מלחמתו של עיתון "הארץ" בשמרנים היוצאים להגנת ישראל

בתמונה חברת בית הנבחרים אליס סטפניק בפגישה עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין, 2015

איזו תופעה עכשווית מרגיזה פרשנים ובעלי טורים בעיתון "הארץ"? שמרנים שמאז השבעה באוקטובר יצאו להגן בעוז על מדינת ישראל ומלחמתה בחמאס. וכי למה? משום שהם חוששים שישראלים ממחנה השמאל-מרכז יתחילו להקשיב גם לדעות שלא תואמות את האג'נדה של השמאל הפרוגרסיבי, שתופסת מקום כה מרכזי בתיבת התהודה של עמוס שוקן.

הדרך המבישה בה הגיבו בשמאל הפרוגרסיבי העולמי לטבח שמחת תורה הבליטה באופן השוואתי את הבהירות המוסרית שאפיינה דווקא את התגובות של שמרנים לאירוע החמור ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה. כפועל יוצא, כל המאמץ שהושקע בעיתון "הארץ", במשך שנים כה רבות, לשכנע את קוראיהם הנאמנים שהשמאל הפרוגרסיבי הוא המוסריות בהתגלמותה וששמרנים הם אנשים בלתי לגיטימיים עומד לרדת לטמיון – ואסור לתת לזה לקרות.

כך, למשל, ענת קם, עורכת במדור הדעות של "הארץ", פרסמה מאמר המזהיר את קוראי העיתון מפני בן שפירו, אנדי נו ופירס מורגן שמציגים קייס מהודק, רהוט ומשכנע לטובת ישראל בעולם תקשורתי ואקדמי עוין. קם חוששת שגם אחרי המלחמה, ימשיכו ישראלים להקשיב לשמרנים מסוגם של שפירו ושל מורגן, אשר בניגוד לשמאל הפרוגרסיבי הביעו עמדה מוסרית ברורה ביחס למלחמה של ישראל נגד ארגון החמאס הרצחני.

Ben Shapiro at the Oxford Union.
He states plainly, and truthfully, that is Israel put down their guns there would be a second holocaust. If Hamas put down their guns there would be a Palestinian state.
pic.twitter.com/LKPeyFgEOk

— Brian Lilley (@brianlilley) November 3, 2023

"בשעת מלחמה אין לנו את הפריווילגיה לבחור את החברים שלנו, בטח כשיש להם כ-20 מיליון עוקבים ברשתות", כתבה קם "אבל חלק מהעיסוק ביום שאחרי יהיה גם לזכור שהם היו שימושיים לרגע, ולא חברי אמת. הם לא חברי אמת של ישראל, הם לא חברי אמת של היהודים והם לא חברי אמת של השמאל... כשכל זה ייגמר נצטרך להגיד להם יפה תודה ולהיפרד, בתקווה שהשמאל הסהרורי האמריקאי יעשה את חשבון הנפש שלו ויחזור להיות בעל הברית שלנו בעולם" (ענת קם, "כשהכל ייגמר, תזכרו: בן שפירו לא באמת חבר שלכם"). בינתיים אנחנו מגלים ששפירו, נו, מורגן וקולות שמרנים דומים הם חברי אמת של ישראל באמת ובתמים, וזה מצער מאוד את מערכת "הארץ".

הסערה הציבורית שהתעוררה בעקבות השימוע בקונגרס בו סירבו הנשיאות של שלוש אוניברסיטאות עילית לומר שקריאה לרצח עם של יהודים מפרה את קוד ההתנהגות של האוניברסיטה לגבי בריונות או הטרדה, הביאה את פרשן "הארץ" בן סמואלס לצאת דווקא נגד חברת בית הנבחרים אליס סטפניק. כזכור, בשאלה זו (כמו גם בשאלות אחרות ששאלה במהלך השימוע) חשפה סטפניק את עומק הצביעות של תרבות הווק שרווחת באוניברסיטאות העילית האמריקאיות ואת ההטיה הקיצונית של מוסדות אלו לכיוון השמאל הרדיקלי.

לנוכח האהדה הרבה לה זכתה סטפניק בישראל בעקבות השימוע, הקדיש סמואלס מאמר שלם להטחת רפש בחברת בית הנבחרים, ולהאשמתה בכך שנתנה "במה לכמה מתאוריות הקונספירציה האנטישמיות הבוטות ביותר של הזמן האחרון". קראתי את המאמר ולא הצלחתי להבין באיזה מובן נתנה סטפניק במה לתיאוריות קונספירציה אנטישמיות. גם טענתו של סמואלס שהיא "נמנעת מלדבר על האנטישמיות במפלגתה שלה" תמוהה למדי, לנוכח האמירה הברורה והחד משמעית שלה נגד אנטישמיות, כולל במפלגתה שלה, המצוטטת באותו מאמר עצמו: "הרפובליקאים בבית הנבחרים מוקיעים כל צורה של אנטישמיות, אם אלו הכרזות של עמיתינו, הכרזות של אזרח אמריקאי באשר הוא, או של ה-BDS בקמפוסים האוניברסיטאיים שלנו". מדובר בכתבה שכולה הטלת רפש במי שמגן על מדינת ישראל ותו לא (בן סמואלס, "חברת הקונגרס הרפובליקאית הוצגה כלוחמת באנטישמיות. לא כל כך מהר")

אני מבין שמערכת "הארץ" חרדה מהנזק העצום שהתגובות המבישות של השמאל הפרוגרסיבי העולמי לטבח שמחת תורה גרמו לתדמית שלו בישראל, ומסרבת להשלים עם העובדה המצערת שאין בתרבות הוו'ק במערב בסיס אינטלקטואלי ומוסרי איתן שישראלים חפצי חיים יכולים להסתמך עליו. אבל גם אם פרשני העיתון ועורכיו ימשיכו לתקוף את השמרנים שתמכו בישראל, בניסיון למזער את הפגיעה בפופולריות של השמאל הפרוגרסיבי בארץ (כולל בקרב קוראי "הארץ"), ספק אם ניסיון זה יישא פירות. הישראלים אינם טיפשים, ובצדק הם מתחברים לבהירות המוסרית בהקשר של החמאס שאפשר למצוא אצל בן שפירו ואליס סטפניק, ושאי אפשר למצוא אצל קלודין גיי וג'ודית בטלר.

רצוי שמערכת "הארץ" תפנים שהמפתח לקידום ערכים ליברלים טמון בכריתת ברית בין האינטלקטואלים הליברלים המתונים כמו ג'ונתן היידט, שנלחמים בסחף לכיוון הווק והשמאל הפרוגרסיבי באקדמיה ובתקשורת ורואים בו סכנה לאופייה הליברלי של ארצות הברית, לבין שמרנים מתונים אוהדי ישראל.

משה כהן-אליה הוא פרופסור מן המניין, הפקולטה למשפטים, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים