אדוארד שרון (וישנייבסקי)   מקור: משפחת שרון
בתמונה אדוארד שרון (וישנייבסקי)

אחת מאהבותיו הגדולות של דוד בן-גוריון הייתה עברות שמות משפחה. לרעיון הזה היו גם תומכים אחרים אבל אצל בן-גוריון זו הייתה ממש אובססיה. מבחינתו, רצוי היה שכל היהודים בארץ יחליפו את שמם לשם עברי, ואם, בינתיים, האידיאל לא בהישג יד, את שמם צריכים להחליף אלה שהוא יכול היה לשים ידו עליהם – שרים, פקידים בכירים, דיפלומטים וכיוצא באלה. אהבה נוספת של בן-גוריון הייתה לצה"ל ולכן בחזית זו הוא לחם למען שמות עבריים באופן נמרץ במיוחד.

כבר ביוני 1948 בן-גוריון הוציא הוראה לרמטכ"ל:

"רצוי שכל מפקד (ממפקד כתה עד ראש המטה) יחליפו שמות משפחתם במקרה שהם גרמנים, אנגלו-סכסים, סלויים, צרפתים ולועזיים בכלל – בשמות משפחה עבריים, למען היות לדוגמא לחיילים. צבא-ההגנה לישראל צריך להיות עברי ברוחו, בחזונו ובכל גילוייו הפנימיים והחיצוניים.

רצוי שחילופי השמות יוצאו לפועל במשך שבועיים, ויתפרסמו (בלי נקיבת תואר צבאי) בעתון הרשמי, למען תת תוקף חוקי לשם החדש.

יש להקים ע"י המטה ועדה מיעצת שתציע שם משפחה עברי לכל קצין שיבקש עצה".

David Ben Gurion Order June 1948

פקודת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון לרמטכ"ל (19 ביוני 1948)

הוועדה הצבאית המדוברת אכן הוקמה, נתנה עצות בנושא ואף ניהלה תעמולה למען שמות עבריים. ולמרות שהחלפת השמות לא הייתה חובה אלא רק המלצה, בן-גוריון "המליץ" בתקיפות רבה. מהקצינים הבכירים הוא דרש במפגיע להחליף את שם המשפחה. גם את הקצינים הזוטרים הוא תמיד שאל לשמם. הרבה פעמים בן-גוריון הציע בעצמו הצעות לשם החדש, וכשהיה נתקל בשם לועזי במסמכים שקרא לא התעצל לכתוב מכתבים בהם ציין שלקצין פלוני לא יזיק לעברת את שמו.

כך, למשל, כתב בן-גוריון בספטמבר 1949 לרמטכ"ל ולראש אכ"א:

"הדו"ח השבועי האחרון (מס. 81) חתום ע"י רב סרן גולדנצווייג.

אם אין סיבה מיוחדת לרב הסרן להמשיך בשם הגרמני המסורבל שלבני הארץ קשה לבטא אותו – הייתי בכל הכבוד והרצינות מציע לו לשנות שמו לשם עברי.

רב הסרן יתכן שיצטרך להופיע בשם צ.ה.ל. ולא רצוי שבשם צבא ישראל יופיע איש שיחשבו אותו לגרמני".

David Ben Gurion Order September 1949

מכתב של שר הביטחון דוד בן-גוריון לרמטכ"ל (20 בספטמבר 1949)

אפילו תוך כדי דיון בשאלות פוליטיות בוערות בן-גוריון לא שכח את סוגיית עברות השמות. בינואר 1953, הפנתה חברת הכנסת מטעם מק"י אסתר וילנסקה שאילתה לשר הבטחון: על דעת איזה מוסד סרן גורודינסקי שלח למערכת העתון של מק"י "קול העם" הודעה כי מתבטלות כל ההזמנות של העתון ליחידות הצבא. בן-גוריון השיב שסרן גורודינסקי פעל לא על דעת עצמו אלא לפי הוראה של שר הבטחון לרמטכ"ל, ההזמנות בוטלו כי "קול העם" תמך במשפט הרופאים היהודיים בברית המועצות, ועיתון שתומך בעלילות שפלות ונאציות כאלה לא יופץ בצבא על חשבון המדינה. במקביל, כתב מזכירו הצבאי של בן-גוריון נחמיה ארגוב לרמטכ"ל: "נצטוויתי על ידי שר הביטחון לבקש את סרן גורודינסקי, הנזכר בשאילתה, להחליף שמו לעברי, באם הדבר ניתן".

אבל כל זה עדיין היה בגדר בקשות והמלצות.

ביוני 1955 כתב בן-גוריון מכתב לרמטכ"ל עם הוראה חדשה – כל הקצינים שמייצגים את צה"ל בחו"ל חייבים בשם משפחה עברי. זאת כבר היתה לא המלצה אלא הוראה רשמית, וככזאת היא יצאה בתור פקודת מטכ"ל 30.0406. מאז, כל קציני צה"ל שיצאו לחו"ל בשליחות רשמית, ללימודים, בתור נספח צבאי, יועץ צבאי וכיוצא באלה היו חייבים, במידה ושמם לא היה עברי, להחליף את שמם. מאז מתן פקודה זו, נאלצו אלפי קציני צה"ל להחליף את שם משפחתם. פקודה שבוטלה רק בשנת 1997.

בהוראתו לרמטכ"ל הסביר בן-גוריון איזה אירוע הניע אותו לקדם פקודה זו:

"חיילים כאזרחים יש להם כל זכויות האזרחים, לרבות 'הזכות' המפוקפקת – לשמור על שמות משפחה זרים (סלאווים, גרמניים וכדומה), אם כי רצוי הדבר שלפחות חיילי קבע יהיו להם שמות משפחה עבריים; אבל אין סמכות לשר הבטחון או למטה להטיל זאת כחובה על חיילים וקצינים.

אולם תודיע לכל החילות, שמכאן להבא לא יישלח שום קצין לחוץ לארץ בתפקיד ייצוג, אם לא יהיה לו שם משפחה עברי.

הביקור של 'משגב' בדרום אפריקה היה מקור של גאון ושמחה ליהדות בדרום אפריקה, ולפי הידיעות המתקבלות משם, היתה זו חוויה יהודית עמוקה לכל אחינו בארץ רחוקה זו. אבל רבים הצטערו, וגם נתביישו, על השם הסלאווי של מפקד האונייה. ויש למנוע דבר זה בעתיד".

אך מי היה אותו מפקד אונייה בעל השם הסלאבי?

David Ben Gurion Order June 1955

הוראת שר הביטחון דוד בן-גוריון לרמטכ"ל כפי שפורסמה בעיתון "למרחב" (15 ביוני 1955)

 

"קפיטן היה אחד, לא ירא ולא פחד, סכנות רבות ראה ועוד איך"

רב סרן אדוארד וישנייבסקי נולד בוורשה בשנת 1926. בזמן מלחמת העולם השנייה הוא ברח מהגטו והצטרף לפרטיזנים. בסוף המלחמה הוא חזר לוורשה, התחיל ללמוד באוניברסיטה, עזב ונרשם לבית הספר הימי בגדיניה. ב-20 ביולי 1946, יצאה אוניית מפרשים "דאר פומוז'ה" עם החניכים להפלגה הראשונה אחרי המלחמה. באוקטובר 1946, אחרי ביקור בקופנהגן, סאות'המפטון, מרסיי, גיברלטר, קזבלנקה ופורטסמות', הטילה "דאר פומוז'ה" עוגן בסטוקהולם, התחנה האחרונה לפני החזרה לפולין. לידה בנמל עגנה האונייה "סן מיגל" שאנשי "המוסד לעליה ב'" הכינו להפלגה לארץ ישראל. אדוארד פתח איתם בשיחה, בעקבותיה עזב את הצי הפולני והצטרף לצוות של "סן מיגל".

ב-3 בפברואר 1947, הפליגה "סן מיגל" מנמל סט בצרפת (אליו הפליגה קודם לכן מסטוקהולם), לארץ ישראל עם 796 מעפילים על סיפונה. ב-16 בפברואר, יירטו אוניות מלחמה בריטיות את "סן מיגל" שכבר עברה לשאת את השם "המעפיל האלמוני", והשתלטו עליה לאחר קרב קצר. האונייה נגררה לחיפה והמעפילים והצוות גורשו למחנות המעצר בקפריסין. אדוארד מיודענו הצליח להימלט מקפריסין עם מסמכים מזויפים ולהגיע ארצה. הוא הצטרף ל-"הגנה" ובתחילת מלחמת העצמאות נלחם בחיפה. לאחר מכן, עבר וישנייבסקי לשרת בחיל הים. הוא שירת על האוניות "אילת", "וג'ווד", "הגנה" ו-"מבטח" וב-1953 כבר פיקד על הפריגטה אח"י "משגב" (ק-30). האונייה "משגב" בפיקוד של וישנייבסקי לקחה חלק במבצע הסיוע של חיל הים הישראלי לנפגעי רעש האדמה באיים היוניים.

David Ben Guriun and Israeli Ships Return form Greece

ראש הממשלה דוד בן-גוריון מברך את צוותי אוניות חיל הים לאחר חזרתם ממבצע הסיוע לנפגעי רעש האדמה באיים היווניים (1 בספטמבר 1953)

ב-15 בפברואר 1955, יצאה אח"י "משגב" בפיקודו של רס"ן וישנייבסקי להפלגה ארוכה במסגרת מבצע "משווה". מטרות המבצע היו הצגת דגל ישראל במדינות רחוקות, חיזוק הקשרים עם הקהילה היהודית הגדולה בדרום אפריקה, ואימון ימי לחניכי מחזור ד' של קורס חובלים. בשנת 1951, הפליגה "משגב" יחד עם הקורבטה "הגנה", למשימה דומה בארצות הברית במסגרת מבצע "קולומבוס" והגיע הזמן להציג את הדגל בקווי רוחב חדשים.

"משגב" ביקרה בגיברלטר ובפריטאון, וב-6 במרץ 1955 חצתה את קו המשווה, האונייה הראשונה של חיל הים הישראלי לעשות זאת. אל חציית קו המשווה התייחסו ב-"משגב" בכל הרצינות ולפי כל המנהגים הימיים המקובלים בציי העולם: וישנייבסקי העביר את הפיקוד על האונייה לאל הים נפטון, שאותו גילם אחד מארבעת אנשי הצוות שכבר חצו את קו המשווה בעבר; כל המלחים שטרם חצו את קו המשווה נמרחו בהתאם לכללי הטקס בשמן מכונות, דבק וקמח, הוטבלו בבריכת מי ים שנבנתה במיוחד, ונשטפו מזרנוקים; בסיום טקס הטבילה, הוסמכו כל המלחים כ-"אבירי הים" וקיבלו תעודות על כך; כחלק מהאמונות הטפלות המקובלות בקרב ימאים גם העלו באש פוחלץ של כריש, עשוי קרעי בגדים וממולא עשב ים, בתור קורבן לנפטון. סגן משנה הרב מנחם הכהן, לימים חבר כנסת מטעם המערך, אשר צורף להפלגה בלחץ של הרב הצבאי הראשי שלמה גורן, לא מחה על כל העבודה הזרה הזאת. עוד בתחילת ההפלגה המפקד וישנייבסקי הודיע לרב: "פה אני אלהים! אם תדע להתנהג כמו שאני רוצה, יהיה לך טוב. אם לא – נזרוק אותך לים" (שלום כהן, שיח אחים: על "מלחמות היהודים"). במשך שלושה ימים הרב הצעיר היה נתון בסערת רגשות, אבל לפני הכניסה לגיברלטר השניים השלימו, הרימו כוסית ויסקי, ווישנייבסקי אפילו הורה להכשיר את המטבח, כך שהיחסים עברו להתנהל על מי מנוחות ואף אחד לא נזרק לים. אבל מסורת ימית זו מסורת, ושום רב לא יפריע לאל הים נפטון.

Sea Knight Certificate Misgav 1955 Nir Maor

תעודת אביר הים שניתנה למלחי אח"י משגב לאחר חציית קו המשווה

לאחר חציית קו המשווה, המשיכה "משגב" במסלול שעבר דרך קייפטאון, לורנסו מרקש, דרבן, פורט-אליזבת, קייפטאון, מונרוביה, דקר, גיברלטר וליבורנו. ב-2 ביוני 1955, אחרי 108 ימי הפלגה ו-18 אלף מיילים ימיים, נכנסה "משגב" לנמל חיפה (פרי רוזנפלד, "מסעה של משגב לדרום אפריקה"). מבצע "משווה" הוכתר כהצלחה מלאה. יהודי דרום אפריקה ואנשי הממשל הדרום אפריקאי קיבלו את הימאים הישראלים בהתלהבות. נשפים, מסיבות, ואפילו מצעד נערכו לכבודם. הצוות התארח בסדר פסח בקייפטאון והוטס ליוהנסבורג ולערים אחרות שרחוקות מהים. יותר מ-12 אלף מבקרים פקדו את האונייה עצמה ובתי ספר יהודיים, אגודות, בתי כנסת, כולם נמלאו שמחה וששון מהפגישה עם הימאים הישראלים ("דבר", 21 באפריל 1955). כפי שאמר ציר ישראל בדרום אפריקה, צמח היימן: "ביקור 'משגב' היה שווה אלף נאומים" ("הַבֹּקֶר", 13 מאי 1955).

בן-גוריון חזר מפרישתו לשדה בוקר לתפקיד שר הביטחון ב-21 בפברואר 1955, שישה ימים אחרי יציאתה של "משגב" למבצע "משווה". יחד עם זאת, בן-גוריון היה שבע רצון מהתוצאות של המבצע ורק שם המשפחה של מפקד "משגב" העיק על רוחו. לא ידוע האם באמת "רבים הצטערו, וגם נתביישו, על השם הסלאווי של מפקד האונייה", כמו שכתב בן-גוריון, או שבכך הוא ביטא רק את רגשותיו שלו. כך או כך, שם המפקד שהופיע בכתבות ובידיעות לכל אורך ההפלגה היה הקש האחרון במאבקו נגד שמות זרים בצה"ל, וזמן קצר לאחר שיבת "משגב" לישראל, עבר בן-גוריון מהמלצות לפקודה.

Misgavs Captain in Capetown Shlomo Koren

מפקד אח"י משגב רב סרן אדוארד וישנייבסקי (רביעי משמאל) וסגנו רב סרן שלמה קורן (שלישי מימין) עם נשות הקהילה היהודית בדרום אפריקה

 

"נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן, עוד נשוב ניפגש על המים"

מעבר לתרומה לפקודת השמות העבריים, הייתה להשתתפותו של וישנייבסקי באותה הפלגה עוד תפקיד היסטורי נוסף.

בדרך חזרה לישראל, עגנה "משגב" במונרוביה, בירת ליבריה. נשיא ליבריה ויליאם טאבמן ביקר באונייה. הואיל והיה זה הביקור הראשון של ראש מדינה זרה על סיפון אונייה ישראלית, הוטס ראש מחלקת הטקס במשרד החוץ מיכאל סימון במיוחד לליבריה. אמנם, רב סרן וישנייבסקי היה ידוע בהיכרותו עם כללי הטקס הימי, ומושלים ושרים כבר ביקרו על סיפון "משגב", אבל בשביל נשיא החליטו לשלוח את מומחה הטקס הראשי ששימש גם כנציג דיפלומטי מטעם המדינה. לפי הנוהג שהיה מקובל אז, נחשבה שליחותו של סימון כשירות מילואים – הוא היה לא רק ראש מחלקת הטקס ודוקטור להיסטוריה, אלא גם קצין ניווט בחיל הים בעל דרגה של סרן במילואים.

הנשיא טאבמן התקבל בירי תותחים, תזמורת צבאית ומשמר כבוד, הוא סייר על האונייה, שוחח עם הקצינים וסעד על שולחנו של המפקד. למחרת התקיים מצעד משותף של החובלים הישראליים ויחידות צבא ומשטרה ליבריות, וטאבמן ווישנייבסקי קיבלו את המצעד מהמרפסת של ארמון הנשיא. טאבמן כה התרשם מהסדר והמשמעת שראה באונייה, שהציע לווישנייבסקי את תפקיד הקפטן של היאכטה הנשיאותית. וישנייבסקי ענה שבתור איש צבא הוא לא יכול לקבל הצעות כאלה, אבל טאבמן היה נחוש ופנה בבקשה רשמית לממשלת ישראל. וישראל נענתה לבקשה.

Edward Sharon and William Tubman

אדוארד שרון ונשיא ליבריה ויליאם טאבמן

בנובמבר 1955 אדוארד וישנייבסקי – אז כבר עם השם החדש אדוארד שרון בהתאם לפקודת בן-גוריון – טס לליבריה לתפקידו החדש כקפטן היאכטה הנשיאותית. מטה חיל הים העניק לשרון חופשה בת שנתיים למילוי תפקיד זה. מאוחר יותר הוארכה תקופת שירותו בליבריה בשנתיים נוספות לבקשת נשיא ליבריה. במשך ארבע שנים שימש שרון כקפטן של היאכטה הנשיאותית וכיועצו של טאבמן לענייני הים. הנשיא לא אהב מטוסים והעדיף הפלגות, כך שעבודה לא חסרה לשרון וב-1958 הוא גם טיפל ברכישת יאכטה חדשה בבריטניה.

שרון היה בעצם הקצין הישראלי הראשון שפעל באפריקה עוד לפני גל שיתוף הפעולה הישראלי-אפריקאי שהתחיל בסוף שנות ה-50 ושבשיאו הועסקו מאות קצינים ומומחים אזרחיים ישראלים במדינות באפריקה. הקפטן הישראלי בעל גינונים פולניים ומשמעת קפדנית הפך לדמות פופולרית במערב אפריקה ואפילו ל-"סמל סטטוס" – ב-1958, קוואמה נקרומה, ראש ממשלת גאנה שקיבלה את עצמאותה שנה קודם לכן, עשה כדוגמת עמיתו טאבמן ומינה קפטן ישראלי ליאכטה המפוארת שרכש לעצמו.

Edward Sharon on the Presidential Yacht

אדוארד שרון עם איש צוות ביאכטה הנשיאותית של נשיא ליבריה

 

טוב שם משמן טוב

אחרי שחזר ארצה, השתחרר שרון מחיל הים וקיבל הסמכת רב-חובל בצי הסוחר. לאחר מכן שימש כמפקח ימי בחברת הספנות "האחים עופר" וכחוקר תאונות ימיות ואף כיהן בוועדות להסמכת ימאים עד לפרישתו לגמלאות.

את אשתו רחל הוא פגש במצעד צה"ל בזמן ששירתה כקצינה בשלישות הראשית. השניים נישאו ב-1952 ונולדו להם שלוש בנות: אורנה, נטע ורותי. ב-2009 הלך אדוארד שרון לעולמו.

הימאי האמיץ אדוארד שרון-וישנייבסקי חי חיים סוערים על פני שלוש יבשות ועל פני ימים ואוקיינוסים, וב-"זכותו" יש הרבה יותר שמות משפחה עבריים במדינת ישראל. אולם האנקדוטה הכי מעניינת בהקשר זה – שמו האמיתי בכלל לא היה אדוארד וישנייבסקי.

שמו היה יצחק פכניק. את השם אדוארד וישנייבסקי אימץ יצחק לעצמו לאחר שברח מהגטו והצטרף לפרטיזנים. הוא בחר לשמור על השם הזה גם לאחר שמלחמת העולם השנייה הסתיימה.

אין לדעת איך בן-גוריון היה מגיב לדיווחים על רב סרן יצחק פכניק, היות שגם פכניק זה לא שם עברי, אבל על שם המשפחה וישנייבסקי הוא הגיב באופן חריף וחד משמעי – והשאר היסטוריה.

Edward Wiśniewski in Poland

אדוארד וישנייבסקי בצעירותו, פולין

Dar Pomorza before Sailing 20.07.1946

טקס לפני הפלגתה של אוניית המפרשים "דאר פומוז'ה", 20 ביולי 1946

 Dar Pomorza Sailing

אוניית המפרשים "דאר פומוז'ה" יוצאת לדרך

HaMaapil

אונייה "המעפיל האלמוני" אחרי השתלטות הבריטים, 16 בפברואר 1947

Edward Wiśniewski with Bride Rachel 

אדוארד ורחל ביום חתונתם, 1952

Edward Wiśniewski with Bride Rachel and Crew

החתן והכלה עם הצוות

Tuvia Saar as Neptune Misgav 1955 Shlomo Koren

המלח טוביה סער ממלא את תפקיד אל הים נפטון בטקס חציית המשווה על אח"י משגב, 1955

Misgav at Capetown

אח"י "משגב" נכנסת לנמל קייפטאון
Edward Sharon with Defence Minister Frans Erasmus
רב סרן אדוארד וישנייבסקי עם שר ההגנה של דרום אפריקה פרנס ארסמוס

VIP Visit in Misgav 

ביקור אח"ם באח"י "משגב"

Misgav in Livorno 

בעגינה בליבורנו (מימין לשמאל: מפקד אח"י "משגב" אדוארד וישנייבסקי, מפקד האקדמיה הימית האיטלקית פרנצ'סקו מימבלי, נספח צה"ל באיטליה שלמה אראל)

 Misgav Returns to Haifa

טקס קבלת פנים לאח"י "משגב" בנמל חיפה, 2 ביוני 1955

Captain Edward Sharon 

קפטן אדוארד שרון

Edward Sharon and his Wife in Liberia 

אדוארד שרון ואשתו בנשף בליבריה

 Edward Sharon with Kids

אדוארד שרון עם הבנות אורנה ונטע

 Edward Sharon Grave

קברו של ימאי

* הכותב והמערכת רוצים להודות למשפחת שרון על התמונות מהאלבומים המשפחתיים

users: דוד גנדלמן

Anonymous
מרגש לקרא על אבא זל של גיסתי רותי שרון מדהים איזה הסטוריה עבר

נטע גוב
תודה על כתבה מרתקת

עידו הראל
סיפור מרתק.

עוד בנושא

אולי יעניין אותך

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר