מי אחראי למהומות האריתראים בתל אביב?

בתמונה דרום תל אביב, 2013

מהומות האריתראים בדרום תל אביב – בהם נפצעו כ-135 מתפרעים וכ-30 שוטרים ונגרם נזק רב לרכוש – הביאו לחילופי האשמות בין השמאל לימין לגבי מי האשם. הימין האשים את האריתראים ואת בג"ץ. השמאל האשים את הממשלה.

ממשלת הימין על מלא הבטיחה שתטפל במשבר ההגירה. כרגיל אצלם המצב רק החמיר והכאוס משתולל.
אנחנו טיפלנו בזה בשקט, בלי הצהרות
גדולות, מתוך הכרה במורכבות הנושא.

הממשלה הזו לא מתפקדת. אחרי שהיא תלך נחזיר לשולחן את מתווה האו״ם שנתניהו קיבל ואז ביטל בגלל לחץ ה״בייס״. >>

— יאיר לפיד - Yair Lapid (@yairlapid) September 2, 2023

אז מי באמת אשם במהומות?

מבחינה לוגית, כל מי שיכל למנוע את האירועים ולא מנע אותם – נושא בנטל האשמה. לעומת זאת, מבחינת תועלתנית, השאלה מי אשם היא שאלה של עלות-תועלת – מיהו מונע הנזק היעיל ביותר. הבה נחלק אפוא את האשמה בין הגורמים השונים לפי מידת העלות של האמצעים שהיה ניתן לנקוט בהם בכדי למנוע את הנזק.

האריתראים הפורעים – האשמים העיקריים במהומות הם, ללא ספק, המתפרעים עצמם. כל מי שנקט באלימות כלפי אדם או רכוש היה יכול להימנע מלעשות זאת, ובכך למנוע את הטרגדיה. כשאנחנו בוחנים מי אשם, ברור שעיקר האחריות הוא על מי שעשה את הפשע. עם זאת, אין בכך כדי להסיר את האחריות ממי שיכל למנוע את המהומות ולא עשה כן.

המשטרה – אומנם מוקדם מדי מכדי לקבוע קביעות חד משמעיות, אבל על פניו ניכר שהמשטרה כשלה הן במישור המודיעיני והן במישור האופרטיבי כאשר לא העריכה נכונה את פוטנציאל ההתלקחות ולא הציבה מספיק כוחות ואמצעים מתאימים כדי לשמור על הסדר. בהתחשב בכך שהיו אזהרות מראש שהפסטיבל שמארגנת שגרירות אריתריאה עלול לעורר עימותים אלימים, ושפסטיבלים דומים בשוודיה, בגרמניה ובקנדה התדרדרו לאלימות, בהחלט נראה שהמשטרה נכשלה כישלון חרוץ. בשולי הדברים אציין שמבחינה עקרונית, החלטת המשטרה לאשר את אירוע התמיכה בממשלת אריתריאה הייתה מוצדקת לכשעצמה. בישראל יש חופש ביטוי והוא כולל את הזכות לתמוך בדיקטטורה אכזרית ולהשתתף בפסטיבלים שלה. ברם, אם לנוכח האזהרות שהיו ולנוכח מה שקרה באירועים אלו במדינות אחרות, המשטרה הייתה אוסרת על קיום האירוע, אזי הפגיעה בחופש הביטוי של האריתראים תומכי המשטר הייתה מידתית בהחלט.

תיעוד: שוטרים יורים ירי חי לעבר מפגינים אריתראים מחוץ לאולם בו היה אמור להתקיים אירוע של שגרירות אריתראה היום בדרום תל אביב.
15 מפגינים נפצעו מירי חי במחאה.

צילום: אורן זיו pic.twitter.com/EeBcVCt762

— שיחה מקומית (@mekomit) September 2, 2023

ממשלת ישראל – על פי מתווה האו"ם שראש הממשלה אימץ ולאחר מכן דחה, ישראל התחייבה לתת מעמד ל-16,250 מסתננים אריתראים וסודאנים, נציבות האו"ם לפליטים התחייבה להוציא 16,250 מסתננים מישראל למדינות מערביות ועוד 6,500 מסתננים היו מחוץ למתווה (ההסדר גם לא התייחס לילודה הטבעית דאז, קרי לילדים שנולדו למסתננים אריתראים וסודאנים בזמן שהותם בישראל). את המסתננים שהתחייבה לקלוט, התכוונה הממשלה לפזר ברחבי הארץ. עם זאת, יש סימני שאלה גדולים לגבי מתווה האו"ם ויכולת המימוש שלו (כך, למשל, אף מדינה מערבית לא הביעה אז הסכמה לקלוט מסתננים מישראל). כמו כן, פיזור מבקשי המקלט ברחבי הארץ לא היה עוזר במניעת המהומות, שכן לפסטיבל הגיעו אריתראים באוטובוסים "מכל רחבי הארץ. ההסעות יצאו בין היתר מפתח תקווה, מגדרה, מירושלים ומאילת". כלומר, ספק אם מימוש מתווה האו"ם היה מונע את המהומות מלהתרחש (וכאמור לעיל, היו מהומות כאלו בדיוק גם במדינות מערביות אחרות).

בית המשפט העליון – אין חולק על כך שבית המשפט העליון הגביל מאוד את יכולתה של ישראל להוציא את המסתננים האריתראים מתחומה. המדינה קידמה תוכנית לגירוש אריתראים וסודאנים למדינות שלישיות ועשתה מאמצים רבים כדי למנוע מהם להשתקע בישראל, ובכלל זה שמה אותם במשמורת לזמן ממושך, והורתה על לקיחת סכומי כסף משמעותיים ממשכורתם כפיקדון. בית המשפט העליון ביטל את שלושת חוקי המשמורת ואת חוק הפיקדון והתערבותו הביאה גם לביטול החלטות מנהליות אחרות כגון החזרה חמה ותוכנית חדרה-גדרה. ברי אפוא שמדיניותו של בית המשפט העליון צמצמה את המוטיבציה של המסתננים האריתראים לעזוב את ישראל. עם זאת, מכיוון שכל התוכניות שנקטה המדינה לא עשו את ההבחנה בין מבקשי מקלט לבין מהגרי עבודה (שלא לדבר על תומכי המשטר), הן הסבו נזק לא מידתי גם לאריתראים הזכאים למקלט.

לאור האמור לעיל אני סבור שנטל האשמה למהומות מתחלק באופן הבא: המתפרעים הם האשמים ביותר, המשטרה היא האשמה השנייה במעלה, בגלל שלא התכוננה כראוי לאירוע, הממשלה אשמה פחות כי לא ברור אימוץ מתווה האו"ם או מדיניות דומה הייתה מונעת את המהומות, ובית המשפט העליון אשם פחות מכל, כי ההגבלות שהציב על תוכניות המדינה להוציא את האריתראים מישראל ולתמרץ אותם לעזוב, מנעו גרימת נזק למבקשי המקלט האמיתיים שבקרבם.