כמה מחשבות על מבצע "ביפר המוות"

בתמונה השרידים של אחד מהביפרים שפוצץ

מבצע "ביפר המוות" הוא אחד ממבצעי המודיעין המדהימים בהיסטוריה. זהו עיבוד מחדש של הסיפור של הסוס הטרויאני לעידן הדיגיטלי, והוא ראוי להפוך לאגדתי כמעט כמו קודמו האייקוני. אם אנחנו לא נדהמים לגמרי, זה בגלל שראינו יותר מדי סרטי ג'יימס בונד ומראה שחורה. בחיים האמיתיים, פעולות כאלה פשוט לא קורות. זה לפחות ארבע פעולות באחת.

ראשית, הישראלים מיפו ביסודיות את שרשרת האספקה של חזבאללה.

שנית, הם המציאו מטען נפץ מיוחד קטן מספיק כדי להיות מוכנס לתוך מכשיר כף יד, מתוחכם מספיק כדי להיות מופעל מרחוק, גדול מספיק כדי לגרום נזק אמיתי, ועם זאת לא כל כך בולט פיזית או אלקטרונית מכדי למשוך תשומת לב לעצמו.

שלישית, הישראלים הפכו את עצמם לחולייה גדולה מספיק ברשת הרכש של חזבאללה כדי להשתלט פיזית על המכשירים ולטפל בהם.

רביעית, הם הפעילו את המטענים בו-זמנית ובאזור גיאוגרפי רחב מאוד.

אם כל אחת מתת-הפעולות הללו הייתה משתבשת, הפעולה בכללותה הייתה משתבשת. מי עוד בעולם יכול להמציא עלילה כל כך דמיונית, מתוחכמת טכנית ונועזת.

זהו הסיכול הממוקד ההמוני הראשון בהיסטוריה. כל אחד מאלפי ההרוגים או מוכי המום נבחר אישית, אך הם נפגעו יחדיו באותו רגע. הגאונות הגדולה של המבצע היא שהישראלים הסתמכו על חזבאללה עצמו כדי לבחור את המטרות שלהם עבורם. אני לא יכול לחשוב על עוד מקרה כזה שבו התוקפים פשוט ישבו לאחור ונתנו לאויב לבצע עבורם חלק מרכזי בעבודתם. אם נמפה את המותקפים, נמפה את התרשים הארגוני של חזבאללה, כולל השגריר האיראני שהתעוור בלבנון שהוא קצין משמרות המהפכה.

ריבוי הפצועים ביחס למיעוט המתים הוא סימן להצלחה. במונחים צבאיים, הטלת מום עדיפה על מוות מכיוון שהיא שואבת משאבים רבים יותר ומלחיצה את מערכות האויב במידה הרבה יותר גדולה.

הסיכול הממוקד ההמוני שביצעה ישראל סיכל את טקטיקת המגנים האנושיים של חזבאללה. בעוד שישראל מציבה את צבאה בין אויביה לבין הציבור שלה, חזבאללה, כמו חמאס, מציב את הציבור בינו לבין צה"ל, בטוח בידיעה שמערביים מבולבלים או מושחתים יאשימו במותם של אזרחים לא את המחבלים אלא את ישראל. מה שבטוח, אידיוטים שימושיים כמו ז'וזפ בורל, סגן הנשיא של הנציבות האירופית, לעולם לא יהססו לתגמל את חזבאללה על מדיניות המגנים האנושיים שלו. הם יפיצו באופן רפלקסיבי גינוי של ישראל על הרג חסר הבחנה של חפים מפשע. אבל הצופה החושב יכול לראות בבירור שמדובר בהרג נקי, נקי יותר מכפי שמישהו יכול היה להעלות על דעתו במלחמה.

מבצע "ביפר המוות" לא רק שנערך במסגרת כללי המלחמה הצרים מאוד שנכפים על ישראל ולא על אף אחד אחר, אלא שהוא אף ראוי לשבח מבחינה מוסרית. חזבאללה הוא ארגון טרור. זוהי זרוע של איראן שעלייתה ברחבי העולם הערבי הביאה מוות והרס בכל מקום שבו היא השיגה דריסת רגל. חזבאללה פעל יד ביד עם רוסיה, איראן ומשטר אסד כדי לשטח חלקים נרחבים של רבות מהערים הגדולות בסוריה. אי אפשר לפייס את איראן וחזבאללה, יש להרתיע אותם. לרוע המזל, ממשל ביידן מאמין שדיפלומטיה והרתעה צבאית הן פעילויות נפרדות ושהדיפלומטיה היא העליונה מבחינה מוסרית. הממשל נזף באופן רפלקסיבי בישראל על מבצע "ביפר המוות" וחזר על המנטרה הקבועה שלו של "דה-אסקלציה" (ירידה בהסלמה, או הרגעה), אולם הלחץ על ישראל למנוע הסלמה מקדם את סדר היום של איראן וחזבאללה. הם אלה שהסלימו בשמונה באוקטובר, כאשר, ללא התגרות, חזבאללה פתח באש על ישראל. ההסלמה הזו לא נועדה לעזור לעזתים לקבל פתרון של שתי מדינות, אלא להחליש את מערכת הבריתות האמריקאית ולחזק את המסדרון של איראן לים התיכון ולשמור על תוכנית הנשק הגרעיני שלה.

מניעת ההסלמה היחידה שארצות הברית צריכה לתמוך בה היא זו שתחזיר אזרחים ישראלים לבתיהם ושתחליש את אחיזת המוות של חזבאללה בדרום לבנון. דיפלומטיה שנועדה להשיג סוג כזה של הרגעה דורשת הרתעה צבאית. מבצע "ביפר המוות" הוא תחילתו של המאמץ הישראלי להשבת ההרתעה.

מבצע "מתחת לחגורה" – אני מתכוון "ביפר המוות" – כנראה זרע חוסר אמון בין ביירות לטהראן. ברור שזה גרם נזק פסיכולוגי עצום לחזבאללה בכך שיצר בלבול בשורותיו, שיבש מערכות תקשורת בסיסיות, וגם הותיר את כולם בארגון, מראשו ועד תחתיתו, חשים חשופים ותוהים מה ישראל תפעיל עליהם מחר. אבל אם הביפרים הללו הגיעו דרך איראן, כפי שמספר דיווחים בעיתונות טענו, זה גם נטע ספק בתודעה הלבנונית לגבי מהימנות המערכות האיראניות. פעולות מודיעין ישראליות רבות, כולל החיסול האחרון של אסמאעיל הנייה, הוכיחו כי המוסד חדר ביסודיות לאיראן. חדירה זו הפכה כעת ללא ספק לאיום על חזבאללה, כאשר הוא נאלץ לתהות האם הוא יכול לסמוך על משהו שיוצר או נרכש על ידי איראן.

ד"ר מייקל דוראן הוא אנליסט אמריקאי המתמחה בענייני ביטחון במזרח התיכון, עמית בכיר במכון הדסון, מנהל "המרכז לשלום וביטחון במזרח התיכון" של המכון ומשדר את הפודקאסט Israel Update עם ד"ר גדי טאוב

* המאמר מבוסס על שרשור שפרסם ד"ר מייקל דוראן ב-X (לשעבר טוויטר). ד"ר גדי טאוב ואליזבט רימיני תרגמו את המסה לעברית. מערכת "דיומא" רוצה להודות למחבר ולמתרגמים על הסכמתם לפרסום המאמר.