דְּיוֹמָא
הציור "בפונדק" של הצייר היהודי-רוסי ולדימיר מאקובסקי   מקור: ויקיפדיה

לפני קצת יותר משנה הגיע בית הדין הארצי לעבודה לפסיקה ששינתה לחלוטין את כללי המשחק בנוגע לטיפים הניתנים למלצרים. בפסק דינו האחרון כנשיא בית הדין לעבודה, קבע השופט יגאל פליטמן כי "יש לראות בתשר, לעניין משפט העבודה ודיני הביטוח הלאומי, הכנסה השייכת לבית העסק והכנסתם של עובדי שרשרת השירות משכר עבודה מאת המעסיק. זאת גם אם כספי התשר שולמו להם ישירות על ידי הלקוח; גם אם הם שולמו מ"רצון" הלקוח; גם אם שולמו ללא דרישה מפורשת בחשבון שהוגש לו; גם אם הם נותרו בכיסיהם של עובדי שרשרת השירות מבלי שהועברו, פיזית, לקופת המעסיק; גם אם שולמו באמצעי תשלום נפרד מזה שבאמצעותו שולם החשבון עבור הארוחה; גם אם לא נרשמו בספרי המסעדה; וגם אם לא נרשמו ביומן השירות".

מדובר בפסק דין משמעותי שהשפיע בצורה רחבה על ענף המסעדנות ועל המלצרים. הפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה היא כה משמעותית, עד שזכתה לכינוי המטעה "חוק הטיפים". אולם נשאלת השאלה האם זכויות המלצרים ורווחתם השתפרה בזכות פסיקה זו?

עוד לפני שניתן פסק הדין, פורסמו כתבות רבות בתקשורת על כך שהגיע הזמן שמלצרים יקבלו את הזכויות שמגיעות להם ושחייבים לכפות על המסעדנים לבצע הפרשות לפנסיה ולביטוח לאומי כמו שהחוק דורש. נושא זה זכה לתהודה תקשורתית עקב תלונות על מעסיקים רבים אשר שילמו למלצרים שכר מינימום באופן רשמי – וגזרו את ההפרשות לפנסיה משכר זה – ואילו הטיפים הגיעו למלצרים או התחלקו בין המלצרים והמסעדה על פי שיטות שונות ומגוונות.

לאחר שהוגשה תביעה לבית הדין הארצי לעבודה שדרשה להתייחס לטיפים בתור הפרשה לפנסיה הגיעה פסק הדין אשר שינה את כללי המשחק. הפסיקה קבעה שהכנסות מטיפים נחשבות בתור הכנסה של המסעדה וכל תשלום מהטיפים שעובר אל המלצר מחייב את המסעדה להתייחס אליו בתור הכנסה רגילה שדורשת הפרשה לפנסיה ולביטוח לאומי.

התובעים והארגונים שנלחמו לשינוי המצב הקיים התבסס על ההנחה שפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה תחייב את המסעדנים, הקפיטליסטים הארורים שעושקים את המלצרים, לשלם את ההפרשות הסוציאליות מתוך הרווחים שלהם.

התוצאה של הפסיקה הייתה שכל הטיפים עוברים אל המעסיק, הוא מחליט איך לחלק אותם בין העובדים וההפרשה לפנסיה ולביטוח לאומי כולה מתבצעת מההכנסה מטיפים – גם הפרשות מצד המלצר וגם הפרשות מצד המעסיק. המלצרים גילו שהמעסיק מפריש עבורם ביטוח לאומי ופנסיה כמו שהחוק מחייב אבל שהתשלום מתבצע על חשבון חלק גדול מההכנסות מטיפים שהם היו מקבלים לפני כן.

אז האם החוק שיפר את מצבם של המלצרים? כמו שניתן לדמיין נוצרו מצבים שונים ומשונים. במצב הטוב ביותר עבור המלצר, לוקח המעסיק את כספי הטיפים, מפריש מתוכם לפנסיה ולביטוח לאומי ומעביר את הסכום הנותר אל המלצרים. מצב כזה הוא לא בהכרח גרוע יותר עבור המלצרים אבל זה תלוי גם בהעדפות העובד.

הפסיקה חייבה את המלצר לוותר על סכום מסוים מהכסף המזומן שהוא זכאי לו בהווה ולהחליף אותו בחיסכון ארוך טווח שירוויח ריבית דריבית לאורך שנים. בהתחשב בכך שהמלצרים הם לרוב בגילאים צעירים, החיסכון לפנסיה יכול להיות משמעותי לאורך השנים ואף להכפיל ולשלש את עצמו עד גיל הפנסיה.

מצד שני, גם המצב ההיפותטי הטוב ביותר עבור המלצרים, גילם הצעיר של רוב העוסקים בתחום – סטודנטים או צעירים שלא עובדים במשרה מלאה – פגע בכל אלו שרצו לקבל כסף מזומן הנחוץ להם כאן ועכשיו. עבור מלצרים צעירים לרוב מדובר במשרה זמנית. הם מעדיפים לעבוד במלצרות לזמן מוגבל, לקבל מקסימום מזומן ולהשתמש בו בהווה ולא בגיל הפרישה, עוד ארבעה או חמישה עשורים. מלצרים אלו אפשר וחשו עצמם נפגעים מהפסיקה.

הבעיה הופכת אקוטית יותר הואיל והמצב האופטימלי עבור המלצרים אינו המצב השכיח בהכרח. ישנם מלצרים שמתלוננים שהמעסיקים לוקחים להם את הטיפים, כספים שכעת נחשבים הכנסה למסעדה, מחזירים להם חלק אפסי מהם או אפילו לא מחזירים כלל, ומבצעים את ההפרשות מהשכר הרשמי. במקרים אחרים יש מעסיקים ששוכרים עובדים בשחור ולא משלמים להם זכויות כלל.

סוגיה נוספת שעלתה בעקבות הפסיקה נוגעת לתשלום מע"מ על הטיפים. רשות המיסים הודיעה על כוונתה לגבות מע"מ על הכנסות המסעדה מטיפים. מאחר שהפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה קבעה שטיפים הם הכנסות המסעדה לכל דבר, יש לשלם מס על הכנסה זו. יש לציין שרשות המיסים לא מתכננת לגבות מע"מ על ההפרשות לפנסיה או על השכר שחוזר למלצרים אלא רק על החלק שנשאר בידי המסעדה ומשמש אותה בתור הכנסה. בעקבות מחאה של המסעדנים נראה שתוכנית זו נגנזה לעת עתה, אבל עדיין לא ברור איך תתייחס הרשות למיסים בעתיד לחלק הנותר מהטיפים, שנכנס לעסק ולא מוחזר בתוך תשלום למלצרים.

חשוב לזכור שתחום המסעדנות הוא תחום מאתגר מאוד ומדובר בעסק שיש בו הסתברות גדולה לכישלון. המסעדנים הם בדרך כלל לא מיליונרים המגיעים לרווחים עצומים. מניתוח המצב אני יכול לראות איך החוק עוזר בטווח הארוך למלצרים שעובדים במסעדה הוגנת המפרישה מהטיפים בצורה מסודרת. אבל אני גם לגמרי יכול להבין איך אדם צעיר שזקוק לכל שקל פנוי היום, סובל מכך שההכנסה שלו נעלמת לטובת הפרשות שהוא יקבל רק בגיל הפרישה. כשלוקחים בחשבון שהחוק לא פתר את המצב עבור מלצרים שעובדים במסעדות מפוקפקות ואולי אף החמיר את מצבם, אפשר בהחלט לתמוה על התרומה של הפסיקה לעובדים.

כפי שניתן לראות, אפשר לבחון את הנושא ממספר נקודות מבט, אבל דבר אחד בטוח למדי – המלצרים שנלחמו על הזכויות שלהם, והארגונים שסייעו להם, לא הבינו את מלוא המשמעות של הדרישה שהעלו. בנוסף, "חוק הטיפים", שהוא בעצם פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, מעיד על כשל מדאיג בדמוקרטיה הישראלית, שכן מדובר בנושא שראוי היה להסדיר בחקיקה ראשית על ידי נבחרי הציבור.

טום קרגנבילד הוא מייסד "כלכלה קלה", אתר שמביא ידע כלכלי בשפה פשוטה ואקטואלית

* המאמר פורסם לראשונה באתר כלכלה קלה

users: טום קרגנבילד

הנקראים ביותר

החדשים ביותר