האמנם שותפות בלתי טבעית? – "קואליציית השינוי" כמייצגת נאמנה של התפתחויות פוליטיות וחברתיות בישראל

אין חולק שהממשלה הנוכחית שברה מוסכמות פוליטיות רבות ביחס לקואליציות אפשריות במדינת ישראל. עבור רבים, הקואליציה הזאת מסמלת יצור כלאיים נטול אידיאולוגיה, ותחושתם זו מובנת והגיונית. אלמלא כאוס פוליטי שכלל ארבע מערכות בחירות בתוך שנתיים – ומגפה עולמית אחת – סביר להניח שנפתלי בנט לא היה מעז להפר הבטחות בחירות כה רבות, קל וחומר להקים ממשלה בתמיכת רע"מ. לפני הבחירות האחרונות ימינה עוד ביקשה לפסול את רע"מ מריצה לכנסת.

ועם זאת, השיח התקשורתי שממשיך להתמקד ביושב ראש האופוזיציה בנימין נתניהו ובמאבקיו נגד הקואליציה, מחמיץ התפתחות משמעותית ש-"ממשלת השינוי" הביאה עמה. בפעם הראשונה מזה עשורים, אולי אף מאז קום המדינה, אין אף סיעה ציונית בממשלה שמבקשת לקדם אידיאולוגיה חובקת-כל המתיימרת לשנות סדרי עולם בדרך ארצית או מיסטית. מפלגות השמאל כבר אינן מחפשות לכונן חברת מופת סוציאליסטית שתהווה "אור לגויים", אלא לכל היותר חפצות לרסן את כלכלת השוק ולרכך את השלכותיה. מפלגות הימין בקואליציה הן נטולות היבט משיחי-גאולי וזאת לרבות ימינה של בנט שהוקמה כמפלגת ימין של דתיים-ליברלים, מסורתיים וחילונים (הפלגים המשיחיים-גאוליים יותר בציבור הדתי-לאומי מצויים כיום במפלגת "הציונות הדתית"). המפלגת החרדיות נותרו גם הן מחוץ לקואליציה. פועל יוצא, על אף הבדלים משמעותיים ביניהן, המפלגות הציוניות בקואליציה עוסקות בעיקר בפוליטיקה ארצית-חומרית ויומיומית.

במובן זה, השותפות עם מפלגת רע"מ שבבחירות האחרונות חרטה על דגלה את השאיפה לשותפות כלכלית-אזרחית בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, אינה בלתי טבעית כפי שנדמה במבט ראשון. מבחינת אורח החיים הכלכלי-חברתי, הציבור הערבי בכללותו הופך דומה יותר ויותר לציבור היהודי הלא-חרדי. הילודה הערבית, למשל, ירדה בחדות בעשורים האחרונים ואילו שיעור הערבים הלומדים לימודים גבוהים, לרבות לימודים לתארים מתקדמים, צומח במהירות ובעיקר בקרב נשים. אמנם, נשים ערביות הן עדיין הקבוצה שיוצאת לשוק העבודה בשיעורים הנמוכים ביותר, אך ניכר כי העלייה בהשכלה מובילה לשיפור משמעותי גם בשיעורי התעסוקה שלהן.

שיעור הסטודנטים הערבים מקרב כלל הסטודנטים

גם בחברה החרדית התרחשו תהליכי השתלבות בחברה הכללית, למשל בעלייה בשיעור ההשתתפות של חרדים בכוח העבודה. עם זאת, בהיבטים אחרים החברה החרדית שומרת את המאפיינים המבדילים אותה מחברה היהודית הלא-חרדית. כך, למשל, שיעור הילודה במשפחות חרדיות נותר גבוה מאוד ועומד על כ-6.6 ילדים לאישה, גבוה יותר מכל פלח אוכלוסייה אחר (ואפילו בהשוואה למגזר הבדואי בו חלה ירידה מ-10 ילדים לאישה בסוף המאה ה-20 לסדר גודל של 5.8-5.4 ילדים לאישה בשנים האחרונות). בעוד ששיעור ההשתתפות של נשים חרדיות בכוח העבודה כבר קרוב לזה של נשים יהודיות לא חרדיות, שיעור ההשתתפות של גברים חרדים בכוח העבודה הוא עדיין נמוך מאוד ורחוק מזה של גברים יהודיים לא חרדים.

במידה רבה, החברה החרדית ממשיכה לדבוק במודל "חברת הלומדים" במסגרתו מקדישים עצמם הבנים בגילאי בית ספר ללימודי קודש על חשבון מקצועות ליב"ה דוגמת מתמטיקה ואנגלית. לעומת זאת, בחברה הערבית אין מודל חברתי המקשה מבחירה על הגברים ברכישת כלים בסיסיים להשתלבות בשוק תעסוקה מודרני.

השילוב של שיעורי ילודה נמוכים יחסית, של עלייה במספר הלומדים לימודים גבוהים ושל השתלבות גוברת בשוק העבודה עשוי להוביל לכך שהתא המשפחתי בחברה הערבית יהיה, בעתיד הלא רחוק, דומה מאוד לתא המשפחתי בחברה היהודית הלא-חרדית – משפחות של שלושה ילדים עם שני הורים עובדים בעלי רקע אקדמי או למצער בגרות מלאה. אפשר לשער ולומר כי השאיפות המקצועיות של ילדיו של נפתלי בנט תהיינה דומות לאלה של ילדיו של מנסור עבאס יותר מאשר לאלה של נכדיו של משה גפני.

מנסור עבאס

נטישת האידיאולוגיות חובקות-כל ברמה הפוליטית וההתקרבות הדמוגרפית והכלכלית ברמה החברתית מייצרות אפוא "דבק טבעי" לקואליציה הנוכחית. כמובן, התקרבות כלכלית-חברתית אינה מבטלת הבדלים אחרים – זהותיים, אידיאולוגיים וערכיים – המתקיימים בקואליציה זו. ההבדלים בתוך הקואליציה, קרבות אגו ויוקרה בין חבריה, התפתחויות פוליטיות או מדיניות בלתי צפויות והקושי הפוליטי היסודי בהישענות על 61 חברי כנסת עשויים להביא – ביחד או לחוד – להפלת הממשלה לפני זמנה. עם זאת, תהא דעתם של הקוראים על הקואליציה אשר תהא, הרכבה מתכתב עם שינויים שהתרחשו בחברה הישראלית בשנים האחרונות ובעיקר עם התקרבותה הכלכלית-סוציולוגית של החברה הערבית בישראל לחברה היהודית הלא-חרדית.