וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ – סיפורה של אוניברסיטת אריאל

כל מי שפעל בשירות מדינת ישראל והחזון הציוני יודע שלכל דבר יש מחיר, מבחינת "ארץ-ישראל שנקנית בייסורים". או על פי המאמר העממי ידוע שאין מעשה טוב שלא משלמים עליו מחיר טבין ותקילין.

כל מי שעשה שירות קרבי יודע שהג'ובניקים תמיד "מתקמבנים" ומשיגים לעצמם תנאים טובים יותר והאפסנאי תמיד לובש מדים חדשים כאשר הלוחמים לובשים בלויי סחבות. כמובן המציאות הזאת לא מצטמצמת לצה"ל.

הזקנים שבנו זוכרים מה עלה בגורלם של מתיישבי ימית וסיני והצעירים זוכרים מה קרה למתיישבי חבל קטיף. היום כולנו נהנים מממטרים פזורים של טילים מ-"חוטף עזה" ועד למדינת תל-אביב, תגמול הוגן וראוי לנבזות שבה המדינה (כלומר אנחנו) נהגה בהם.

אבל כמו שאמר המשורר "אני רק על עצמי לספר ידעתי" אז אשתף אתכם במקצת מחוויותיי כחבר סגל במשך עשרים ואחת שנים באוניברסיטת אריאל שבשומרון ויושב ראש ארגון הסגל הבכיר במשך שמונה עשרה שנים במוסד האקדמי הציוני המפואר.

עוד בימיו של שר החינוך הרב יצחק לוי בשנים האחרונות של האלף הקודם, דובר על כך שבאריאל צריכה לקום אוניברסיטה. אלא שאיש לא התכוון לתקצב את הנושא, ולאפשר תנאים ראויים למחקר לסגל האקדמי שלקח את הסיכון להגיע למוסד שאז נקרא המכללה האקדמית יהודה ושומרון.

המבנים המשמשים את אוניברסיטת אריאל תוכננו תחילה כמבני תעשייה

למעשה, בשנים הראשונות המוסד אף לא חסה תחת כנפיה של הוועדה לתכנון ותקצוב, אלא קיבל תקציבים מזדמנים ממשרד החינוך שלפעמים העביר כסף למשכורות ופעמים רבות לא. וכך שולמו משכורות לעיתים גם באיחור של שלושה חודשים.

הנושא תוקן במידה רבה עם המעבר לרשימת המוסדות המתוקצבים על ידי ות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב), אלא שגם אז התקצוב נעשה בהתאם לתנאי "מכללה". כלומר תנאים שאינם רק תנאים כלכליים ירודים, כראוי לאנשי אקדמיה מדרג ב' ו-ג', אלא גם ובעיקר תנאים המונעים ביצוע מחקר אקדמי משמעותי ומאלצים את חבר הסגל להשקיע את מרבית עתותיו בהוראה לתלמידי תואר ראשון.

ואם ישאל הקורא מתי היינו אמורים לחקור ולקדם את המוסד לרמה של אוניברסיטה מחקרית ראויה? נענה לו, בשעה שהיא לא מהיום ולא מהלילה.

 קרוואנים המשמשים למגורי סטונדטים

וכך היו פני הדברים עד שנת 2005. אז החליטה ממשלת שרון להקים אוניברסיטאות בגליל ובאריאל. ממשלת שרון אף מינתה וועדה מקצועית, הלא היא וועדת אלטשולר, לבדוק את הסבת המכללה האקדמית יהודה ושומרון לאוניברסיטה.

הוועדה התכנסה וקבעה כבר ב-2007 שלמרות היעדר התנאים, חברי הסגל הבכיר במכללת יהודה ושומרון אכן מבצעים מחקר משמעותי והמוסד המדובר אכן מתנהל כאוניברסיטה לכל דבר ועניין. אי לכך קבעה הוועדה שהמוסד יקבל הכרה זמנית כאוניברסיטה לחמש שנים וייקרא מעתה "המרכז האוניברסיטאי אריאל".

ומה באשר לתנאי מחקר הולמים? ומה באשר לשיפור כלשהו במצבו של הסגל הכורע תחת העומס של היקף הוראה של מכללה ושל היקף מחקר של אוניברסיטה? יוק. ממשיכים להתנהל בתקציב של מכללה ובתנאי עבודה של מכללה, אבל עם ציפייה למחקר ברמה של אוניברסיטה. וזאת יש לזכור כי בעת ההיא התנהלו המכללות הציבוריות ללא הסכם קיבוצי ותנאי העבודה של הסגל נקבעו על ידי ות"ת (כמובן שלא לטובת הסגל).

באין ברירה נאלץ הסגל באוניברסיטה (למרות ההכרה) לחבור לחברי הסגל במכללות הציבוריות האחרות בארץ כדי להקים את "המועצה המתאמת של המכללות הציבוריות" ולהתחיל במאבק על הסכם קיבוצי. המשא ומתן לקח מספר שנים וביוני 2011 נחתם הסכם קיבוצי ראשון במכללות הציבוריות. ההסכם חל גם על הסגל במרכז האוניברסיטאי באריאל.

בשנת 2012 תמו שנות ההכרה הזמנית וועדת אלטשולר המליצה על הכרה קבועה באוניברסיטת אריאל בשומרון. ההמלצה אומצה על ידי המועצה להשכלה גבוהה יו"ש. גם ממשלתו של בנימין נתניהו אימצה את ההחלטה וקבעה כי אלוף פיקוד מרכז יחתום על החלטת מל"ג יו"ש וכך יהפוך אותה לחלוטה (המועצה להשכלה גבוהה יהודה ושומרון הוקמה בשנות ה-90 כדי לשמש כגוף האחראי על מוסדות אקדמיים ישראליים ביהודה ושומרון).

אוניברסיטת אריאל, בניין הספרייה המרכזית

נציין גם שמל"ג ירושלים, שבראשה עמד שר החינוך דאז גדעון סער, בירכה בתחילת שנת 2013 על ההחלטה של מל"ג יו"ש לתת לאוניברסיטת אריאל בשומרון מעמד קבוע (יש לציין שלא היה למל"ג ירושלים באותה העת סמכות על המוסדות להשכלה גבוהה ביהודה ושומרון).

כמובן שההחלטה לא עברה על מי מנוחות, כל ראשי האוניברסיטאות נזעקו ואנשי האקדמיה הלאומית למדעים מחו. האוניברסיטאות הוותיקות ואנשי סגל רבים עשו ככל לאל ידם לסכל את המהלך ולהוריד טמיון שני עשורים של מאמצים של הסגל הבכיר באריאל לכינונה של אוניברסיטה.על מקהלת המתנגדים ניצח יושב ראש ות"ת לשעבר פרופ' מנואל טרכרטנברג.

עיקר דאגתם של המוחים היה להבטיח שלא יהיו לאנשי האקדמיה באריאל תנאים מתאימים לעריכת מחקר מעמיק ברמה גבוהה. כי מי יודע לאלו תוצאות עלול מחקרם להגיע? הרי, שומו שמיים, הם עלולים אפילו לכפור בדוגמות המקודשות שהאינקוויזיציה המודרנית המכונה ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) חרטה על דגלה.

אלא שלא אלמן ישראל, וכבר אמר ראש ממשלתנו מנחם בגין ז"ל, יש שופטים בירושלים. ואכן, בג"ץ זרק מכל המדרגות את עתירתם של שש אוניברסיטאות המחקר (אוניברסיטת בר אילן הייתה צדיקה בסדום ולא עתרה נגד אוניברסיטת אריאל).

בג"ץ קבע כי מעמדה של אוניברסיטת אריאל הוענק לה כדת וכדין. תמורה הולמת לדם, יזע ודמעות ששפכו אנשי הסגל הבכיר באריאל במשך עשרים שנה בהוראה, במחקר ובהדרכת סטודנטים לתארים מתקדמים.

בניין מעונות סטודנטים

כמובן שבכך לא תם מסע התלאות. השנה האקדמית 2013-2012 עברה על הסגל הבכיר באריאל בתנאי מכללה. לקראת שנת הלימודים 2014-2013 התחיל המשא ומתן להסכם הקיבוצי תחת סירוב הות"ת להעניק לאוניברסיטת אריאל את התקציב הנדרש לקיום אוניברסיטת מחקר.

המשא ומתן הסתיים בכך שתנאי הסגל באוניברסיטת אריאל הפכו לדומים יותר לתנאים המקובלים באוניברסיטאות המחקר האחרות, אבל עדיין נחותים יותר. למרבה הצער, ות"ת ומשרד האוצר ממשיכים לנסות ולהכשיל את המשך ההתפתחות של אוניברסיטת אריאל דרך שני מכשירי התקצוב המקובלים של אוניברסיטאות המחקר – מודל ההוראה ומודל המחקר – אבל על כך בכתבה הבאה.

אשר יהלום הוא פרופסור מן המניין לפיזיקה, סגן הדיקן בפקולטה להנדסה ויושב ראש הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת אריאל