בית המשפט העליון   מקור: ויקיפדיה (יואב דותן)

מאז אימוץ שיטת מינוי השופטים בשנת 1953 הוכנסו בחוק כמה תיקונים שנגעו לפרטים, אבל לא לעקרונות. אעמוד רק על שלושת התיקונים החשובים ביותר לענייננו.

התיקון הראשון הוא החשוב ביותר והוא נערך בשנת 1984 – העברת עיקרי ההסדר לחוק יסוד השפיטה. כך הוענק להסדר זה מעמד חוקתי על-חוקי גם מבחינה פורמלית (אף שגם לפני כן נתפס הסדר זה כחוקתי מבחינה עניינית, ראו "סיפור הקמתה של הוועדה לבחירת שופטים – הרקע לרפורמה בשיטת מינוי השופטים").

התיקון השני, שהתקבל בשנת 2004, ביצר עוד יותר את אי-התלות של חברי הוועדה לבחירת שופטים באמצעות קביעה כי שיקול דעתם עצמאי וכי הם אינם מחויבים להחלטות הגוף שמטעמו הם חברים בוועדה (סעיף 6א לחוק בתי המשפט). הרקע לתיקון הזה היה הנוהג של חבר שופטי בית המשפט העליון להנחות את השופטים חברי הוועדה באשר למועמדים לבית המשפט העליון (ראו אמנון רובינשטיין וברק מדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל: עקרונות יסוד)

התיקון החשוב השלישי לחוק התקבל בשנת 2008 ובו נקבע כי מינוי שופט בית המשפט העליון יתקבל על דעת שבעה מחברי הוועדה במקום ברוב רגיל (סעיף 7ג.2. לחוק בתי המשפט). יש לציין שניכר שגם אדריכלי שיטת המינויים הזו בשנת 1953 סברו כנראה שרצוי שתהיה הסכמה רחבה על מינוי שופטי בית המשפט העליון. כך, למשל, במינוי השופטים משה לנדוי וצבי ברנזון הגיעה הוועדה למינוי שופטים להסכמה רחבה.

מלבד שלושת התיקונים האלה, ואף שמפעם לפעם התעוררו דיונים בשאלה אם יש צורך בתיקונים יסודיים יותר – וביתר שאת בשני העשורים האחרונים, בין היתר על רקע טענה שהיה לה בסיס מוצק, שהשופטים הגיעו מרקע חברתי לא מגוון – שיטת המינויים שהממשלה והכנסת אימצו בישראל בשנת 1953 נשארה על כנה. לדוגמא, ועדת זמיר עסקה בנושא, ובשנת 2000 המליצה להשאיר את השיטה הקיימת על כנה משום שהיא "עדיפה על שיטות הנהוגות במדינות אחרות" (דין וחשבון הוועדה לסדרי הבחירה של השופטים).

כפי שעולה כאן, הרכב הוועדה לבחירת שופטים קיבל מעמד חוקתי עם חקיקת חוק יסוד השפיטה בשנת 1984, אך כבר בשנת 1953 הוא ביטא הסכמה רחבה בעלת אופי חוקתי מובהק: נחוצה ועדת מינויים שתבטיח את אי-תלות השופטים וכך תבצר את מעמדם העצמאי של השופטים. הייתה זו עמדה ממלכתית שנשענה על תפיסה שלפיה השופטים שופטים בשם המדינה ולא בשם הממשלה או הכנסת, כדי להגן על חירויות הפרט ועל שלטון החוק.

יציבות ההסדר הזה לאורך השנים, למרות הביקורת עליו, וההסכמות הרחבות שעל בסיסו הוא הושג, מבהירות כי לוועדה לבחירת שופטים יש מעמד מיוחד ורב-משמעות בשיטת המשפט בישראל. הרכב הוועדה לבחירת שופטים והאיזון שהושג בו בין עקרון העצמאות השיפוטית לבין עקרון אחריותיותם של השופטים הוא רכיב חשוב בהסדר החוקתי הישראלי. לכן, אם מבקשים לתקן את הרכב הוועדה או את דרכי פעילותה יש לעשות זאת בזהירות רבה ועל דרך הצמצום, ורק אם הדבר נחוץ בבירור.

• סיפור הקמתה של הוועדה לבחירת שופטים – שיטת מינוי השופטים כיום

• סיפור הקמתה של הוועדה לבחירת שופטים – הרקע לרפורמה בשיטת מינוי השופטים

• סיפור הקמתה של הוועדה לבחירת שופטים – הסכמה רחבה

• סיפור הקמתה של הוועדה לבחירת שופטים – מחלוקות והכרעות

גיא לוריא הוא ד"ר להיסטוריה, עורך דין ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

* סדרת מאמרים זו מבוססת על מחקר מדיניות שפורסם במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2019. מערכת "דיומא" רוצה להודות לד"ר לוריא ולמכון הישראלי לדמוקרטיה על הסכמתם לפרסום עיבוד למחקר המדיניות. למחקר המלא, ראו גיא לוריא, הוועדה לבחירת שופטים

users: גיא לוריא

עוד בנושא

אולי יעניין אותך

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר