול קשה ונזק ריאתי החלו להופיע בבתי החולים בעיר. הסימפטומים של החולים היו דומים לאלו של חולים בסארס, והצוות הרפואי החל לחשוש שמא שמדובר במחלה ריאתית הנובעת מווירוס קורונה לא ידוע.

בשלב הזה מה שהיה אמור לקרות הוא שדיווחים מווהאן היו מגיעים למרכז לבקרת מחלות בבייג'ין ומפעילים את כל האזעקות בסין. אחרי התפרצות הסארס ב-2002 סין הקימה מערכת דיווח אוטומטית שמטרתה היחידה לוודא שהתפרצות ויראלית כמו הסארס לא תחזור על עצמה. רופאים מכל סין יכלו להעלות דיווחים למערכת ואלו הגיעו ישירות לבייג'ין, שם מומחי בריאות של הממשל המרכזי עברו וקבעו במהירות אם יש התפרצות של מחלה מידבקת כלשהי במדינה ולהפנות את משאבי הממשל לאזור הנגוע.

המערכת הזו לא הייתה מערכת שלא ידעו איך לא השתמש בה או שלא נהגו להשתמש בה. שימוש במערכת תורגל על ידי צוותים רפואיים כל שנה, והיא הצליחה להתריע באירועים קודמים של התפרצות מחלות: הודות לה סין גילתה במהירות התפרצות זן קטלני של שפעת העופות ב-2013, ובנובמבר 2019 המערכת התריעה על התפרצות של דֶּבֶר במחוז מונגוליה הפנימית, אחרי שרק שני מקרים של המחלה אותרו במחוז. הגדיל לעשות המרכז לבקרת מחלות בבייג'ין ביולי 2019 כשערך את התרגיל הלאומי הגדול ביותר להתמודדות עם התפרצות מגפה מאז הסארס ב-2002.

חמישה חודשים לפני התפרצות הקורונה, כל מערכת הבריאות בסין תרגלה התמודדות עם התפרצות של מחלה ריאתית הנגרמת מנגיף. כשהמקרים הראשונים של הקורונה התגלו בווהאן, לסין הייתה את המערכת ואת הכלים להשתלט על המגפה. אז איך בכל זאת הכול השתבש?

הטיהורים המתמידים של שי את שורות הביורוקרטיה המפלגתית הפכו את הפקידים המקומיים בסין מפוחדים מנקיטת יוזמה ומכל דיווח שלילי שעלול לצאת מהעיר או המחוז שלהם. בווהאן, בתי חולים היו נוהגים להעביר דיווחים רפואיים קודם כל דרך הפקידים של המפלגה, בשביל לא להפתיע אותם או לעורר את זעמם. כשהפקידים שמעו שיש חשד להתפרצות מגפה דמוית סארס, הם חששו מה יקרה אם המידע יעבור הלאה לדרגים הבכירים מבלי שיש בו ממש. הם עלולים להיתפס כהיסטריים, או לחילופין כמי שלא עשו מספיק לטפל בבעיה בעצמם.

במקום להזין את הדיווחים במערכת ולמשוך את תשומת ליבה של בייג'ין, הפקידים הורו לרופאים להעביר אליהם את הדיווחים ובשום אופן לא להפיץ את הידיעה שמחלה דמוית סארס מסתובבת בווהאן. רופאים שניסו בכל זאת להזהיר את חבריהם, או להעלות את המידע לרשת, נעצרו ונענשו באשמת הפצת שמועות ופגיעה בסדר החברתי. על רופאים אף נאסר להסתובב עם ציוד מגן, שמא יעוררו את חשש האוכלוסייה.

הרשויות בבייג'ין גילו על התפרצות המחלה רק כששני מסמכים סודיים של הממשל המקומי דלפו לאינטרנט ב-30 בדצמבר. בייג'ין דרשה להתחיל לקבל דיווחים ישירים על היקף המחלה, ובשביל לנסות ולצמצם את הדיווח, הרשויות המקומיות החמירו את הקריטריונים של מי בדיוק נחשב כחולה: רק מי שהיה אפשר להוכיח קשר ישיר שלו לשוק הרטוב בווהאן, אירוע ההתפרצות הראשון בעיר, נחשב כחולה. מטופלים אחרים, שהראו סימנים זהים לאלו מהשוק הרטוב, לא נספרו.

העומס בבתי החולים גדל, אך בייג'ין לא קיבלה תיעוד אמיתי של המספרים. צוותים שנשלחו על ידי המרכז לבקרת מחלות הסיני בתחילת ינואר לא הצליחו לקבוע אם יש הידבקות בין בני אדם, משום שהתמקדו רק באותם מקרים שהגיעו מהשוק הרטוב וסבלו מדלקת ריאות קשה, מתעלמים ממקרים לא קשורים גיאוגרפית ועם סימפטומים קלים יותר.

גם לאחר היוודע התפרצות הנגיף, נראה שהמנהיגות הרפואית הבכירה בבייג'ין העדיפה לגרור רגליים. רק אחרי שנמצא מקרה ראשון של הווירוס בתאילנד, ב-13 בינואר, המנהיגות הרפואית הוציאה מסמך סודי המזהיר שסין מתמודדת עם התפרצות של מחלה דמוית סארס. צוותים רפואיים נשלחו לווהאן לתאם את הפעילות להשתלט על המחלה, וב-20 בינואר שי ג'ינפינג הזהיר סוף סוף את האומה מפני התפרצות של מגפה. ב-23 בינואר ווהאן כולה הוכנסה תחת סגר, כחודשיים אחרי המקרה הראשון. מחקר אחד מעריך שאם סין הייתה פועלת רק שבוע לפני, או אפילו שבועיים לפני, היא הייתה יכולה להוריד את מספר הנדבקים בשני שלישים ולהכיל את המחלה לווהאן בלבד.

אבל הכישלון של בייג'ין להגיב למחלה בזמן לא נעצר רק בזירה הפנימית. אנו יודעים שגם אחרי שבייג'ין גילתה על התפרצות המחלה, היא התעכבה במסירת מידע לארגון הבריאות העולמי (WHO). על אף שכל מדינה מחויבת לפי החוק הבינלאומי למסור מידע על התפרצות מגפה ל-WHO, אין שום מנגנון אכיפה שיכריח מדינה לעשות זאת. ה-WHO בעצם תלוי ברצון הטוב של מדינות. תכתובות פנימיות של ה-WHO שפורסמו על ידי סוכנות הידיעות AP מראות שבעוד הארגון שיבח בפומבי את התגובה של סין, פנימה הוא היה מתוסכל מהיעדר שיתוף פעולה מצד בייג'ין.

ה-WHO למד לראשונה על המחלה ב-31 בדצמבר 2019 ממקור מידע פתוח העוסק בחיפוש ידיעות על התפרצות מגיפות. הארגון פנה לסין באופן רשמי ב-1 בינואר בנוגע להתפרצות, וזו השיבה לו ב-3 בינואר, הזמן המקסימלי המותר להחזרת תשובה לאחר פנייה רשמית, שיש 44 נדבקים ו-0 מתים. המעבדות בסין הצליחו למפות בזמן שיא את הגנום של הווירוס ולקבוע שמדובר בווירוס חדש שלא נצפה קודם אך ב-3 בינואר נציבות הבריאות הלאומית של סין פרסמה הנחיה שעל כל המעבדות שטיפלו בווירוס להשמיד את הדגימות שבידן או להעבירן למקומות בטוחים כפי שיוגדרו על ידי הנציבות, ואסרה עליהן לפרסם את המידע ללא אישור ממשלתי.

ללא הריצוף הגנטי של הנגיף, מדינות אחרות בעולם לא יכלו לדעת אם מקרים אצלן קשורים לווירוס שהתגלה בסין, לפתח ערכות בדיקה לווירוס ולהעריך האם הווירוס עובר בקלות בין בני אדם. בסין עצמה, מעבדות החלו להזהיר שהווירוס כנראה עובר בין בני אדם בקלות, לאור הדמיון שלו לנגיף הסארס.

ב-6 בינואר המרכז לבקרת מחלות הסיני העלה את רמת הכוננות שלו לאחת לפני הכי גבוהה. בכל הזמן הזה, ה-WHO לא ידע דבר על מה שמתחולל בסין והעולם לא ידע עם מה הוא מתמודד.

הידיעה על נגיף קורונה חדש התפרסמה לבסוף ב-Wall Street Journal ב-8 בינואר, מביכה את הפקידות הבכירה בסין ובארגון הבריאות העולמי. הריצוף הגנטי של הווירוס פורסם לראשונה באינטרנט ב-11 בינואר על ידי צוות ממרכז בריאות הציבור בשנחאי, מאפשר סוף סוף לארגון הבריאות העולמי להתחיל ולהבין האם מדובר במחלה חדשה, למרות הדמיון שלה לסארס, ולקבוע אם מקרים נוספים של המחלה מחוץ לסין נמצאו. חודש וקצת אחרי המקרה הראשון, ושבוע וחצי אחרי שהמרכז לבקרת מחלות הסיני גילה על ההתפרצות, העולם התחיל ללמוד על התפרצות הקורונה בווהאן. כמובן שאז כבר היה מאוחר מדי.

 

גופות ברחובות

אנחנו לא יודעים וכנראה לעולם לא נדע מה בדיוק התחולל בווהאן במהלך הסגר. למשך תקופה קצרה של כשבועיים בסוף ינואר, המשטר הסיני, בצעד נדיר, אפשר חופש ביטוי וחופש מידע ברשתות החברתיות. עיתונאים הוזמנו לווהאן לסקר את מאמצי הממשל נגד המגפה, ואזרחים היו חופשיים לכתוב ולהגיב על המצב.

בחלון הזמן הקצר הזה התמונה שעלתה היא של קריסה של מערכת הבריאות בעיר : צוותים רפואיים פרסמו הודעות המבקשות תרומות של ציוד מגן כמו משקפיים ומסכות; עיתונאים דיווחו על שקי גופות במסדרונות וצוותים רפואיים שקורסים תחת העומס; אזרחים מן השורה שיתפו איך הרופאים בבתי החולים שלחו אותם חזרה לבתיהם בגלל עומס, וריכזו את שמותיהם של כל מי שנפטר לפני שקיבל בדיקה. הדיווחים במידה רבה תואמים לאלה שהגיעו ממקומות אחרים כמו איטליה וניו יורק, על משרפות שלא עומדות בעומס ומחלקות שלא מצליחות להתמודד עם כמות החולים.

אולם, בעוד מדינות אחרות אפשרו את הדיווח החופשי על מצב מחלקות הקורונה אצלן, בייג'ין מיהרה להחזיר את הצנזורה על האינטרנט והתקשורת בתחילת פברואר. מאמרים על עומס בבתי החולים, מחסור בציוד רפואי, שקי גופות – הועלמו, כמו גם קריאות לעזרה מצד צוותים רפואיים. ראיונות עם רופאים ואחיות שסיפרו על העומס הרגשי והמנטלי נמחקו. במקום זאת, בייג'ין והממשלות המקומיות החלו לקדם מאמרים וסיפורים על התגובה ההרואית של הממשל, וכיצד המפלגה מצליחה לנצח את המלחמה נגד הווירוס. זו לא הייתה רק צנזורה של ידיעות שליליות – המפלגה בנתה מחדש את הנרטיב שווהאן היא הצלחה, לא כישלון.

אנו גם לא יודעים מה בדיוק היה המחיר הכלכלי שסין שילמה בעקבות הסגרים שהוטלו ברחבי המדינה. ברבעון הראשון של 2020 סין דיווחה על התכווצות של כ-7% בתמ"ג אך עם שיעור אבטלה שעלה מ-5.2% בדצמבר לרק 5.9% במרץ – יציב בצורה חשודה. כשברוקר סיני פרסם באפריל הערכה שהאבטלה האמיתית עומדת על 20%, הוא נאלץ לחזור בו מהפרסום.

הבעיה עם האבטלה הסינית שהיא אינה מודדת את מספר המובטלים במשק – כלומר אלו שאין להם עבודה ומחפשים אחת – אלא רק את מי שנרשם כמובטל. משום שהתהליך הביורוקרטי של הרישום מורכב, ומשום שלא כולם זכאים לו – לדוגמה רובם של כ-230 מיליון מהגרי העבודה מהכפרים העובדים בערים – מספרי האבטלה הרשמיים אינם משקפים באמת את מצב האבטלה במדינה.

כמוהם, נתוני הצמיחה אינם משקפים את מצב הכלכלה. כפי שב-2009 הממשל הסיני הצמיח את הכלכלה על ידי דחיפה מאסיבית של אשראי למשק, גם ב-2020 הממשל, דרך הבנק המרכזי של סין, הזריק נזילוּת ועודד הלוואות למשק. התוצאה היא שהצמיחה של המשק במהלך 2020 נבעה בעיקר מתחום הייצור, הבנייה והנדל"ן.

דוגמה טובה לכך שהצמיחה הייתה מונעת בעיקר על ידי הזרקת הון הוא ההבדל המשמעותי בהתאוששות בין הייצור התעשייתי בסין והמכירות לאזרחים פרטיים: הייצור התעשייתי בסין התאושש לחלוטין כבר במרץ, בעוד המכירות הקמעונאיות רק בספטמבר.

Nitzan David Fuchs Graph 1

אינדיקטור אחר הוא העלייה המהירה בחוב של המגזר הלא-פיננסי לעומת העלייה המתונה בחוב הממשלתי. אינדיקטור שלישי הוא ההתחזקות המשמעותית של הייצוא הסיני לעומת הייבוא, מה שגרם לגידול במאזן המסחר של סין. סביר שהמשק הסיני חטף מכה משמעותית כמו כל כלכלה אחרת בעולם, אך הנתונים הרשמיים לא משקפים זאת.

Nitzan David Fuchs Graph 2

כמובן, הייתם מתקשים למצוא סימני שאלה על ההתאוששות הכלכלית של סין בתקשורת כאן בארץ או בעולם או ביקורת על הטיפול של סין בקורונה. כך כותרת מה-2 בספטמבר 2020 ב-"גלובס" הכריזה: "סין מתאוששת, בטוחה בעצמה ובועטת בעולם" מבלי לדבר על ההזרקות המסיביות של אשראי. בכלכליסט כותרת מה-3 במרץ שואלת "הסולידריות הסינית ניצחה את הקורונה, מה עם ישראל?" ומסבירה איך המשמעת הגבוהה של הסינים הביסה את הווירוס, כמובן ללא תהייה איך מדינה שכבר חוותה את משבר הסארס נכשלה לתפוס את ההתפרצות הנוכחית. כתבה ב-mako מנובמבר 2020 ניסתה להתחקות אחר הסיבה שסין הצליחה להתמודד עם הקורונה, ולא מזכירה פעם אחת איך היא נכשלה בהתחלה.

אפשר להאשים את התקשורת בעצלנות בתחקירים והיעדר רצון להציג תמונה מורכבת, משום שתמונה כזו לא מוכרת. אולם זה יפספס נקודה חשובה יותר – חלק מהסיבה שהתמונה התקשורתית של התגובה הסינית הייתה חיובית היא מפני שהסינים פעלו בשביל להשיג תמונה חיובית. בעודם נאבקים בווירוס בבית, הסינים יצאו במאמץ דיפלומטי לקנות לבבות וליצור ספין חיובי על משבר הקורונה.

זה לא עבד.

 

ספין בינלאומי

מגפת הקורונה יצרה שתי בעיות תדמית עבור המפלגה הקומוניסטית: בבית, אנשים זעמו על ניסיונות ההשתקה ועל הטיוח של המגפה, כועסים שהמפלגה נכשלה כך בהגנה על המדינה. בחוץ, המגפה הפכה למשבר בריאות עולמי ודונאלד טרא /מפ ניצל את הווירוס לנגח את סין. אם בייג'ין הייתה בוחרת להודות בטעות ולהתנצל, יכול להיות שמגפת הקורונה הייתה הופכת לצ'רנוביל של המפלגה הקומוניסטית הסינית, מסמלת את תחילת הסוף שלה. היא בחרה שלא להתנצל, כנראה מוּדעת לסיכון.

במקום לנקוט בעמדה מתנצלת, סין יצאה במתקפה על דעת הקהל בבית ובחוץ, מקדמת שלוש נקודות:

1. התגובה של המפלגה לקורונה היא לא רק התגובה הטובה ביותר למגפה, אלא היא גם מודל לשאר העולם. כלומר, המפלגה לא פישלה עם הווירוס, אלא להיפך, היא קבעה את אמת המידה לפיה מדינות אחרות ימדדו.
2. הווירוס לא התחיל בכלל בסין, וגם אם הוא התחיל יכול להיות שמישהו שחרר אותו במכוון (לדוגמה צבא ארצות הברית).
3. סין עוזרת לעולם, שולחת ציוד רפואי בשביל לסייע לקהילה הבינלאומית להתמודד עם המשבר.

כבר בפברואר 2020, בעוד חלקים מהמדינה עדיין תחת סגר, ה-Global Times, השופר הלאומני של המפלגה הקומוניסטית, ציין את "התגובה האיטית" של מדינות מסוימות למגפה, למרות שכל אותן מדינות המתקשות להתמודד איתה שוות באוכלוסייתן למחוז אחד בסין. הגלובל טיימס גם הדגיש שהודות למערכת השלטון שלה סין הצליחה להתמודד כל כך טוב עם הקורונה.

את הנקודה הזו התקשורת האמריקנית לא היססה להדהד: בתוכנית "פגוש את העיתונות" במרץ, צ'אק טוד, עיתונאי, תהה בראיון עם ד"ר אנתוני פאוצ'י האם יכול להיות שהמשטר הסמכותני של סין הוא מה שעזר לה להתמודד עם המגפה. מאמר ב-Wall Street Journal, גם הוא ממרץ, השווה בין התגובה הכושלת של הדמוקרטיות וזו של סין ותהה האם המודל הפוליטי הסיני הוא סוד ההצלחה.

במקביל להדגשת ההצלחה של המדינה עם ווירוס הקורונה, גורמים בסין החלו להעלות את השאלה האם הווירוס באמת התחיל בווהאן, והאם יכול להיות שמדובר באקט מכוון של מישהו? דובר משרד החוץ הסיני צייץ ב-12 במרץ 2020 שיכול להיות שהווירוס הוא מתקפה מתוכננת של צבא ארצות הברית נגד סין. חלק מערוצי התקשורת של הממשל קידמו את התיאוריה שהקורונה התחילה בכלל באיטליה או ארצות הברית.

המטרה של הפעילות הזו היא להסיר אחריות מסין והמפלגה על התפרצות הווירוס. קיימת שאלה מדעית לגיטימית היכן ואיך הווירוס ביצע את המעבר מחיות לבני אדם, שאלה חשובה בשביל המאמצים לפיתוח חיסונים ולמנוע התפרצויות עתידיות. קרוב לוודאי שהווירוס לא עשה את המעבר מחיה לאדם בווהאן עצמה: בדיקות בעטלפים מראות שווירוס דומה לווירוס הקורונה נפוץ בעיקר באוכלוסיות עטלפים הנמצאות בדרום סין, קרוב לגבול עם ווייטנאם. אולם לא השאלה המדעית היא שעומדת בבסיס הפעילות הסינית, אלא הרצון לנער אשמה מעצמה.

כדי לשפר את תדמיתה, סין ניסתה בתחילת 2020 לנקוט ב-"דיפלומטיית מסכות", שולחת ציוד רפואי למדינות שהתמודדו עם המחלה. סין שלחה ציוד רפואי ומומחים לאיטליה באמצע מרץ 2020, כמו גם לספרד, סלובניה ומדינות נוספות באיחוד האירופי. בסך הכול סין שלחה בין מרץ ליוני 2020 ציוד רפואי ל-46 מדינות בעולם. היא עשתה זאת בעוד איטליה, למשל, נענתה בשלילה לבקשות שלה לציוד רפואי מגרמניה וצרפת, שהעדיפו לסגור את הגבולות שלהן ולאסור ייצוא של ציוד מגן.

דיפלומטיית המסכות לא הצליחה לשנות את הנרטיב הבינלאומי מכזה הרואה בסין את האשמה לקורונה למושיעה של העולם. כבר בתחילה הופיעו דיווחים על הכישלון של בייג'ין לטפל במחלה מוקדם, סקפטיות בנוגע למספרים האמיתיים של המחלה בסין ודיווחים על ציוד רפואי תקול שנשלח לאירופה. כל אלה מנעו מסין להצליח לקנות לבבות, לפחות באירופה. סקר של מכון פיו מתחילת אוקטובר הראה עד כמה בייג'ין נכשלה בכל המערב: בכל מדינה מערבית שנסקרה, כולל מדינות כמו איטליה וספרד שקיבלו ציוד רפואי, רוב הנשאלים ראו את סין באופן שלילי. השינוי הכי משמעותי היה באוסטרליה, ששליש מהייצוא שלה מופנה לסין והיא תלויה בה כלכלית. אחוז הנשאלים במדינה הרואה את סין באופן שלילי זינק מקצת פחות מ-40% לפני משבר הקורונה ל-81% אחריו.

 

זאב נובח ונושך

כמובן, דיפלומטיית המסכות לא נכשלה רק מפני שהולנד והודו קיבלו ערכות בדיקה לא טובות. במקביל לניסיון להקסים את העולם, בייג'ין הפכה אגרסיבית יותר במזרח אסיה בפעולות שלה, ואגרסיבית יותר בדיפלומטיה שלה, מעדיפה לתקוף מדינות מאשר לקחת עמדה מתגוננת. ההתנהלות הדיפלומטית החדשה הזו זכתה לכינוי "דיפלומטיית לוחם הזאב", על שם שני סרטי אקשן המתארים יחידה בשם "לוחמי זאב" שנאבקים בשכירי חרב אמריקנים מרושעים.

באוגוסט לדוגמא, לאחר ביקור של ראש הסנאט של צ'כיה ביחד עם 90 חברים מהמדינה בטאיוואן, שר החוץ של סין טען שעליו "לשלם מחיר גבוה" על הפגיעה בעם הסיני, קריאה שהביאה את פראג לזמן את השגריר הסיני לבירור. אחרי שבריטניה הכריזה על הוצאת חוואווי (Huawei) מתשתית ה-5G שלה, דיפלומטים סינים הזהירו מנזק משמעותי לכלכלה הבריטית, עם שגריר סין בלונדון שמאיים שחברות סיניות עלולות להפסיק את ההקמה של כור גרעיני חדש בבריטניה.

במקביל לדיפלומטיה האגרסיבית, סין נקטה שורה של צעדים לקדם או להגן על האינטרסים שלה במזרח אסיה: היא העלתה את הלחץ הצבאי על טאיוואן, מקווה להתיש את הרצון שלה להתנגד או לכל הפחות להבהיר שבייג'ין אינה מוכנה לשום שינוי בסטטוס שלה. בתחילת 2020, עם משבר הקורונה, בייג'ין ביצעה מספר תרגילים צבאיים מסביב לאי, כולל תרגיל ימי בשיתוף נושאת המטוסים שלה מזרחית לטאיוואן באפריל 2020. עם ההגעה של סגן מזכיר המדינה לטאיוואן ב-18 בספטמבר, בייג'ין הכריזה על שבוע של תרגילים צבאיים שמטרתם "להראות את המוכנות של סין להגן על השלמות הטריטוריאלית והריבונות הלאומית שלה" כדברי ההודעה הרשמית. במסגרת התרגילים כעשרה כלי טיס סינים חצו את קו האמצע של מיצרי טאיוואן ונכנסו למרחב האווירי של האי, חודרים לאזור המפורז שאמור להיות בין היבשת לאי.

בים סין הדרומי, סין הגדילה את הפעילות הצבאית שלה ותקפה ספינות זרות. בין שאר האירועים שהתרחשו רק במחצית הראשונה של 2020 כלולים: ספינת משמר החוף הסיני התנגשה והטביעה ספינת דייגים ווייטנאמית; שליחת ספינת מחקר לתוך האזורי הכלכלי של מלזיה; הכרזה על מחוזות חדשים של סין בים בשביל לחזק את ההתבססות בו; וטענה לסילוק ספינה אמריקנית שביצעה מבצע חופש שיט ב-28 באפריל.

בהונג קונג, המפלגה העבירה ביוני 2020 את החוק לביטחון לאומי בהונג קונג, שאפשר למנגנוני ביטחון הפנים של סין להתבסס בעיר והפך כל פעילות שנתפסת כבדלנית או כמאיימת על המפלגה ללא חוקית. בחודשים שלאחר החקיקה עשרות פעילים דמוקרטים נעצרו, גופי תקשורת הוטרדו על ידי השלטונות ובייג'ין החלה לצנזר את האינטרנט.

בהימלאיה, כוחות סינים התנגשו ביוני עם כוחות הודים והרגו 20 חיילים בעמק גאלוואן (Galwan). מצילומי לוויין עולה שמאז מאי הסינים הגדילו את הנוכחות הצבאית שלהם בעמק, בונים מבני קבע, מחסני נשק ובונקרים. עמק גאלוואן הוא אזור חשוב אסטרטגית להודים, מהווה את הערוץ המרכזי דרכו הודו יכולה להזרים כוחות לאורך קו הגבול הבלתי מסומן שלה עם סין. שליטה סינית באזור תיתן לה מנוף לחץ משמעותי על הודו.

הפעולות בהונג קונג ובהימלאיה הן החשובות ביותר, משום הפגיעה במעמד הבינלאומי של סין ועידוד מדינות יריבות לה להתאגד. החוק לביטחון לאומי בהונג קונג הפר את האוטונומיה הפוליטית של האי והאוטונומיה המשפטית שלו, מהווה הפרה של הסכם ההעברה שנחתם בין בריטניה לסין ב-1997, במסגרתו בייג'ין התחייבה לשמור על האוטונומיה הדמוקרטית של הונג קונג עד 2047. ההפרה הזו של הסכם בינלאומי הביאה את בריטניה להוציא את חוואווי מתשתית ה-5G שלה, והביאה את ראש ה-MI-6 לשעבר לפרסם ביולי 2020 מאמר ב-Financial Times בו טען ש-"ששת החודשים האחרונים חשפו יותר על סין משש השנים האחרונות". חברי פרלמנט בגרמניה דרשו, ללא הצלחה, שהממשלה תבטל את הפסגה של האיחוד האירופי עם סין, ופרלמנט האיחוד האירופי העביר החלטה לא מחייבת להטיל סנקציות על כל מי שמעורב בפגיעה בדמוקרטיה בהונג קונג.

המשבר בהימלאיה, יחד עם סכסוך הסחר שסין פתחה נגד אוסטרליה, הביאו להתגבשותו של ה-"קוואד" (Quadrilateral Security Dialogue, QSD or Quad): איגוד לא רשמי של אוסטרליה-יפן-הודו-ארצות הברית במזרח אסיה. הקוואד נועד לתיאום ביטחוני ותיאום אסטרטגי בין המדינות בנושאים משותפים. הוא הוקם בפעם הראשונה ב-2007 על ידי יפן אך התפרק ב-2008 כשאוסטרליה יצאה ממנו מחשש להרגיז את סין. אוסטרליה שבה ב-2017, לאור הפעילות האגרסיבית של בייג'ין במזרח אסיה.

אחרי המשבר בהימלאיה וסכסוך הסחר עם אוסטרליה, הקוואד הפך ב-2020 למגובש יותר עם הסכם חדש בין הודו לארצות הברית בדבר שיתוף מודיעין חזותי בין שתי המדינות, תרגיל ימי ראשון של כל ארבעת החברות באוקיינוס ההודי בסוף 2020 והסכמי שיתוף פעולה כלכלים וטכנולוגים בין יפן, הודו ואוסטרליה בדבר אבטחת שרשרות הייצור שלהן. יפן והודו הגיעו להסכם שמטרתו פיתוח תשתית ה-5G של הודו ללא סין.

הפעולות האגרסיביות של סין גם העלו את ערכה של טאיוואן. טאיוואן ראתה ב-2020 ביקורים של נשיא הסנאט של צ'כיה, שר הבריאות של ארצות הברית וסגן מזכיר המדינה האמריקני. במקביל לביקורים ארצות הברית חזרה למכור ציוד צבאי לטאיוואן, עם תמיכה דו-מפלגתית בקונגרס. בין שאר הדברים נמכרו לטאיוואן מטוסי F-16, טנקי אברהמס וטילי טורפדו מתקדמים. ממש בסיום כהונת הממשל, ב-9 בינואר 2021, מזכיר המדינה מייק פומפיאו הורה להסיר את כל המגבלות על הקשרים בין משרד המדינה לטאיוואן. ההוראה מבטיחה שממשל ביידן יתקשה להחזיר את הגלגל לאחור ביחסים בין וושינגטון לטאיפיי, גם אם לא ירצה להמשיך ולקדם אותם.

קיסרות אדומה: להבין את סין ואת עתיד הסדר העולמי / מאת ניצן דוד פוקס
ספרי ניב, 2021
339 עמודים

ניצן דוד פוקס הוא אנליסט גיאו-פוליטי ומנהל אתר המשחק הגדול. זהו ספרו הראשון

users: ניצן דוד פוקס

הנקראים ביותר

החדשים ביותר