ראשי "אחים לנשק" והחותמים על מכתבי "הפסקת התנדבות" צריכים להתנצל בפני הציבור על הקריאה לפגוע בצה"ל כחלק ממהלך פוליטי

תכנית "זמן אמת" ששודרה בשבוע שעבר, ושכללה ראיונות עם כמה מקציני המילואים של חיל האוויר, החזירה אותנו לרפורמה המשפטית ולמחאה נגדה, ובעיקר לקריאה לסרבנות פוליטית או ליופמיזם "הפסקת התנדבות". נראה שאנחנו עתידים לחזור שוב ושוב לנושא הסרבנות של המוחים נגד הרפורמה, משום שזהו קוץ שנותר תקוע בבשר של כולנו.

הרפורמה המשפטית לא הייתה אירוע פוליטי חולף, כי היא לא הייתה רק אירוע פוליטי. הרפורמה הייתה חלק מתהליך עומק שלא באמת קשור לעילת הסבירות או להרכב הוועדה לבחירת שופטים. זה אפילו לא קשור לימין שמאל, כי הרפורמה לא הייתה "ימין" כמו שהמחאה לא הייתה "שמאל". זה גם לא קשור לבנימין נתניהו, למרות הפיתוי למסגר את זה סביבו, והתהליך הזה לא ייחתם עם רדתו מהבמה הפוליטי.

המחאה נגד הרפורמה המשפטית הייתה מפגן עוצמה של קבוצה שמחזיקה במוקדי הכוח הכי חשובים במדינה: משפט, תקשורת, כלכלה, וגם בטחון. זו קבוצה צברה את ההון התרבותי והמוחשי שלה בזכות ולא בחסד – קבוצה שהפכה לעמוד השדרה של מדינת ישראל הודות לכישרון ועבודה קשה, ושראויה לשבחים על כך. הקבוצה הזו גם זכאית למחות ולהביע את חוסר שביעות הרצון שלה מהממשלה – כל ממשלה – ואף לדרוש את החלפתה בדרכים חוקיות. אבל מה שהקבוצה הזו לא אמורה לעשות, מה שאסור לה לעשות, זה לדרוס את חברי הקבוצה האחרת, לבטל את רצונותיהם ולהתעלם ממה שהם מרגישים.

במהלך המחאה נגד הרפורמה, תקשורת המיינסטרים הישראלית הקפידה להציג את המוחים בצבעים נשגבים: זו ההייטקיסטית שהחליטה לצאת מהמשרד וללכת למחות; זה הפנסיונר שחושש לנכדיו; זה המילואימניק שהחליט שהוא תורם למחאה אזרחית. כולם תוארו כדמויות מלאות חיים ועם עומק רגשי שבאמת חרדים מהרפורמה. וכפי שהמוחים תוארו בתקשורת, היה קל מאוד להזדהות עם החרדה שלהם מהרפורמה שהם היו בטוחים שתהפוך את חייהם לגיהינום.

אנחנו, תומכי הרפורמה, לא הבנו בהתחלה את עומק החרדה של המתנגדים לרפורמה, אבל אחרי כמה שבועות בהם שידרו ערוצי תקשורת המיינסטרים אינספור כתבות צבע על המוחים, הבנו שיש אנשים עם פחד אמיתי מהרפורמה. נכון, בהתחלה די זלזלנו בפחדים של מתנגדי הרפורמה, משום שהם נראו לנו מוגזמים, לא רציונליים ומעושים אבל עד מהרה הבנו שמדובר ברגש כן ובחששות אמיתיים.

אבל ההבנה של האחר הייתה חד סטרית, כי הצד האחר לא הבין, ולא ניסה להבין, את החששות ואת הרצונות שלנו. אני מאתגר אתכם למצוא כתבת צבע אחת בערוצים המרכזיים שהציגה את תומכי הרפורמה כאנשים רגילים מן השורה. כתבה אחת שהציגה את תומכי הרפורמה כדמויות עגולות שאפשר להזדהות איתם. לא היה דבר כזה. התמיכה ברפורמה הוצגה רק דרך פוליטיקאים שמתנגדי הרפורמה שנאו.

וכך, הייתה תומכי הרפורמה הכירו והבינו את הפחדים והרגשות של מתנגדי הרפורמה, אבל מתנגדי הרפורמה לא ידעו דבר על תומכי הרפורמה, ודמיינו אותם כקבוצה חורשת רע שרוצה רק "ג'ובים" ולהשמיד את "ישראל הליברלית".

וזו הסיבה שגם היום, מתנגדי הרפורמה כמעט שלא מכירים את הזעם של תומכי הרפורמה על מה שהתרחש במחאה נגד הרפורמה. זעם זה לא נידון בשיח הציבורי ולא נעשה שום ניסיון לשככו. השבוע ישבתי עם ידידה טובה, תל אביבית, חילונית, עובדת הייטק, גרה שתי דקות מקפלן – וגם תומכת ברפורמה. "דרסו אותנו עם די-ניין ואז חזרו ודרסו אותנו עוד פעם", כך היא תיארה את ניצחון המחאה על הרפורמה. אלו התחושות, ולא רק של מתנחלים או מצביעי בן גביר, אלא של חברים שלכם לעבודה. כמו שלמתנגדי הרפורמה הייתה חרדה עמוקה ואותנטית מפני הרפורמה, כך תומכי הרפורמה יש כעס עמוק ואותנטי על שבירת הכלים במחאה נגד הרפורמה – ובעיקר על הפגיעה המכוונת שפגעו המוחים בצה"ל ובביטחון המדינה.

"בספטמבר נתניהו יישאר בלי צבא", "לא תעצרו – לא תהיה תקיפה באיראן", "אין ברירה אלא להעמיד בסכנה את כשירות חיל האוויר" וכל שאר הסיסמאות של "מפסיקי ההתנדבות" עדיין מזעזעים את תומכי הרפורמה. זה היה אקט אלים של קבוצה חזקה בעם שהודיעה שאם שאר העם לא ייכנע לדרישותיה, מבחינתה שתלך המדינה לעזאזל. בסופו של דבר הצליחה הקבוצה שהתנגדה לרפורמה להשיג את מה שהיא רוצה, הרפורמה נבלמה, והקבוצה שתמכה ברפורמה חטפה נוקאאוט לפנים והושפלה עד עפר. התומכים ברפורמה נותרו מלאי תסכול וזעם על הדרך בה המחאה קיבלה מה שהיא רוצה – באמצעות איום על המדינה של כולנו.

חלק מהציבור שהתנגד לרפורמה הבין שקווים אדומים נחצו, ויש מתוכו גם מי שמכה על חטא. כך, למשל, יש מילואימניקים מתנגדי רפורמה שנלחמו ברצועת עזה לצד אחיהם תומכי הרפורמה ושהבינו ששחטו פה פרה קדושה אחת יותר מדי. עם זאת, מנהיגי הסרבנות הפוליטית שהובילו את הפגיעה בביטחון המדינה נותרו מסוגרים בהיבריס שלהם, אטומים לנזק שגרמו, ומסרבים להתנצל. כך, למשל, מנהיגי "אחים לנשק" והפעילים הבולטים בארגון שתרמו תרומה חשובה למדינה מאז פרוץ המלחמה, אבל מסרבים להתנצל על הנזק שגרמו. כך גם חלק מהטייסים שהופיעו בתוכנית "זמן אמת" שעדיין בטוחים שהאיום שאיימו לפגוע בביטחון המדינה היה מוצדק – ומתעלמים מהתחושות של תומכי הרפורמה, שמביטים בתדהמה בניסיונות לנרמל את השחצנות האטומה הזו, כאילו לא נעשה עוול משווע להליך הדמוקרטי ולא הייתה פגיעה מכוונת בביטחון המדינה.

לדעתי, יהיה קשה להמשיך הלאה מהאירוע הזה בלי בקשת סליחה ציבורית כנה. לא התנצלות על המחאה, אלא על הקריאה לפגוע בצה"ל ולהפקיר את ביטחון המדינה כחלק ממהלך פוליטי. זהו תיקון חברתי נדרש שצריך להגיע מראשי "אחים לנשק" ומכל מי שחתם על מכתבי "הפסקת התנדבות".

אני בטוח שהמתנגדים לרפורמה סבורים שמי שצריך להתנצל אלו הממשלה שקידמה "מהפכה משטרית" ותומכיה. אבל אין פה באמת סימטריה, כי בקרב הקבוצה המתנגדת לרפורמה, קמו רבים שהיו מוכנים לפגוע בקודש הקודשים שלנו כדי להשיג מטרה פוליטית. הממשלה תתחלף בסופו של דבר, אבל הפצע שנפער בחברה הישראלית לא יעלה ארוכה בלי התנצלות מצד האנשים שהודיעו שהם מוכנים לפרק את צה"ל ולפגוע בביטחון המדינה אם הדרישות הפוליטיות שלהם לא יתמלאו.

עו"ד דורון נחמיה, בעלים של משרד עורכי דין, ממייסדי קבוצת "נתיב בליכוד" וארגון הלובי "האינטרס שלנו"