הבעיה האמיתית בהחלטתו של הארץ להפסיק לפרסם את מאמריו של גדי טאוב

החלטתה של הנהלת עיתון "הארץ" להפסיק לפרסם את מאמרי הדעה של ד"ר גדי טאוב זכתה לתהודה רבה בתקשורת ובמדיה החברתית. ברם, עדיין לא ראיתי שמישהו דן בבעיה האמיתית שנחשפה בפרשה זו.

אין חולק כי לעיתון הארץ מותר להפסיק לפרסם מאמרים של פובליציסט כזה או אחר. על פניו, אין פה חשד להפליה פסולה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה שכן לא היו יחסי עובד-מעביד בין הארץ לבין טאוב. יתרה מכך, לכותב במעמדו של טאוב לא צריך לדאוג, והוא כבר מצא זירה אחרת לכתוב בה את מאמרי הדעה שלו (גילוי נאות: גדי ואני חברים, פרסמנו יחד מאמרים בעיתון "הארץ" ולא פעם הייתי עובר על מאמרי הדעה שלו לפני פרסומם, כולל המאמר שלא פורסם).

כמובן, אפשר להלין על כך שהארץ הפך את תיבת התהודה שלו לקטנה ומונוליתית עוד יותר. כל הכתבים, הפרשנים וכותבי מאמרי הדעה של הארץ הרי התגייסו בצו 8 לתקוף את הרפורמה שמקדם שר המשפטים יריב לוין, ועתה אפילו הפובליציסט היחידי שהביע דעה עקבית ומנומקת בעד ריסון המערכת המשפטית לא יזכה יותר לבמה בעיתון. ברם, הבעיה הזו היא רק של הארץ ושל מנוייו (גילוי נאות נוסף: אני מנוי על אתר הארץ).

אז מהי הבעיה האמיתית?

ובכן, כדי לרדת לשורש העניין ראשית יש לבחון את ההסבר שנתנה הנהלת הארץ לטאוב בנוגע להחלטתה. וכך כתב אלון עידן, עורך עמוד הדעות של הארץ, במייל בו הודיע לטאוב על הפסקת פרסום מאמריו:

"אני נאלץ לכתוב לך את המייל הזה, אחרי שנות עבודה משותפות רבות, בהן לצד הקושי בפרסום מאמריך שלא נעמו לרבים מקוראי הארץ, חשבתי שהרמת תרומה חשובה לחופש הביטוי ב'הארץ' ולאפשרות להיחשף לעמדות אחרות ושונות.

ובכל זאת, שני דברים אירעו לאחרונה והם משנים את העמדה של העיתון לגבי מאמריך. האחד הוא חילופי השלטון האחרונים, שלוו במתקפה אגרסיבית ומידית על הדמוקרטיה הישראלית, כפי שאנחנו בהארץ תופשים אותה. הרצון להחליש את מערכת המשפט בעזרת מהלכים קיצוניים שנעשים באופן חד צדדי וללא מעצורים, מאלצים גם אותנו, ככלי תקשורת, להתגונן בפני מה שנתפש בינינו כהפיכה משטרית. במובן הזה, אנחנו מוצאים קושי רב ליישב את הדיסוננס: מצד אחד להיות בחוד החנית נגד ההפיכה הזאת, ובמקביל לפרסם מאמרים שנותנים רוח גבית לאותה הפיכה. במונחים של דמוקרטיה מתגוננת, אנו מאמינים שכעת זהו זמן של מגננה.

דבר נוסף הוא הידיעה על כך שאתה לוקח חלק במכללת MCC, שעל פי הידוע לנו היא מוסד שתומך ומקורב לויקטור אורבן ומעלה על נס את כל הערכים שאנחנו בהארץ חושבים שהם מסוכנים ומאיימים על הדמוקרטיה. קשה לנו לקבל את העובדה שמי שמסכים להיות חלק ממוסד כזה, על כל המשתמע מכך, יקבל במה בהארץ, שמנהל קרב גלוי וחשוף כנגד עמדות אלו בדיוק. לכן, ולא בקלות, אני נאלץ להודיע על פרידה ממך וממאמריך. תודה על תרומתך גדי".

עם כל הכבוד לעידן, סביר להניח שאת ההחלטה הסופית בעניין קיבל עמוס שוקן, המוציא לאור של עיתון הארץ, אולי לאחר התייעצות עם בכירים נוספים בעיתון.

עמוס שוקן, המוציא לאור של עיתון "הארץ"

שוקן והנהלת הארץ רואים ברפורמה המקודמת בממשלה "הפיכה משטרית", וגייסו את העיתון להיות "חוד החנית" במלחמה נגדה. כפועל יוצא, הארץ לא יפרסם מאמרים שתומכים ברפורמה, כי מבחינת שוקן זהו מצב של "דמוקרטיה מתגוננת". הצטרפותו של טאוב למוסד אקדמי שהנהלת הארץ סבורה שהוא לא לגיטימי, העניקה משנה תוקף להחלטה להפסיק לפרסם את מאמריו (אגב, הוא בכלל לא הצטרף למוסד האקדמי המדובר אלא הוזמן לתת הרצאות לסטונדטים במשך שבועיים).

למי שלא יודע מהי "דמוקרטיה מתגוננת" זוהי תפיסה הגורסת כי לדמוקרטיה מותר להגביל זכויות אדם וזכויות אזרח במצבים בהם יש סכנה חמורה לקיום המדינה או לאופייה הדמוקרטי. כלומר, במסגרת המלחמה של שוקן ועיתון הארץ למען הדמוקרטיה הם לא יאפשרו לפרסם מאמרים התומכים ברפורמה וייפטרו מכל מי שיכתוב מאמרים כאלו.

ופה חבויה הבעיה האמיתית.

רוב הפובליציסטים אינם מקיימים יחסי עובד-מעביד עם העיתון בו הם מפרסמים ואף אינם מקבלים שכר עבור עמלם. כך מקובל כיום. ברם, יש גם פובליציסטים עם משרה בהארץ וכמובן שיש כתבים, פרשנים, עורכים ועובדים נוספים שמועסקים בו. ומה יחשוב עתה עובד של הארץ אחרי שראה את הבוסים שלו נפטרים מפובליציסט פופולרי בגלל תמיכתו ברפורמה? האם יעז עובד כזה לספר במערכת העיתון שהוא תומך ברפורמה, או להביע תמיכה בה בדף הפייסבוק שלו? הרי אם יפרסם את תמיכתו ברפורמה במדיה החברתית, והדבר יגיע לידיעתה של הנהלת הארץ, "מותר" יהיה לשוקן להפלות עובד כזה על רקע השקפתו הפוליטית שכן לשיטתו אנו במצב של "דמוקרטיה מתגוננת". ואם, חס וחלילה, יצטרף עובד של הארץ לפורום קהלת, מכון בעל תפיסת עולם שמרנית התומך ברפורמה, אז ברי שחובה לפטרו לאלתר.

לבי לבי לעובדי הארץ התומכים בסתר ליבם ברפורמה אבל חוששים להביע את דעתם פן יבולע להם. אני מניח שאפילו עובדים שאין להם דעה מגובשת בעניין הרפורמה אבל הצביעו לימין, ראו מה נעשה לטאוב ועתה הם מפחדים ליפול חלל במלחמתו של שוקן למען הדמוקרטיה המהותית. אחרי הכל "הארץ" הוא עיתון לאנשים חושבים, אבל לא אם הם חושבים מחשבה שהמוציא לאור של העיתון מחליט שזה זמן להתגונן מפניה.

• מי בעיתון "הארץ" החליט על הפסקת פרסום מאמריו של גדי טאוב?

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא