עלייתו ונפילתו של משטר החונטה הצבאית ביוון

בתמונה מנהיגי הפיכת 21 באפריל 1967, עומד במרכז קולונל גיאורגיוס פאפאדופולוס

היום לפני 58 שנים, בשעות הבוקר המוקדמות, התעוררו תושבי אתונה לרעש תנועתם של טנקים ברחובות הראשיים. קולונל גיאורגיוס פאפאדופולוס ושורה של קצינים מדרג הפיקוד הבינוני הדיחו את הממשלה והכריזו על משטר צבאי. החונטה הצבאית שעלתה לשלטון בהפיכת 21 באפריל, הקימה את מה שמכונה "משטר הקולונלים" (או "דיקטטורת הקולונלים") ששלט ביוון במשך שבע שנים (1974-1967).

שורשי ההפיכה היו נטועים במלחמת האזרחים היוונית שנסתיימה בשנת 1949 עם ניצחון הימין המלוכני והפרו-מערבי על השמאל הקומוניסטי והפרו-סובייטי.למרות שוך הקרבות, המלחמה התודעתית והתעמולתית לא עצרה לרגע. השמאל היווני המשיך את מאמציו מתקופת המלחמה לצייר את הימין כבובה של המערב הקפיטליסטי והימין היווני טען שהשמאל הוא עבד נרצע של סטלין והיהודים, ושני הצדדים טענו שהצד השני הוא לא יווני אמיתי. אולם לאחר שהימין ניצח במלחמת האזרחים, השיב את המלוכה ותלה את גורלה של המדינה בדוקטרינת טרומן ובתוכנית מרשל – על הנטייה האנטי קומוניסטית המתבקשת – לשמאל לא היה שום סיכוי (ההכרזה של המפלגות הקומוניסטיות שהמלחמה לא נגמרה אלא רק "הושעתה", כמובן שגם לא עזרה למצבן).

הצבא היה גורם מרכזי במתיחות בין הצדדים הניצים. מאז סוף מלמחת האזרחים, הפך הצבא לפוליטי עד מאוד. למרות שהמיליציות מזמן המלחמה פורקו ואוחדו לכדי צבא לאומי אחד, קצינים וחיילים בעלי נטייה שמאלנית או רפובליקנית טוהרו משורות הצבא, והצבא הפך להומוגני מאוד מבחינת השקפה פוליטית.

יתרה מכך, האמונה שישנו איום קומוניסטי תמידי על יוון – בין אם איום אמיתי או איום מדומיין – הייתה נפוצה מאוד בקרב קציני הצבא. לנוכח חוסר היכולת או חוסר הרצון של הדרג המדיני לטפל באיום הזה, התפתח בצבא חוסר כבוד כרוני למוסדות השלטון האזרחי ולנורמות דמוקרטיות. האמונה הרווחת בצבא הייתה שמשימתם כנגד האיום הקומוניסטי היא "מעבר ומעל לחוקה".

האובססיה עם עניין הזהות הלאומית, וליתר דיוק השאלה מיהו יווני "אמיתי", נמשכה גם לאחר הפיכת הקולונלים. החונטה הצבאית קידמה אידיאולוגיה שנשענה על "לידה מחדש". הסמל של המשטר החדש היה עוף החול – הפיניקס – שקם לחיים מתוך האפר, והקולונלים האמינו שגם יוון שלהם קמה מתוך ההריסות.

השפה, גם היא, עברה מהפכה. היוונית "העממית" שבמשך מאות בשנים ספגה השפעות זרות מהשפה הטורקית, ושבמשך עשורים הושפעה מהשיח הקומוניסטי, נדחקה לקרן זווית. במקומה קודמה ה-"קת'רבוסה" – השפה היוונית "הטהורה" ששילבה אלמנטים מיוונית מודרנית ומיוונית עתיקה. כלומר, גם הדרך שבה היוונים תקשרו זה עם זה הפכה קשורה לאידיאולוגיה הגדולה, לפיה יוון המודרנית היא בעצם שלב שלישי בתהליך האבולוציה היווני הלאומי: תחילה הייתה יוון הקלאסית, אז האימפריה הביזנטית, ועכשיו יוון המודרנית.

במאי 1967, חודש לאחר ההפיכה, נאם הקולונל פאפאדופולוס בפני וטרנים בסלוניקי ופירט את השקפת העולם הלאומית שהחונטה פעלה לקדם: "היום אנחנו לוקחים אחריות על עצמנו, כדי לעלות על הדרך הנכונה שסופה ההמשכיות של ההיסטוריה היוונית... זה לא מספיק שיוונים יזכרו שהם יוונים, אלא גם שהם צאצאים של אנשים שתמיד היו נאמנים לגורלם... נשלטים על ידי אידיאלים יוונים-נוצריים שאין להם שום קשר לג'ונגל שבחוץ". הג'ונגל שבחוץ הוא, כמובן, כל מה שהוא לא יווני, ובייחוד הקומוניזם והמדינות הקומוניסטיות.

מערכת החינוך שונתה גם היא כדי להתאים לאידיאל החדש. קת'רבוסה הפכה לא רק לשפה המדוברת אלא גם לשפה הנלמדת, ומוסדות יוונים עתיקים, כמו הגימנסיום, שבו לחיים. לימוד לטינית ויוונית עתיקה הפך לחובה וזאת על חשבון לימודי מתמטיקה ולימודים כלליים. מערכת החינוך הנחילה אינדוקטרינציה היסטורית-תרבותית לפיה ההיסטוריה הלאומית של יוון היא שורה מתמשכת של קרבות גבורה, כאשר חלקם של הישגים יוונים אחרים, כמו פילוסופיה או דמוקרטיה, צומצם או הועלם כליל. בתוך כך, אתונה של העת הקלאסית הפכה למודל מגוחך ונלעג, בעוד ספרטה המילטריסטית הובלטה והואדרה.

בקיץ 1974 קרס משטר הקולונלים לאחר שורה של כישלונות פנימיים וחיצוניים. החונטה הצבאית איבדה בהדרגה את הלגיטימציה הציבורית שלה, בייחוד לאחר דיכוי אכזרי של התקוממות הסטודנטים מהפוליטכני של אתונה נגד המשטר בנובמבר 1973. ימים ספורים לאחר דיכוי התקוממות הסטונדטים התחללה הפיכה פנימית בשורות החונטה – פלג קיצוני בראשות דמיטריוס יואנידיס תפס את השלטון ופאפאדופולוס הושם במעצר בית. החלטתו של יואנידיס לקדם הפיכה בקפריסין ביולי 1974, מהלך פזיז שבגינו טורקיה פלשה לקפריסין וכבשה את חלקו הצפוני של האי, הביאה לנפילתו הסופית של משטר הקולונלים. נשיא יוון הזמין את ראש הממשלה לשעבר קונסטנדינוס קרמנליס לחזור ולתפוס את השלטון, ובבחירות שנערכו בנובמבר 1974, לאחר יותר מעשר שנים שבהן לא נערכו בחירות ביוון, זכתה מפלגתו של קרמנליס ברוב מוחץ, והדמוקרטיה הושבה באופן סופי ליוון.

הרפובליקה ההלנית השלישית שקמה לאחר נפילת החונטה, קידמה שורה של צעדים כדי להבטיח המשכיות דמוקרטית ליוון. הפרלמנט כונן חוקה חדשה, המלוכה היוונית בוטלה באופן סופי, והפיקוח האזרחי על הצבא חוזק.

כיום, נתפס משטר הקולונלים על ידי רוב היוונים (גם אם לא כולם) כטראומה לאומית. בסופו של דבר, אם יש לקח שאפשר ללמוד משלטון החונטה הצבאית, זה שההמצאה היוונית הגדולה מכולם – הדמוקרטיה – היא אולי שיטת משטר מלאת פגמים, אבל היא טובה ומוסרית יותר מכל שיטת משטר לא-דמוקרטית.

ניל בר הוא דוקטורנט באוניברסיטת בר-אילן, חוקר אידיאולוגיות רדיקליות, עמית מחקר במרכז קומפר לחקר אנטישמיות וגזענו באוניברסיטת חיפה וחוקר אורח במרכז לחקר הימין הפוליטי באוניברסיטת ברקלי