אסטרטגיית הפצץ וקווה לסיום

בתמונה מטוס F-16I מתכונן להמראה במהלך מבצע "עופרת יצוקה"

רבותי, ההיסטוריה חוזרת

לאחרונה נחשפו פרטים על תכניותיו של הרמטכ"ל אביב כוכבי לסבב הלחימה הבא מול החמאס ברצועת עזה. הנחת העבודה של צה"ל היא שאפשר לעשות את אותו דבר שעשינו בעבר, אבל הפעם להשיג תוצאה שונה.

"הנחת המוצא בצה"ל היא כי ניתן יהיה להשיג הכרעה ברורה וניצחון מול חמאס בעימות הבא, גם כאשר כיבוש הרצועה, השתלטות מחודשת עליה או מיטוט שלטון החמאס אינם נמצאים בשלב זה על מגרש הדיונים".

במילים אחרות – להפציץ ולקוות לסיום.

ואלו הקווים הטקטיים העיקריים של התוכנית:

"על מנת להגיע להכרעה ברורה, תוכניות צה"ל הנוכחיות מכוונות להפעלת אש כבדה יותר, תוך גביית מחירים כבדים מארגוני הטרור. אחד היעדים שמוגדר באופן ספציפי לבחינת ההישג המבצעי, לצד יעדים נוספים ומדידים לפגיעה ביכולות הצבאיות של חמאס בעת מבצע, מתבטא ביכולת לפגוע בפעילי ארגוני הטרור הנוספים בשטח. הרמטכ"ל אביב כוכבי הציב לצבא, לפיקוד הדרום, לאוגדות המתמרנות, לחיל האוויר ולמודיעין יעד של הריגת 300 פעילי זרוע צבאית של חמאס וארגוני טרור נוספים ברצועה, בכל יממת קרב בתחילת המבצע. בכך, לשבש את תוכניות האויב ובשאיפה לקצר את משך הלחימה. התוכניות הללו נבחנו בתרגילים האחרונים שצה"ל ביצע, שתרגלו מלחמה בעזה, ובצה"ל סבורים כי יהיה ניתן להשיג יעד זה במקרה של מלחמה ברצועה" ("מעריב", 15.12).

אמנם, אני משוכנע שאם צה"ל יהרוג 300 פעילי טרור בכל יום לחימה על ידי הפצצות מהאוויר, הדבר יוביל לסיום מהיר של המבצע, כיוון שהאויב לא מסוגל לעמוד באובדן כזה. עם זאת, אני מטיל ספק בכך שניתן להשיג מטרה זאת.

מלחמה מתאפיינת, בין היתר, בשתי בעיות טיפוסיות. ראשית, האויב לא נוטה לשתף פעולה עם הכוח התוקף אותו, ופועל כדי להפר את התוכניות שתוכננו כנגדו. שנית, וחשוב אף יותר, הדרג המדיני לא נותן לצבא לפעול במלחמה כרצונו.

למרבה הצער, ההיסטוריה מלמדת אותנו שחמאס לא נוהג לשתף פעולה עם התכניות המבצעיות של צה"ל ומשתדל לא להגיע למקומות בהם נופלות הפצצות.

במבצע "עופרת יצוקה" שנמשך 22 יום, חיל האוויר הישראלי הטיל 5,400 פצצות. במבצע זה נהרגו 709 פעילי טרור (כ-32 הרוגים ביום).

במבצע "עמוד ענן" שנמשך שמונה ימים, צה"ל תקף 1,500 מטרות והרג בין 100 ל-120 פעילי טרור (בין כ-12 ל-15 הרוגים ביום).

במבצע "צוק איתן" היו חמישים ימי לחימה, במהלכם חיל האוויר תקף 5,262 מטרות וכוחות הקרקע ירו כ-80 אלף פגזים, וזאת כדי להרוג כאלף פעילי טרור (כעשרים הרוגים ביום).

תותח מתנייע M-109 מבצע ירי במהלך מבצע "צוק איתן"

פולחן המִטְעָן

כאשר מספרים כלליים מהווים יעד להישג מבצעי, צה"ל הופך להיות צבא של הנדסת תעשייה וניהול. יעד של 300 פעילי חמאס הרוגים, זהו יעד תפוקתי. אמנם, יש בכך חידוש מרענן שכן היעדים של צה"ל בעשור האחרון היו של תשומות – היקף המטרות אותן רוצים לתקוף ביום. אבל מספרים כיעד להישג מבצעי, משקפים את אחת הבעיות העיקריות של צה"ל המודרני – חוסר בחשיבה מבצעית והתמקדות בניסיון לפגוע ביחידות של האויב.

לעתים גישה אסטרטגית כגון זו היא הגיונית מבחינה טקטית וברת השגה מבחינה אופרטיבית. כך, למשל, התמקדות בפגיעה ביחידות האויב תפסה מקום מרכזי בתוכנית הרב שנתית "אסופה" של אהוד ברק. בתר"ש אסופה, צה"ל ניתח את הבעיה המבצעית ברמת הגולן – "שפעת השריון הסורי שאמור היה לתקוף בדוקטרינת מתקפה סובייטית במספר דיביזיות במקביל, גל אחר גל" – וכמענה פיתח יכולות המאפשרות לו להשמיד גלים של שריון.

אבל לא כל רעיון אסטרטגי אפשר לשכפל.

כדי להשפיע על שדה הקרב, טנקים חייבים להגיע לחזית, תוך שהם חושפים עצמם לפגיעה. אולם, סגנון הלוחמה של חמאס לא מחייב את לוחמיו להגיע לחזית או לחשוף עצמם לפגיעה.

בתום השבוע הראשון של מבצע "צוק איתן" צה"ל דיווח שתקף מעל ל-700 משגרים מוטמנים. לאור נפח הירי שחמאס קיים במהלך אותו שבוע ולאחריו, אפשר לשער שצה"ל תקף 700 מטרות, אבל שלא כולן היו באמת משגרים.

בכל פעם שאני רואה מספרים שמהווים יעד מבצעי אני משפשף את עיני ונזכר בפולחן המִטְעָן (Cargo cult). כאשר חברות שבטיות נפגשות עם תרבות מתקדמת מבחינה טכנולוגית, הן עשויות לפתח ריטואלים המיועדים להשיג את העושר של התרבות המתקדמת באמצעות מחשבה משאלתית וטקסים דתיים. בזמן מלחמת העולם השנייה הצניחו האמריקאים מטענים באיים המלנזיים שבאוקיינוס השקט, כדי לתספק את הכוחות המצויים שם. כתוצאה מכך התפתחו באיים אלו פולחנים דתיים שנועדו להשיג את המשך הצנחת ה-"מן" מן השמיים.

גם אם נאמץ חשיבה משאלתית אני מסופק אם אסטרטגיה אותה ניסינו שוב ושוב, תביא בסבב הלחימה הבא להישגים כה שונים מאלו שהשיגה בעבר – אפילו אם הרמטכ"ל נתן הנחייה.

עמר דנק הוא סגן אלוף במילואים, שירת בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית, מהנדס ובעל תואר שני ביחסים בינלאומיים, ובעל הבלוג עמר אסטרטגיה