דְּיוֹמָא
שלמה ארצי (מימין) בהופעה בפסטיבל רוק בים האדום   מקור: לע"מ, זיו קורן

אלבומו החמישי של שלמה ארצי, "לכל החברים מהמסע מים אל ים", הוקלט כחמישה חודשים לאחר סיומה של מלחמת יום כיפור והיה לאלבום קונספט שהתמודד באופן מקיף ומעמיק עם טראומת המלחמה. בכך הקדים את זמנו וגם סימן את דרכו האומנותית של ארצי לעתיד לבוא.

נוהגים לייחס את המהפך בקריירה של שלמה ארצי לאלבומו "גבר הולך לאיבוד" שיצא בשנת 1978. באלבום זה נתן ארצי ביטוי אמיתי לרחשי ליבו והפך מ-"עוד זמר" ליוצר אישי אותנטי, כפי שהוא נתפס בעיני הציבור (ובעיני עצמו) עד היום.

אלא שכבר במסגרת אלבומו החלוצי "לכל החברים מהמסע מים אל ים" עם להקת "גברת תפוח", ניתן לזהות את הקו הייחודי של ארצי. האלבום הוא למעשה תוצאה טבעית וישירה של מאות הופעות שביצעו ארצי ולהקתו בסיני וברמת הגולן במשך חודשים ארוכים, למן אוקטובר 73 ועד הקלטת האלבום, במרץ 74.

ואכן, באלבום זה אפשר למצוא את רוב המרכיבים שעשו את ארצי ברבות הימים למי ש-"פיצח את הדי.אנ.איי הישראלי" והצליח לדבר אל ליבם של כל כך הרבה ישראלים בני שבטים שונים. ילדות, מלחמות, שואה, סקס, אלוהים וחבר'ה מוגשים באלבום בדרך ה-"ארצית" הידועה של כתיבה אסוציאטיבית, סתומה לעיתים אך רבת חן, המשלבת בין האישי ללאומי.

מאפיין מרתק נוסף של האלבום הזה הוא העיסוק בנושאים שעתידים להיות רלוונטיים בציבוריות הישראלית רק שנים לאחר צאתו. דומה כי מה שלקח לישראלים לעכל זמן רב יחסית בגלל המלחמה ההיא, הבשיל אצל ארצי, גם אם באופן בוסרי, מיד עם שוך הקרבות.

ניכר שארצי, אשר איבד חברים ומכרים רבים במלחמה, התייחס אליה באלבום בדרכים הדומות להתמודדות נפשית עם שבר גדול. עיסוק בטראומה עצמה (זוועות המלחמה והשכול), התרפקות על התקופה שלפני המשבר (ארץ ישראל התמימה והיפה של נעוריו), חיטוט בפצעי עבר רחוקים (שואה) ובסופו של דבר, השלמה עם הגורל ונקיטת צעדים פרגמטיים לעתיד טוב יותר (כמיהה וחתירה לשלום), כולם מצויים באלבום.

שם האלבום והשיר הפותח אותו, "לכל החברים מהמסע מים אל ים", רומז לימי העבר המתוקים, כפי שהצטיירו בפרספקטיבה שלאחר המלחמה. "המסע מים אל ים" היה שם שניתן למסעות מחוף אכזיב לים כינרת שארכו מספר ימים ושהיו נהוגים בקרב תנועות הנוער בשנות ה-50 וה-60. אלא שכל המטען האסוציאטיבי שמסעות אלה עורר בקרבו – תום, הרפתקאות ואהבות נעורים – עמד עתה תחת הצל הקודר של המלחמה שלקחה את כל אלה.

שיר הנושא הפותח, שאורכו כדקה, אינו אלא מצבת זיכרון לכל החברים מהמסע מים אל ים, או במילים אחרות, לארץ ישראל שלפני המלחמה. ארצי שר, כמעט מדקלם לעתים, טקסט מהודהד לכל החברים מהמסע, הכולל ביטויים פסאודו-ליטורגיים ("אלופי הרסיסים במשכנות מרום") המתכתבים עם תפילת "אל מלא רחמים" ועם תפילת "יזכור" לחללי מערכות ישראל. בכך יוצר ארצי קונטרסט מצמרר בין חוויות המסעות של אז לבין השבר והשכול העכשוויים.

ההתרפקות על ארץ ישראל מקבלת את ביטויה בשירים נוספים באלבום כמו "בארץ ישראל" שכתב ארצי. אף השיר "הייתי שנים נע ונד בנכר" של איציק מאנגר, כולו התפעמות מארץ ישראל על רקע הגולה הדוויה.

העבר המפואר על רקע השבר בהווה משתקף באופן נוגע לב במיוחד בשיר "זמר לבני ליאור". השיר שחובר על-ידי המשורר נתן יונתן לבנו כשהיה ילד, הפך לשיר זיכרון עם מותו של ליאור יונתן ביום הראשון למלחמה על צריח הטנק שלו. היו מי שאמרו, שהמשפט שבסופו של השיר - "אולי תמימים היו בתיו של המזמור" - היה מעין נבואה שחורה.

התייחסות מעורפלת לחוויות המלחמה עצמה מופיעה בייחוד בשירים "אחד ועוד אחד ועוד אחד" ו-"קלפים טרופים", אשר מסמנים במיוחד את הנתיב החדש אליו יפנה ארצי – כתיבה אסוציאטיבית ואניגמטית, לא פעם חסרת פשר. דווקא הטקסטים המעורפלים והחידתיים יהפכו למאפיין הבולט של ארצי המאוחר, ויהיו חביבים במיוחד על המוני ישראלים (וגם ישמשו מושא ללא מעט בדיחות).

אפקט ה-"פאז" הצורמני בריפי הגיטרה ב-"אחד ועוד אחד ועוד אחד" – ללא ספק בהשפעת הבאס של מקרטני ב-Think for Yourself של הביטלס, אשר רוחם שורה על התקליט כולו – מעצים את האווירה של שדה הקטל המדברי השזורה בטקסט.

אלא שהמרכיב המפתיע והאמיץ ביותר באלבום הזה הוא העיסוק בשואה. הנפילה מאופוריה לכישלון, בין אם ברמה האישית ובין אם בזו הלאומית, גורמת לפגיעות שמביאה עימה נכונות לפתוח את הפצעים הכואבים ביותר מהעבר. אותם פצעים אשר הודחקו בימי האופוריה, כיוון שלא היה כל צורך להתעסק בהם בימים בהם האגו הלאומי היה מנופח.

והנה ארצי נכון לחטט גם בפצע השואתי, כשהוא כולל באלבומו את שירו של נתן אלתרמן, "מכתבו של מנחם מנדל". אלתרמן, שלא הרבה לכתוב על השואה, שם בפי גיבורו המת של שלום עליכם מונולוג המבכה את אובדנה של כל התרבות היידית האדירה ("טוביה מת ומת מוטל בן פייסי החזן...וגם טופל'ה נח טוטוריטו התם...").

מי שהיה עם ארצי באולפן בעת ההקלטות ידע לספר שכבן "דור שני" התקשה ארצי לבצע את השיר ופרץ בבכי. יחלפו עוד כמעט עשור וחצי שנים עד שאמנים בני הדור השני שוב יעזו לכלול שירי שואה באלבום פופ. יהיו אלה יהודה פוליקר ויעקב גלעד באלבום "אפר ואבק", ובעקבותיהם יהפוך העיסוק בטראומת השואה בקרב הניצולים וצאצאיהם למקובל ואף מרכזי בשיח החברתי, התרבותי, הפוליטי והאקדמי בישראל.

האלבום מסתיים בסדרה של שירי שלום ברוח הסיסמה "Make Love, not War". בכך רומז האלבום על מגמה שתרווח בשדה התרבות רק לקראת סוף שנות השבעים עם ההתפכחות הסופית מהמיליטריזם ההרואי ועם תחילת מגעי השלום עם מצרים. שירים אלה נושאים את השמות: "יאללה תן", "חיים משוגעים", Love” לאהבה” וקאבר ל"ככה סתם" הקלאסי של ע' הלל וסשה ארגוב. הביצוע הסוחף לשיר זה מקבל אינטרפרטציה המשלבת בין פרידה מנעורים צבריים שובבים לרוח ההיפית, שמגולמת באופן מבריק בפראפרזת הסיום הקורצת לביטלס:
!She loves you ya ba yeah–

ב-"חיים משוגעים", והוא לפני סיום, שואג ארצי המנון אופטימי שכולו אומר דבקות בחיים ויציאה מאבל ליום טוב:

נפריד את הכוחות/ נשלח את המוחות/ מונחים על צלחות/
בבית קפה קטן שבפינת אביב/ נאחז בחיים חזק ומסביב...
נעשה חיים משוגעים.
את שעון הקיר נחביא/ נשכח סימון קרבי/ לחיות, to live, c’est la vie...
המכולות יאמרו גבינות ...הבנים שוב יעלו על הבנות...

ממרחק הזמן מתברר אם כן, כי אלבומו התרפויטי של ארצי משנת 1974, היה גם מהפכני בדרכו. תקליט קונספט ריאקציונרי לשבר של יום כיפור, בו נזרעו הזרעים ליצירתו המאוחרת. ארצי עוד ינסה כיוונים אחרים כזמר, לרבות הרפתקאת אירוויזיון ותקליט פיוטים לימים הנוראים, ואף ישקול ברצינות פרישה מעולם המוסיקה. אך ארצי יחזור בסופו של דבר לעסוק באותם נושאים שעסק באלבום הזה, רק באופן מלוטש, בוגר ואותנטי יותר, ועם הרבה יותר חשיפה אישית. דרך זו היא שתקנה לארצי את קולו האומנותי הייחודי שהפך למזוהה עימו כל כך, גם כיום.

users: אמיר מזור

הנקראים ביותר

החדשים ביותר